אווליה צ'לבי
 | |
| לידה |
25 במרץ 1611 איסטנבול |
|---|---|
| פטירה |
1682 (בגיל 70 בערך) קהיר, האימפריה העות'מאנית  |
| לאום | טורקי ממוצא אבחזי או אבזי |
| תקופת הפעילות | 1642–1682 (כ־40 שנה) |
| מספר מסעות | מספר רב |
| אזורים שחקר | סייר ברחבי האימפריה העות'מאנית והמדינות השכנות לאורך תקופה של 40 שנה. |
| מידע על חייו | |
  | |
אווליה צ'לבי (בטורקית עות'מאנית: اوليا چلبي, בטורקית מודרנית: Evliya Çelebi; 25 במרץ 1611 – 1682), הידוע גם בשם דרויש מהמד זילי הוא הנוסע העות'מאני המפורסם ביותר. סייר ברחבי האימפריה העות'מאנית והמדינות השכנות לאורך תקופה של 40 שנה.
קורות חייו ופועלו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אווליה צ'לבי נולד באיסטנבול כבנו של עבד אבחזי (או אולי אבזי), אשר היה צורף בחצר הסולטאן. קיבל בילדותו חינוך מעולה ויש המשערים כי השתייך לטריקה (אנ') הצופית גולשני (Gülşenî), זאת בהתבסס על הידע המעמיק שהפגין בהכרת משכנם בקהיר וכתובת שייחס לעצמו ובה נכתב "אווליה הגולשני" (Evliya-yı Gülşenî).
בשנת 1640, לאחר שסייר באיסטנבול וכתב את רשמיו על בנייניה, שווקיה, מנהגיה ואורחות חייה, החל אוויליה צ'לבי במסעו הראשון מחוץ לעיר. אוסף הרשומות אשר כתב במסעיו, מקובץ לכדי 10 כרכים ונקרא "סיאחת נאמה" (Seyâhatnâme, سياحت نامه, ספר המסעות). על אף שתאורי אווליה צ'לבי מוגזמים בדרך כלל, מהווה הספר מקור בעל ערך רב להכרת אורחות החיים והתרבות של האימפריה במאה ה-17. אווליה צ'לבי ביקר בארץ ישראל פעמיים – ב-1649 וב-1670–1671. פרקי כתביו הנוגעים לארץ ישראל תורגמו מטורקית לאנגלית ופורסמו בהמשכים ברבעון מחלקת העתיקות המנדטורית. הפרקים המתורגמים קובצו וראו אור בירושלים ב-1942 (בכותר "Evliya Tshelebi's travels in Palestine"), וב-1980 פורסמה מהדורה בהוצאת אריאל (בכותר "ארץ ישראל במאה השבע-עשרה בתאורו של אבליה צ'לבי") ובה קטעים נבחרים מתורגמים לעברית.
הכרך הראשון של כתבי אווליה צ'לבי עוסק אך ורק באיסטנבול והאחרון בקהיר. עבודתו בעלת ערך בל יתואר בכל הקשור לתרבות הטורקית והארצות בהן הוא סייר. אולם, יש להתייחס בספקנות לתאוריו. כפי שניתן להיווכח, מגזים אווליה צ'לבי לפעמים בתיאוריו ורושם עובדות אשר אין להן בסיס. לדוגמה, בסיוריו בצפת, מעיד אווליה צ'לבי כי גרים בה בין 70,000 ל-80,000 יהודים, זאת בתקופה שבכל ארץ ישראל גרו פחות מ-10,000 יהודים. חלק מהחוקרים מייחסים את הגזמותיו לחוש ההומור שלו.
אווליה צ'לבי ידוע גם כמי שאסף דוגמאות לשוניות מכל אזור שסייר בו. בספרו מקובצים כ-30 ניבים טורקיים וכ-30 שפות אחרות. אווליה עמד על הקשר שבין מספר מילים בגרמנית ופרסית, אולם הוא לא ייחס זאת לשייכותם למשפחת הלשונות ההודו-אירופיות. רשימותיו על השפה הכורדית בצפון אנטוליה זוכות להערכה רבה בקרב בלשנים. ספרו כולל גם תעתיקים ראשוניים של שפות קווקזיות, ניבים של טסקונית (Tsakonian) וגם השריד היחיד בכתב של אוביחית מחוץ לספרות הבלשנית.
אווליה צ'לבי מת זמן מה לאחר שנת 1682. לא ידוע אם היה זה באיסטנבול או בקהיר.
מספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אבליה צ'לבי, ארץ ישראל במאה השבע-עשרה בתאורו של אבליה צ'לבי, הפקה מחודשת של תרגום לאנגלית מהמקור בטורקית עות'מאנית (על ידי סטפאן חנא סטפאן ממחלקת העתיקות המנדטורית בשיתוף עם ליאו אריה מאיר), כולל הקדמה ולקט קטעים מתורגמים לעברית בעריכת אלי שילר, הוצאת אריאל, 1980.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רשימת הפרסומים של אווליה צ'לבי, בקטלוג הספרייה הלאומית
- אווליה צ'לבי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אבליה צ'לבי (1611?-1682?), דף שער בספרייה הלאומית
