Who Do We Think We Are

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Who Do We Think We Are
220px-DeepPurple WhoDoWeThinkWeAre.jpg
אלבום אולפן מאת דיפ פרפל
יצא לאור

הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת 26 בינואר 1973

ארצות הבריתארצות הברית פברואר
סוגה רוק כבד, הבי מטאל
אורך 34:27
חברת תקליטים EMI/Purple (בריטניה) .Warner Bros (ארצות הברית)
הפקה דיפ פרפל
כרונולוגיית דיפ פרפל
Machine Head
(1972)
Who Do We Think We Are
(1973)
Burn
(1974)

Who Do We Think We Are(מי אנחנו חושבים שאנחנו) הוא אלבומה השביעי של להקת הרוק הבריטית דיפ פרפל שיצא לאור בינואר 1973. באלבום משתתפים בפעם האחרונה סולן הלהקה איאן גילן והבסיסט רוג'ר גלובר, עד לשובם באלבום Perfect Strangers בשנת 1984.

הקלטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלבום הוקלט ברומא ובפרנקפורט כשהלהקה משתמשת באולפן הנייד של להקת הרולינג סטונס. הרצועה הראשונה באלבום, "Woman from Tokyo", נכתבה על נסיעתם של חברי הלהקה ליפן בפעם הראשונה. מלבד שיר זה שנכתב באיטליה ו"Painted Horse", כל שאר הרצועות הוקלטו בפרנקפורט.

זהו האלבום האחרון בו השתתף סולן הלהקה איאן גילן עד לחזרתו ללהקה ב-1984. גילן פרש מהלהקה בעקבות סכסוכים פנימיים בינו לבין שאר חברי הלהקה. בראיון שנתן שנים מאוחר יותר ציין את עייפותו הרבה כתוצאה מהעבודה האינטנסיבית של השלמת האלבומים בזמן, וסיבובי ההופעות הרבים. בראיון גם ביקר גילן את התנהלות מנהלי הלהקה בטענה שלא השכילו לאפשר ללהקה לפרוש להפסקות קצרות מפעם לפעם.[1]

השיר "Mary Long" נכתב במחאה על הצנזורה הבריטית. הרצועה שחותמת את צד א' של התקליט נקראת "Smooth Dancer" והיא מתארת את היחסים העכורים בין גילן לבין בלקמור. השיר "PLACE IN LINE" הוא בסגנון בלוז רוק.

המתיחות בין חברי הלהקה באלבום זה, הייתה בשיאה. בלקמור היה ככל הנראה מיואש מהלהקה, ובמהלך ההקלטות היה מפעם לפעם מפציע עם סולו גיטרה ייחודי, ואז גודע את הנגינה באמצע בטענה שהוא מעוניין לשמור את רעיונותיו לפרויקטים אישיים.[2]

הצלחה וביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דירוגים מקצועיים
ציוני ביקורות
מקור ציון
Allmusic [3]
Sputnikmusic [4]
Ultimate Guitar Archive [5]

למרות שהאלבום לא המשיך את הצלחת האלבומים הקודמים, זכתה הלהקה להצלחה נאה במכירות. בארצות הברית קיבל האלבום "אלבום זהב", ונמכר בחצי מיליון עותקים.[6] הסינגל היחידי מהאלבום "Woman from Tokyo", היה ללהיט גדול; במצעד בילבורד הוט 100 הגיע השיר למקום ה-60.[7] ובמצעד הסינגלים ההולנדי והגרמני הגיע השיר למקומות 6 ו-16 בהתאמה.[8][9] האלבום הגיע למקום ה-60 במצעד הבריטי, ולמקום ה-15 במצעד בילבורד 200 האמריקאי.[7]

עם יציאתו, התקבל האלבום בקרירות בקרב מבקרי המוזיקה והמעריצים. הלהקה שהייתה שסועה בסכסוכים פנימיים, נאבקה בקושי לשחזר את איכות שלושת אלבומיה הקודמים (שזכו לביקורות נלהבות) ולהשיג את אותה איכות באלבום זה. הסכסוכים הרבים שהעיבו על הלהקה השפיעו על איכות האלבום, וניכרת ירידה מוזיקלית משמעותית. אי לכך קיבל האלבום ברובו ביקורות פושרות ונחשב לאחד החלשים של ההרכב השני של הלהקה.

בשנת 2000 האלבום יצא לאור מחדש עם רשימת בונוסים.

ב-2005 יצא האלבום על דיסק CD העשוי מזהב 24 קרט.

רשימת השירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל השירים נכתבו על ידי ריצ'י בלקמור, איאן גילן, רוג'ר גלובר, ג'ון לורד ואיאן פייס:

צד א'
מס' שם משך
1. Woman from Tokyo 5:48
2. Mary Long 4:23
3. Super Trouper 2:54
4. Smooth Dancer 4:08
צד ב'
מס' שם משך
5. Rat Bat Blue 5:23
6. Place in Line 6:29
7. Our Lady 5:12

מבצעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברי ההרכב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]