לוקסט M22

לוקסט M22
M22 Locust

מידע כללי
סוג	דגם כלי רכב
מדינה מייצרת	ארצות הברית
שנת ייצור	1942
תקופת השימוש	1943–הווה (כ־81 שנים)
מערכה מרכזית	מלחמת העולם השנייה מלחמות ישראל
יחידות שיוצרו	830
מידע טכני
אורך	3.94 מטרים
רוחב	2.25 מטרים
גובה	1.95 מטרים
משקל	7.4 טון
מהירות	64 קמ"ש
טווח פעולה	217 ק"מ
מנוע	מנוע בנזין 162 כ"ס, 6 צילינדרים, תוצרת Laycoming
שריון	19.5-25.4 מ"מ
צוות	3 (מפקד/טען, מקלען, נהג).
מערכות נשק
חימוש עיקרי	תותח 37 מ"מ M6
חימוש משני	מקלע M1919 בראונינג "0.3

לוקסט M22 (באנגלית: M22 Locust) הוא הטנק הראשון שתוכנן לתובלה אווירית אל שדה הקרב. בשל כך, הוא טנק קטן בעל שריון דק יחסית, צללית נמוכה, משקל נמוך וכוח אש מצומצם.

תכנון ומבנה

הטנק תוכנן לנשיאה באמצעות מטוס תובלה דאגלס C-54 סקיימאסטר וכן דאון בריטי מסוג Hamilcar Horsa . הייצור החל באפריל 1943, אולם עקב תקלות טכניות התעכב הייצור עד סוף שנת 1943. בסך הכל יוצרו 830 יחידות, 260 מהן נשלחו לאנגליה במסגרת "החכר והשאל". מתוכן נשלחו 17 לדיוויזיה השישית. עובי השריון בחזית היה 25 מ"מ. העובי בצדדים היה רק 13 מ"מ. הטנק צויד בשני פריסקופים מסוג m6, אחד לנהג ושני בצריח למפקד. כמו כן היו לו ארבע טבעות נשיאה להרמה ותובלה (ללא הצריח) מתחת למטוס C54, או בדאון בריטי מסוג Hamilcar Horsa. סיבוב הצריח נעשה בצורה ידנית כדי לחסוך במשקל שהיה גדל במקרה של שימוש והתקנת מערכת סיבוב מכנית. זה היה הטנק האמריקאי בעל הפרופיל הנמוך ביותר והמשקל הקטן ביותר.

היסטוריה

בפברואר 1941 הוציא הצבא האמריקאי הוראה לייצר טנק קל שיועד לתובלה אווירית. התוכניות הועברו לשלוש חברות: GMC, מרמון הרינגטון וחברת וולטר ג. קריסטי. חברת מרמון הרינגטון זכתה בחוזה. מהנדסי החברה תכננו טנק בעל צללית נמוכה מאוד יחסית, מונע במנוע לייקומינג בן שישה צילינדרים עם קרור אוויר, ומזקו"מ מקורי.

הדגם הראשון סופק בסתיו 1941. למרות התוצאות הטובות הוחלט על הכנסת מספר שיפורים שנועדו בחלקם להפחית את המשקל הכללי. הדגם השני המשופר סופק בפברואר 1942.

הטנק פותח בתחילת מלחמת העולם השנייה על ידי הצבא האמריקאי במטרה לייצר טנק קל שיהיה ניתן להטיס אותו באמצעות דאונים. זה היה הטנק הקטן ביותר שהיה בשימוש צבאות בנות הברית במלחמת העולם השנייה. זה גם היה הטנק הראשון שתוכנן מראש לתובלה אווירית. לכן היה בעל משקל קטן יחסית. מטרתו הייתה להגביר את כוח האש של הגייסות המוטסים.

מלחמת העולם השנייה

הניסיון היחידי שנעשה בו שימוש מבצעי היה במבצע ההצנחה שקדם לחציית הריין. בזמן ההובלה האווירית היה הכרח לפרק את הצריח מגוף הטנק ולהובילו בנפרד. לכן הייתה בנייתו שגויה מלכתחילה. האמריקאים בכלל לא ראו בו טנק קרבי והסכימו למכור בזול 300 טנקים כאלה לבריטים. לאמריקאים לא היו דאונים גדולים מספיק להכיל אותו בעוד שלבריטים כן היו.

טנק לוקסט M22 מגיח מבטנו של דאון בריטי מסוג Hamilcar

לוקוסט M22

לאמריקאים היה דאון קטן בשם "WACO" (אנ'). דאון זה לא היה מסוגל להכיל את טנק הלוקסט. לעומת זאת לבריטים היה דאון בשם: "Hemilcar Horsa" (אנ') שהיה גדול פי שניים לעומת האמריקאי ולכן היה מסוגל להכיל בתוכו את הטנק ללא הצריח. דאון זה תוכנן במקור לשאת חיילים וציוד כבד כגון תותח נגד טנקים, או שריונית קלה. לדאון הבריטי היה מבנה כזה שבמקרה של תקלה היה חלקו האחורי מתוכנן להיפתח בקלות ולאפשר ללוחמים להימלט במהירות. במרבית הנחיתות הקשות נפתח חלקו האחורי מעצם מכת הנחיתה. 12 טנקים הונחתו ב-24 במרץ 1945 במבצע לקראת צליחת הריין. רק ארבעה טנקים הורכבו בצורה מלאה ונעשה בהם שימוש מבצעי. מתוך ארבעה אלה רק שני טנקים הוכנסו לפעולה, בקרב השתתף רק טנק לוקוסט אחד שפגע והשמיד כ־100 חיילי אויב.

לאחר המלחמה נמכרו הטנקים, ללא הצריחים, לחוואים באנגליה ובארצות הברית שהשתמשו בהם כטרקטורים.

חלק מהם נמכרו גם למצרים לאחר שהתותחים שלהם הושבתו.

מלחמת העצמאות

ב־1946 הגיעו טנקים שיצאו משימוש הצבא האמריקאי למאגרי ה-OFLC במצרים. 26 טנקים שנמכרו למצרים על ידי המפקדה של גנרל קרוקר (ללא אישור מלונדון), הוכנסו לשימוש בשלבים שונים של שלהי מלחמת העצמאות. רוב התותחים של טנקים אלה הושבתו בכוונה תחילה. הם שמשו את המצרים בכמה קרבות כסיוע שריון לחיל הרגלים תוך שימוש במקלעים בלבד. כך למשל, סייעו שלושה טנקים מסוג זה להתקפת חיל הרגלים על משלט עיבדיס, כשהם משתמשים במקלעיהם.

באירוע אחר, בשבוע הראשון של דצמבר 1948, הופתעו כוחות צה"ל מהתקפת נגד של טור טנקים כזה שכלל כ-20 טנקים. 12 טנקים הוצאו מכלל פעולה, חלקם על ידי מטולים נגד טנקים וחלקם על ידי תותחים נגד טנקים. כך למשל תותח 6 ליטראות רכוב על זחל"מ פגע בחמישה טנקים מצריים שנעו בטור תוך התקפת משלט שייח' נוראן (מבצע אסף). אחת הסיבות להצלחה הייתה שהטנקים לא ירו בתותחיהם.

תצוגה מוזיאלית

הטנק הראשון שעלה על מוקש בנגבה היה טנק מתוצרת איטלקית מסוג פיאט M13/40. הטנק נלקח למחנה בילו יומיים לאחר מכן ולמרות שהצבא הבטיח להחזירו - הוא לא הושב. כעבור שנה כאשר פנו אנשי נגבה לצבא בבקשה לקבל את הטנק כזיכרון לקרבות ולנופלים, נאמר להם שהטנק אבד. כפיצוי על הטנק שאבד נשלח טנק לוקסט M22 מבסיס ג'וליס. נכון לנובמבר 2024, זהו טנק הלוקסט היחידי בארץ. הטנק מוצג בקיבוץ נגבה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא לוקסט M22 בוויקישיתוף