כורדית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כורדית (كوردی, Kurdî, К'ӧрди)
מדינות בהן מדוברת: איראן, ארמניה, טורקיה, סוריה, עיראק
אזורים בהם מדוברת: המזרח התיכון
סך כל הדוברים: 20,000,000
דוברי שפת אם: כ-15,000,000 [1]
כתב: באיראן ובעיראק אלפבית ערבי, בטורקיה ובסוריה אלפבית לטיני, במדינות ברית המועצות לשעבר אלפבית קירילי
סיווג משפחתי: הודו-אירופית
הודו-איראנית
איראנית
מערבית
כורדית
מעמד רשמי
שפה רשמית במדינות: עיראק (אזור כורדיסטן)
גוף מפקח: אין
ראו גם: שפהרשימת שפות
עיתון כורדי באלפבית לטיני.
עיתון כורדי באלפבית ערבי.

השפה הכורדית (كوردی, Kurdî) הנה שפתם של הכורדים, ובעיקר המוסלמים שבהם (אין לבלבל עם הארמית החדשה, המכונה לעתים בפי דובריה בישראל "כורדית" או "כורדית-יהודית", ומדוברת בפי יהודי ונוצרי כורדיסטן ויוצאי כורדיסטן בישראל). הכורדית מדוברת באזור כורדיסטן שבצפון איראן, צפון עיראק ומזרח טורקיה. השפה הכורדית נחלקת לשני דיאלקטים עיקריים הכורמנג'י והסוראני. אין הבנה הדדית בין הדיאלקטים הללו. יש הטוענים כי על מנת לדייק יש לדבר על "לשונות כורדיות".

הכורדית היא לשון איראנית צפון מערבית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפה הכורדית החלה להתגבש יחד עם הזהות הלאומית הכורדית במאה ה-10 לפה"ס, כאשר שבטים פרסיים החלו ליישב את האזור שמכונה היום כורדיסטן.

הספר הקדוש של דת היזידים כתוב בניב כורדי עתיק.

החל מהמאה ה-15 החלה להתפתח שפה כורדית ספרותית. הסופרים הכורדיים הבולטים הם אחמדה חאני (Ehmedê Xanî), מלאיה יזירי (Malaye Jaziri) ופאקי טאיראן (Faqi Tayran).

במאה ה-20 התגבשו המדינות העצמאיות המודרניות ששולטות על השטח של כורדיסטן - טורקיה, איראן, עיראק וסוריה. מתוכן רק עיראק נתנה הכרה רשמית מלאה לשפה הכורדית. בטורקיה וסוריה יש חוקים שמגבילים את השימוש בשפה. אם כי בעשרים השנים האחרונות ניתן להצביע על הגמשה יחסית ביחסי השלטונות ללשון הכורדית ואין איסור על פרסום דברי דפוס ושירים בלשון זו.

דקדוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחום שם העצם הכורדית מבחינה בשני מינים דקדוקיים - זכר ונקבה, ושני מספרים - יחיד ורבים. לכורדית תווית סיתום פוסט-פוזיטיבית.

הכורדית מבחינה בין שתי יחסות - היחסה הישירה (נומינטיבית) והיחסה העקיפה (כל השאר). בכורדית יש מבנה סמיכות המזכיר את מבנה הסמיכות בשפות השמיות. מבנה הסמיכות מסמן את הנסמך על ידי צורת יחסה מיוחדת ואת הסומך באמצעות היחסה העקיפה. התוצאה, מלבד מבנה סמיכות, היא חוסר סימון של מעמד תחבירי (על ידי אחת משתי היחסות העיקריות) של מבנה הסמיכות עצמו.

הפועל הכורדי מבחין בשני גזעים - גזע העבר וגזע ההווה. אל גזעים אלו מצטרפות מורפמות המסמנות אספקט, זמן (tense) ומודוס. בנוסף קיימת מערכת עניפה של פעלי עזר. הפועל נוטה בגוף ומספר.

כורדית היא שפה ארגטיבית למחצה. מבעים בהם הפועל מצוי בגזע העבר מדגימים מערכת ארגטיבית, מבעים בהם הפועל מצוי בגזע ההווה מדגימים מערכת אקוזטיבית. כלומר - כל הפעלים העומדים מקיימים התאם (בגוף ומין) עם המשתתף היחיד במשפט. הפעלים היוצאים מובדלים זה מזה בהתאמה לגזע הפועל. בגזע ההווה הפועל מקיים התאם עם "עושה הפעולה" המופיע ביחסה הישירה, והמושא מופיע ביחסה העקיפה. בגזע העבר הפועל מקיים התאם עם המושא של גזע ההווה, המופיע ביחסה הישירה, ו"עושה הפעולה" מופיע ביחסה העקיפה.

עם זאת בלשנים רבים מצביעים על כך שהאבחנה הזו אינה מדויקת דיה, וכי במצבים מסוימים קיים ניגוד בין דגם פעלי ארגטיבי ודגם פעלי אקוזטיבי.

הקשר בין הכורדית לניבים ארמיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלשנים רבים מצביעים על צבר של תכונות דקדוקיות הדומות בין הכורדית (והלשונות האיראניות בכלל) לניבים הארמיים המדוברים באזור האיראני. דמיון זה הוא ככל הנראה תוצאה של מגע ישיר ארוך שנים בין דוברי לשונות איראניות ודוברי ניבים ארמיים. שתי דוגמאות בולטות ביותר הן מערכת הפועל והסמיכות הכורדית. מערכת הפועל בניבים ארמיים מסוימים (זאכו, אורמי) איבדה את מערכת הבניינים השמית לטובת מערכת המבוססת על מספר גזעי פועל (2 או 3). בנוסף הארמית אף היא מראה הבדלים בהתאם הפועל כתלות בגזעו, בדומה לכורדית וללשונות איראניות רבות אחרות (אך לא לפרסית החדשה). הכורדית יוצאת דופן בין הלשונות ההודו אירופיות בכך שפתחה מבנה סמיכות, המאפיין מאוד את הלשונות השמיות אשר דוברו בסביבתה.

הגײת השפה וכתיבתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפות הכורדיות נכתבות במספר מערכות כתב שונות:

פונמות בכורדית
סדקי לועי ענבלי וילוני חכי בתר־
מכתשי
מכתשי שפתי
שִנִּי)
אפי ŋ n m
סותם ʔ q g kʰ d tʰ b pʰ
מחוכך ʤ ʧʰ
חוכך h ʕ ħ ɣ x ç ʒ ʃ z s v f
מקורב
(צדי)
j ʋ
ɫ l
מקיש ɾ
רוטט r

* בניב הצפוני (כורמאנג'י) קײמות פונמות מנושפות לאלו