אדוארד פישר
 | |
| צילום מ-1927 | |
| לידה |
18 בינואר 1862 קרפצ'יב, נפת ויניצה, דוכסות בוקובינה, האימפריה האוסטרית (כיום באוקראינה)  |
|---|---|
| פטירה |
21 ביוני 1935 (בגיל 73) וינה, אוסטריה הפדרלית |
| מקום קבורה |
בית הקברות של היצינג |
| מדינה |
האימפריה האוסטרו-הונגרית, אוסטריה |
| דרגה |
גנרל |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם הראשונה | |
| עיטורים | |
| |
  | |
.jpg)
אדוארד פישר (בגרמנית: Eduard Fischer, 1862–1935) היה איש משטרה יהודי-אוסטרי, קולונל (Landesgendarmeriekommandant) בז'נדרמריה האוסטרית ונודע כראש הפרטיזנים שלחמו בצבא הרוסי שפלש לבוקובינה במלחמת העולם הראשונה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פישר, בנו של חקלאי יהודי נולד בקרפצ'יב, כפר בצפון בוקובינה, בנפת ויז'ניצה, נחלת הכתר האוסטרי, כיום באוקראינה. היה מעוניין בחיים צבאיים מאז ילדותו. לאחר שסיים את בית הספר בכיתה ו', הוא הצטרף בשנת 1879, כמתנדב לגדוד 41 הבוקובינאי ונשלח לבית ספר צבאי ליד קרקוב.
פישר סיים את לימודיו בהצטיינות בשנת 1885. ובשנת 1888 הועלו לדרגת סגן, ובשנת 1891 הועבר לז'נדרמריה הקיסרית. ב 1898 הועלה לדרגת סרן ומונה למפקד חטיבת הז'נדרמריה מס. 1 שהוצבה בצרנובץ, ולסגן מפקד הז'נדרמריה של כל בוקובינה. ב 1912 שימש כבר כמפקד הז'נדרמריה בדוכסות.
עם הפלישה הרוסית לבוקובינה, אז ארץ כתר בממלכת אוסטרו-הונגריה, שארעה בסוף אוגוסט 1914. הצבא הרוסי חדר למדינה מצפון והגיע עד לדרום בוקובינה, ושם נעצר באזור גורה הומורה וקמפולונג, תוך כיבוש בירת בוקובינה צ'רנוביץ.
בפיקודו של הקצין היהודי ד"ר אדוארד פישר לחמו הפרטיזנים האוסטרים, שרבים מהם היו יהודים, נגד הצבא הסדיר הרוסי, תוך שהם מאלצים אותו לבצע נסיגה. במהלך הדיפת הרוסים נכבשה צ'רנוביץ בחזרה על ידי האוסטרים בפיקודו של פישר, אך רק לתקופה קצרה. ב-20 בנובמבר 1914, צ'רנוביץ נפלה שוב בידי הרוסים בפיקודו של גנרל סליבנוב. אך התקדמותם נעצרה בנהר סירט עד ליוני 1915, כאשר הכוחות האוסטרים מונים 10,000 לוחמים בסך הכל. בזכות עמידתו העיקשת של פישר הרוסים הציבו פרס של 100,000 רובל למי שיביא ללכידתו.
בזכות עמידתו האיתנה בספטמבר 1914 הועלה פישר בדרגה לדרגת קולונל והוענק לו על ידי קרל הראשון, קיסר אוסטריה אות מסדר כתר הברזל (Orden der Eisernen Krone).
ב -1 בפברואר 1918, הועלה לדרגת מייג'ור גנרל (Generalmajor), והתמנה למפקד כללי של הז'נדרמריה של גליציה ובוקובינה. בחודשי מרץ-נובמבר 1918 הוא היה אחראי גם על ארגון תחבורה ואספקה של מוצרי צריכה מווינה ולמעשה שימש כמושל.
אדוארד פישר פרש אחרי שהמלחמה הסתיימה ב -1 בינואר 1919.
בעקבות חוזה סן-ז'רמן לאחר המלחמה, אוחדה בוקובינה עם רומניה. הרומנים שהחשיבו את פישר כאויב, עצרו אותו ואת אשתו והם נכלאו במחנה ליד יאשי שם גם נפטרה אשתו ממחלה. ב 1920 שוחרר ונשלח חזרה לווינה.
ב־25 באוקטובר 1925 קיבל פישר את עיטור צלב האבירים (Ritterkreuze)
ב-1935 פרסם את זכרונותיו בספרו "Krieg ohne Heer" (מלחמה ללא צבא).
באותה השנה הוא נפטר ונקבר בבית העלמין הייציג בווינה, כנוצרי[1], מאחר שמתישהו במהלך חייו המיר את דתו לקתולית.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Eduard Fischer (1935). Krieg ohne Heer : meine Verteidigung der Bukowina gegen die Russen. Franz Schubert ; Josef Lenobel. OCLC 67238475.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Ehrengräber Friedhof Hietzing, Ehrengräber Friedhof Hietzing - Dr. Eduard Fischer