The Unwinding
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
ג'ורג' פקר  |
| שפת המקור |
אנגלית |
| סוגה |
עיון |
| הוצאה | |
| הוצאה |
פראר, סטראוס וג'ירו |
| תאריך הוצאה |
2013 |
| קישורים חיצוניים | |
| מסת"ב | 978-0-374-10241-8 |
  | |
The Unwinding: An Inner History of the New America הוא ספר עיון משנת 2013 מאת העיתונאי האמריקאי ג'ורג' פקר (אנ'). הספר משתמש בביוגרפיות של אמריקאים כאמצעי לדיון בכוחות חשובים בהיסטוריה האמריקאית בין השנים 1978 ל-2012, כולל משבר הסאבפריים, דעיכת הייצור האמריקני והשפעת הכסף על הפוליטיקה. The Unwinding כולל דיוקנאות ארוכים של חמישה אנשים: עובדת במפעל בינגסטאון, אוהיו, שהפכה למארגנת קהילתית, יזם ביו-דיזל מצפון קרוליינה, לוביסט בוושינגטון ועובד בקונגרס, יזם עמק הסיליקון פיטר ת'יל ואנשים המעורבים בשוק הדיור הנמצא במצוקה בטמפה, פלורידה. בין דיווחים ארוכים אלה משולבים עשרה קטעים ביוגרפיים קצרים יותר של אמריקאים מפורסמים כמו הראפר ג'יי זי, הפוליטיקאי ניוט גינגריץ' והמסעדנית ופעילת המזון אליס ווטרס.
בראיון ל-PBS NewsHour הגדיר פקר את נושא הספר כהצגתו של
חוזה שאמר שאם אתה עובד קשה, אם אתה בעצם אזרח טוב, יהיה מקום בשבילך, לא רק מקום כלכלי וחיים בטוחים, לא רק לילדים שלך יהיה סיכוי לחיים טובים יותר, אלא תוכר כחלק מהמרקם הלאומי. [1]
The Unwinding עוקב אחר דעיכתם של מספר מוסדות אמריקניים שלדעת פקר עמדו בחוזה זה, כולל עסקים בבעלות מקומית, איגודים ובתי ספר ציבוריים. לטענת פקר, הריק שהותירה שקיעת המוסדות הללו "התמלא בכוח ברירת המחדל בחיים האמריקניים: כסף מאורגן". [2]
הפורמט והסגנון של הספר עוצבו בהשראת "הטרילוגיה האמריקאית" של ג'ון דוס פסוס, סדרת רומנים שיצאה לאור בשנות השלושים. כמו The Unwinding, "הטרילוגיה האמריקאית" שילבה בין דוחות סיפוריים ארוכים של הדמויות הראשיות לבין ביוגרפיות קצרות של דמויות משפיעות מהתקופה ואוספי כותרות עיתונים ומילות שירים. [3] [4]
The Unwinding זכה בפרס הספר הלאומי לספרי עיון בשנת 2013[5] והיה בין המועמדים בגמר של פרס חוג מבקרי הספרים הלאומי (National Book Critics Circle Award) לשנת 2013. [6]
תוכן
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'ף קונוטון
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'ף קונוטון החל את קשריו בני עשרות השנים עם הסנטור ג'ו ביידן בשנת 1979, כסטודנט באוניברסיטת אלבמה, הוא הזמין את ביידן לדבר עם סטודנטים בקמפוס. קונוטון התרשם מביידן והתחייב לעבוד עבורו אם זה יתמודד אי פעם לנשיאות. לאחר שקיבל תואר MBA ועבד כמה שנים בתעשייה הפיננסית, הצטרף קונוטון לקמפיין הנשיאות של ביידן ב-1988 בגיוס כספים. לאחר תום הקמפיין מצא קונוטון עבודה בצוות ועדת המשפט של הסנאט. בהמשך עבד אצל אבנר מקווה (Abner Mikva) במשרד היועץ המשפטי של הבית הלבן בתקופת ממשל קלינטון. למרות שקונוטון זוהה בוושינגטון כ"בחור של ביידן", הוא התאכזב מאוד ממה שהחשיב כאי הכרת תודה על ידי ביידן – למשל, הסנאטור סירב להתקשר למקווה להמליץ על קונוטון. לאחר שעזב את הבית הלבן, מינף קונוטון את קשריו לקריירה כלוביסט של חברת קווין גילספי ושות', המייצגת לקוחות כמו לוראן גבאגבו, נשיא חוף השנהב. קונוטון ערך גיוסים תכופים לפוליטיקאים על מנת לקבל גישה למשרדיהם.
כאשר ביידן הפך לסגן נשיא וטד קאופמן, ראש המטה לשעבר של ביידן, מונה למושב הסנאט של ביידן, החל קונוטון לעבוד אצל קאופמן. השניים עבדו יחד על רפורמה בענף השירותים הפיננסיים בעקבות המיתון הגדול. הם עודדו העמדה לדין פלילי בתיקים של הונאה פיננסית וכן הגבלת גודל הבנקים, אך זכו להצלחה מוגבלת. קונוטון מצא כי ללוביסטים איתם עבד היה מידע טוב יותר ותובנות טובות יותר בנוגע לרגולציה באשר לרפורמה הפיננסית, מאשר היו לו, כעוזר בסנאט. קונוטון האמין כי תומכי הרפורמה במערכת הפיננסית בארצות הברית, כמו הקבוצה האמריקאית לרפורמה פיננסית (Americans for Financial Reform) (אנ'), מובסים על ידי לוביסטים בתעשייה. לאחר סיום כהונתו של קאופמן, קונוטון, שהתאכזב מאובמה / ביידן ומוושינגטון, עבר לסוואנה, ג'ורג'יה ופרסם את זיכרונותיו, "התמורה: מדוע וול סטריט תמיד מנצחת" ( The Payoff: Why Wall Street Always Wins)
גרסה של קטע זה מתוך The Unwinding פורסמה ב"ניו יורקר", שם פקר הוא חבר צוות. [7]
דין פרייס
[עריכת קוד מקור | עריכה]דין פרייס הגיע ממשפחה של חקלאי טבק באזור פיידמונט טריאד בצפון קרוליינה. הוא היה חסיד ספרי העזרה העצמית של נפוליאון היל. הוא פתח מספר מסעדות מזון מהיר, חנויות ותחנות דלק לאורך כביש 220 של ארצות הברית . פרייס היה עד לירידה בשנות התשעים של שלושת הענפים החשובים באזור: טבק, טקסטיל וריהוט. אחרי שהוריקן קתרינה הביא למחסור בסולר, נתפס פרייס לרעיון הביו דיזל. הוא האמין שביו דיזל, המיוצר מגידולים מקומיים, יכול לסייע לחקלאים מקומיים, תוך הימנעות משיא תפוקת הנפט, שיא שלהערכתו יהיו לו השלכות קטסטרופליות. עם שותפים הקים פרייס עסק שביקש לייעד קנולה מגידול מקומי לביו דיזל, שנמכר אז בתחנות הדלק של פרייס. זה היה הממסד הראשון מסוגו במדינה והוא משך את תשומת ליבם של חבר הקונגרס המקומי, טום פרילו, וממשל אובמה. עם זאת, המסעדות ותחנות הדלק של פרייס נכשלו במיתון הגדול ופרייס איבד את השליטה בחברת הביו דיזל. לאחר כישלונות אלה החל פרייס מיזם חדש: שימוש בשמן בישול משומש ממסעדות כדי לספק דלק לאוטובוסי בתי הספר המקומיים.
תמי תומאס
[עריכת קוד מקור | עריכה]תמי תומאס היא אפרו-אמריקאית מינגסטאון, אוהיו, בתה של מכורה להרואין. היא גודלה על ידי סבתא רבתא שלה, שהייתה משרתת. תומאס הייתה עדה להשלכות הדרמטיות של קריסת תעשיית הפלדה של ינגסטאון בסוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים. אוכלוסיית העיר פחתה מ-140,000 בשנת 1970 ל-95,000 בשנת 1990[8] (67,000 בשנת 2010) והפשיעה גברה במהירות. למרות הפיכתה לאם בגיל ההתבגרות, תומאס הייתה בת משפחתה הראשונה שסיימה את לימודיה בתיכון. היא הייתה נחושה לא להיות תלויה בתקציבי רווחה, ובשנת 1988 קיבלה משרה באיגוד במפעל Packard Electric שייצר חלקי רכב לג'נרל מוטורס. התפקיד איפשר לתומס להפוך לבעלת בית ולשלוח את שלושת ילדיה למכללה. בשנת 2006 הודיעה חברה ממשיכה של פקרד אלקטריק, רכב דלפי (Delphi Automotive), כי תסגור את מרבית המפעלים האמריקאיים שלה, כולל אלה בינגסטאון, מכיוון שהעבירה את הייצור לחברות מאקילאדורה (Maquiladora) (אנ') מקסיקניות. תומאס קיבלה הצעת רכישה מדלפי אך מצאה עבודה חדשה כמארגנת קהילתית בינגסטאון, וגייסה תושבים מקומיים הדוגלים בשיפור השכונות ומיפוי הנכסים הנטושים הרבים בעיר.
קטעים ביוגרפיים קצרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בנוסף לדיוקנאות הארוכים של אמריקאים מהשורה, The Unwinding כולל גם קטעים ביוגרפיים קצרים יותר של האישים הבאים:
- ניוט גינגריץ'
- אופרה וינפרי
- ריימונד קארבר
- סם וולטון
- קולין פאוול
- אליס ווטרס
- רוברט רובין
- ג'יי זי
- אנדרו ברייטברט
- פיטר ת'יל
- אליזבת וורן
הערכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-The New York Times Book Review שיבח בעל הטור דייוויד ברוקס את נרטיבי הספר כ"דיווחים יפים" ו"תצלומי תמונות-חיים של אנשים שחוו אובדן אמון", אך מתח ביקורת על חוסר הניתוח של פקר. לדברי ברוקס, "היעדר תאוריה יסודית של היסטוריה בספר מערער את כוח ההסבר שלו". [9]
ביבליוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Packer, George (2013). The Unwinding: An Inner History of the New America (first ed.). New York: Farrar, Straus and Giroux. ISBN 978-0374102418.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Tracking the breakdown of American social institutions in 'The Unwinding'". PBS NewsHour. 26 בדצמבר 2013. נבדק ב-10 בינואר 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Packer 2013, p. 3.
- ^ Fehrman, Craig (20 במאי 2013). "The Unwinding". Christian Science Monitor. נבדק ב-11 בינואר 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Lehmann, Chris (10 בספטמבר 2013). "Great Perturbations: On George Packer". The Nation. נבדק ב-11 בינואר 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "2013 National Book Award Winner, Nonfiction". National Book Foundation. נבדק ב-11 בינואר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Italie, Hillel (12 בינואר 2014). "National Book Critics Circle Award Finalists For 2013 Announced". The Huffington Post. AP. נבדק ב-16 בינואר 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Packer, George (29 באוקטובר 2012). "Washington Man". The New Yorker. נבדק ב-11 בינואר 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Packer 2013, p. 52.
- ^ Brooks, David (6 ביוני 2013). "The Big Money 'The Unwinding,' by George Packer". The New York Times. נבדק ב-16 בינואר 2014.
{{cite news}}: (עזרה)