אות המציל היהודי

אות המציל היהודי מוענק ליהודים שהצילו יהודים אחרים בשואה תוך סיכון חייהם. האות מוענק ליהודים שחיו תחת משטר פשיסטי או נאצי, במדינות כבושות או באזורים אחרים שבהם יהודים חיו תחת סכנה של רצח המוני. את הוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה(JRJ: The Committee to Recognize the Heroism of Jewish Rescuers During the Holocaust) הקים הכלכלן וניצול השואה חיים רוט, היוזם של המפעל ההנצחה "לכל איש יש שם", בעקבות סיפורו האישי: בעת השואה ניצל ממוות בכפרניולנדה שבהולנד הודות לפעולתם המשותפת של היהודי מקס לאונס והנוצרי ארנולד דאווס, חסיד אומות העולם. משהרשויות בישראל מצאו דרך לציין אך ורק ואת פעלו של השני בהיותו בן עם אחר, יזם רוט את הפצת סיפורם של היהודים שהצילו את אחיהם תחת סכנה.

מאז 2020 עומד בראש הוועדה אריה ברנע, משפטן, איש חינוך וחוקר השואה. עם חברי הוועדה נמנים מצילים וניצולים, בני הדור השני והיסטוריונים. בין השאר קבע יד ושם את נושא ההצלה בידי יהודים כנושא המרכזי שבו עסק בשנת 2020. גם מוסדות נוספים העוסקים בזכר השואה הרחיבו את טיפולם בעניין.

בסוף 2022 נמנו עם חברי הוועדה יובל אלפן – סגן היושב-ראש, חנה ארנון, ד"ר אילן בר, דוד גור שזכה באות המציל על פעלו בהונגריה, עידו גלעד, פרופ' גדעון גרייף, אילנה דרוקר, ד"ר צילה הרשקו, שושנה לנגרמן, גניה מרקון, משה פלדמן, ד"ר מרדכי פלדיאל, ד"ר יהודית רייפן-רונן, חיים רוט, עו"ד אלן שניידר ואריה ברנע.

את האות מעניקה הוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה בשיתוף המרכז העולמי של בני ברית בישראל. האות נוסד בשנת 2011 לפי הצעתו של מנהל המרכז העולמי, עו"ד אלן שניידר, כדי לתקן עיוות הקיים בהיסטוריוגרפיה של השואה שהצניעה את תרומתם של אלפי יהודים שהיו פעילים במאמצי ההצלה ברחבי אירופה וצפון אפריקה. פעילות הוועדה בכלל והענקת האות בפרט נועדו להנחיל את מורשתם של המצילים לדורות הבאים.

במסגרת הוועדה פועלת ועדת משנה אשר בוחרת את הזכאים לאות המציל היהודי. בתחילת 2023 פעלו במסגרת ועדת המשנה חנה ארנון, עידו גלעד, ד"ר מרדכי פלדיאל, עו"ד אלן שניידר ואריה ברנע.

ייסוד האות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממשנת 2000 מתקיים מדי שנה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה טקס להוקרת פועלם ולהנחלת מורשתם של יהודים שהצילו יהודים אחרים במהלך השואה. הטקס נערך ביער הקדושים, ברחבת מגילת האש, בשיתוף המרכז העולמי של בני ברית וקרן קיימת לישראל. טקס זה הוא האירוע המרכזי שבו מוענק אות המציל היהודי ובמהלך השנה נערכים טקסים נוספים לאותה מטרה, בישראל ובחו"ל. עד סוף שנת 2022 הוענק האות ליותר מ-600 מצילים שפעלו בצרפת, בהונגריה, ביוון, בגרמניה, בסלובקיה, ברוסיה, ביוגוסלביה, בבלגיה, ליטא, בפולין ובהולנד, במרוקו ובאלג'יריה. בין המצילים ניתן למצוא כאלה שפעלו כיחידים וכאלה שפעלו במסגרת מחתרות ותנועות נוער. האות מעוצב כתעודה רבת רושם, ללא הטבות נלוות.

הוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה מבצעת פעילות ציבורית נרחבת בישראל ומחוצה לה על מנת להביא להכרה בפועלם של המצילים היהודים בשואה, ולהוקרת המסירות, התעוזה והגבורה שגילו. מטרת הוועדה היא גם להנחיל את מורשתם של המצילים היהודים במערכת החינוך, בקהילות ישראל ובמוסדותיהן, בארגונים ישראלים ואחרים העוסקים בהנצחת זכר השואה, במוסדות מחקר ובמוזיאונים. הוועדה סבורה שרב ערכה של פרשת ההצלה בידי יהודים כדי להוסיף לתדמיתן של הקהילות הנרדפות את הממד היוזם והפעיל לצד המחתרות שלחמו בנשק, וכדי להציב בפני הנוער מופת של אומץ-לב, תושייה ומנהיגות המכוונות להישרדות העם היהודי ולהצלתם של חיי אדם. הוועדה הביעה דעתה כי דגשים חינוכיים אלה חיוניים בדורנו לעם היהודי ולעמים אחרים במציאות שבה הקיטוב החברתי מחריף והולך.

הרקע לייסוד האות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבסיס הענקת האות עומדת הדעה שמיעוט החשיפה של פועלם של המצילים היהודים גרם להם עוול ומנע מהציבור היכרות עם פרשה רבת משמעות. בין השאר גרמה חשיפה מועטה זו להימנעות מאזכור הקבוצה המשמעותית של מצילים יהודים שסייעו ביד מצילים בני עמים אחרים. עיסוק מועט זה עמד בסתירה לעובדה שפעולה זו הובילה להצלתם של 100,000 יהודים לפחות בצרפת, בהונגריה ובארצות אחרות. עניין זה בולט במיוחד בהשוואה למקום הנרחב שניתן לתופעה של חסידי אומות העולם. מספר היסטוריונים (ביניהם: פרופ‘ יהודה באואר, ד“ר נחמה טק, וד"ר בלה גוטרמן) תמכו בפומבי בדעה זו.

קריטריונים לקבלת האות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוועדה של JRJ מעניקה את האות לפי הקריטריונים הבאים:^[1]

1. המועמד פעל להצלת יהודים בין 1933 ל-1945 באחד מאזורים אלה:

א) בגרמניה הנאצית, בין במדינה זו לפי שטחה המקורי ובין בכלל הרייך השלישי

ב) בשטחי בנות בריתה של גרמניה הנ"ל שרדפו את היהודים כשהיו בנות-ברית כאמור

ג) באזורי הכיבוש של גרמניה הנ"ל

ד) באזורי הכיבוש של בנות בריתה של גרמניה הנ"ל

2. המועמד סיכן את חייו ביודעין לשם ההצלה מעל ומעבר לסכנה שבה היה נתון ממילא בהיותו יהודי אשר חי תחת שלטון הנאצים או בנות בריתם.

3. לחלופין: המועמד פעל לפדיון ילדים יהודים לאחר השואה, עד סוף 1946. לשם כך קיבל על עצמו סיכון של פגיעה מידי גורמים אנטישמיים.

4. המועמד לא דרש ולא קיבל תמורה כתנאי להצלה.

5. ייחוסם של מעשי ההצלה הנדונים למועמד נתמך בעדויות של ניצולים, במחקרים מהימנים או בחומר ארכיוני.

6. פעולת ההצלה נעשתה בעיקר לטובת יהודים שלא היו באותה עת קרובי משפחה של המציל, ולעיתים גם לטובת בני עם אחר שנרדפו בידי הנאצים.

7. אות המציל יינתן בין אם פעולת ההצלה הצליחה ובין אם לא.

8. פעולת ההצלה נעשתה לגבי יהודים רבים. עם זאת מוסמכת הוועדה, מנימוקים מיוחדים שיירשמו, לאשר את הענקת האות גם למצילים שסייעו כאמור ליהודים בודדים.

מועצה אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוועדה הייתה שותפה ב-2017 להקמתה של מועצה אקדמית שבה חברים, בין היתר, פרופ' חוי דרייפוס (אוניברסיטת תל אביב); פרופ' בוב מור (אוניברסיטת שפילד); ד"ר בלה גוטרמן (יד ושם); פרופ' פטריק הנרי (וויטמן קולג'); פרופ' יהודה באואר (האוניברסיטה העברית); פרופ' נחמה טק (אוניברסיטת קונטיקט); ד"ר יעל נידם-אורבייטו (האוניברסיטה העברית); ד"ר צילה הרשקו (אוניברסיטת בר-אילן); ד"ר מרדכי פלדיאל (ישיבה קולג' וקווין קולג'); מרטין גולדמן (הקרן ללימודים יהודיים); ד"ר לאונר ויצמן (אוניברסיטת קליפורניה); ד"ר ג'ואנה מישליק (אוניברסיטת בריסטול) ופרופ' אמריטוס ארט שוסטק (אוניברסיטת דרקסל). בראש המועצה עומדת פרופ' ג'ודי תידור-באומל-שוורץ מאוניברסיטת בר-אילן. נוסף למועצה פועל פורום Jewish Rescuers Jewish של המכון לחקר השואה על שם ארנולד וליאונה פינקלר באוניברסיטת בר-אילן.

הדיון הציבורי סביב נושא ההוקרה של מצילים יהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות בקשת הוועדה, בית-הספר המרכזי ללימודי השואה הוציא לאור חוברת מיוחדת בשם "מציל אחי אנכי", וכן הקדיש לנושא מהדורה של העלון האינטרנטי שלו "זיקה" המיועד למורים ומורות המלמדים את נושא השואה. בנוסף, הארגון פעל במטרה לתקן את חוק זיכרון השואה והגבורה – יד ושם ולהוסיף, לצד ההוקרה לחסידי אומות העולם, את החובה להוקיר את המצילים היהודים.

ב-2007 דנה ועדת החינוך, התרבות והספורט בשאלת הצורך להעלות למודעות את התופעה של יהודים שהצילו יהודים תוך סיכון חייהם ולהתייחס לנושא זה בתוכנית הלימודים הרשמית. יו”ר ועדת החינוך, ח”כ הרב מיכאל מלכיאור, אמר ש”היו גם אלפי יהודים שעשו מעשי גבורה יוצאים מן הכלל ומרגשים, חלקם גם תוך סכנת חיים ובגבורה... יש חשיבות גדולה שבני הנוער בישראל ידעו שמתוך העם היהודי צמחו אנשים אצילים כאלה, וילמדו מהי עשייה וערבות הדדית. המלצתי למשרד החינוך שהמדינה תכניס את הנושא לתוכנית הלימודים המחייבת, ותערוך מחקר מקיף שירכז את סיפוריהם של אנשים אלה. זאת, משום שהיום יש חסר בולט במידע על אלפי המצילים היהודים בשואה. יש לעשות זאת בהקדם, כיוון שאנו מאבדים את האנשים האלה מדי יום, בהתחשב בגילם”. בעקבות הדיון, הוועדה ביקשה ממשרד החינוך, ממוסד יד ושם ומתנועות הנוער לפעול כדי ליידע את הציבור על תופעה זו.

ב-2016 הגישה חברת הכנסת יעל גרמן (יש עתיד), ביוזמת הוועדה, הצעה לתיקון חוק זיכרון השואה והגבורה ולהוספת תחת אותו סעיף הנוגע להנצחתם של חסידי אומות העולם גם את "גבורתם ופעילותם של יהודים שחירפו נפשם על מנת להציל את בני עמם בשטחים הכבושים על ידי הנאצים". נציגי יד ושם התנגדו אז לתיקון זה בטענה שההצעה "מיותרת, בעייתית ותגרום עוול ופגיעה ברגשותיהם של שורדי שואה רבים". לאורך השנים שינה יד ושם את עמדתו, והוא מייחס חשיבות רבה לתופעת ההצלה של יהודים בידי יהודים.

פרופ' אסא כשר התייחס למחלוקת זו, ובמכתב שהפנה ב-17 במאי 2016 לוועדה כתוצאה מפנייתו של יובל אלפן, סגן היושב-ראש, הביע את תמיכתו בפעילות הוועדה והסביר את עמדתו:

אני סבור שהמדינה הייתה צריכה לכונן את הדרך הממלכתית והציבורית להוקיר באופן מכובד ומתמשך את כל היהודים שסיכנו את חייהם עד כדי חירוף הנפש במאמץ להציל יהודים אחרים, בהיקף האפשרי בנסיבות הפעילות שלהם. המדינה הייתה צריכה לכונן דרך כזאת במקביל לדרך המכובדת שכוננה להוקרת "חסידי אומות העולם." הדעת אינה סובלת את ההבדל בין היחס לחסידי אומות העולם לבין היחס ליהודים בהקשר של מאמצי הצלה, מסוכנים ומתמידים, של יהודים מפני מבקשי רעתם והשמדתם. לו יתואר, שבנסיבות מסוימות עסקו יהודי אחד ולא-יהודי אחד באותו מבצע הצלה, יחד תכננו, יחד חרפו את נפשם, יחד הצליחו במה שניסו לעשות ויהודים ניצלו בזכותם, האם יעלה על הדעת להוקיר את הלא-יהודי שבשניים בדרכים רבות וטובות, כנהוג ביחס לחסידי אומות העולם, ולעבור בשתיקה על חלקו של היהודי באותו מאמץ הרואי? הבחנה כזו היא בעיניי בלתי מוסרית בהחלט.

— פרופ' אסא כשר

בשנים האחרונות הגביר יד ושם את עיסוקו בנושא ההצלה של יהודים בידי יהודים, הן במסגרת פעילותו הכללית והן בשיתוף הוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה. בין השאר קבע יד ושם את נושא ההצלה בידי יהודים כנושא המרכזי שבו עסק בשנת 2020. גם מוסדות נוספים העוסקים בזכר השואה הרחיבו את טיפולם בעניין.

הוועדה יזמה את הקמתו של המרכז למורשת המצילים במסגרת מוזיאון וילפריד ישראל לאמנות המזרח הפועל בקיבוץ הזורע.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

גדעון גרייף, "מציל אחי אנוכי: יהודים מצילים יהודים בימי השואה", ירושלים: יד ושם, 2004
אברהם מילגרם (עורך), "עלה איתי בגורלי", ירושלים: יד ושם, 2015

Mordecai Paldiel, "Saving one's own : Jewish rescuers during the Holocaust", Lincoln : University of Nebraska Press, 2017
Patrick Henri (Editor), "Jewish resistance against the Nazis", Washington, D.C. : The Catholic University of America Press, 2014