אייברי ברנדג'

אייברי ברנדג'
Avery Brundage
לידה	28 בספטמבר 1887; דטרויט, ארצות הברית
פטירה	8 במאי 1975 (בגיל 87); גרמיש-פרטנקירכן, גרמניה המערבית
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות של רוזהיל
השכלה	אוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין
תפקיד	נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי (15 באוגוסט 1952–11 בספטמבר 1972); נשיא איגוד האתלטים החובבים ;
בן או בת זוג	מריאן, נסיכת רויס-קסטריץ (28 ביולי 1973–?)
פרסים והוקרה	צלב ההצטיינות האולימפית הפיני, דרגה ראשונה (1952); הצלב הגדול של מסדר המופת האזרחי (1965); מפקד במסדר ההצטיינות של קונגו (1967); מסדר הארז; מסדר האוצר הקדוש; מסדר העיט האצטקי; עיטור האריה של פינלנד; אביר הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית; מפקד בלגיון הכבוד; הצלב הגדול של מסדר ואסה; מפקד עם כוכב במסדר אולב הקדוש; עיטור מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה בדרגת מפקד בכיר ;
חתימה

אייברי ברנדג' (באנגלית: Avery Brundage;‏ 28 בספטמבר 1887 – 8 במאי 1975) היה הנשיא החמישי של הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC), ושירת בתפקיד זה מ-1952 עד 1972. ברנדג' זכור כחסיד נלהב של החובבנות בספורט, וזכור בקשר עם מעורבותו בקיום אולימפיאדת ברלין (1936) וב-אולימפיאדת מינכן (1972); שתיהן נערכו בגרמניה שאת תרבותה העריץ.

ברנדג' נולד בדטרויט, מישיגן, ארצות הברית בשנת 1887 למשפחה ממעמד הפועלים. כשהיה בן חמש, עבר עם משפחתו לשיקגו, אילינוי. לאחר מכן נטש האב את אשתו וילדיו וברנדג' גודל בעיקר על ידי קרובי משפחה. הוא למד הנדסה באוניברסיטת אילינוי והפך לספורטאי מצטיין בתחום האתלטיקה הקלה. ב-1912, הוא התחרה באולימפיאדת סטוקהולם בקרב חמש ובקרב עשר, אך לא זכה במדליות (בשתי התחרויות זכה במדליית הזהב ג'ים ת'ורפ). הוא זכה באליפויות לאומיות שלוש פעמים בין השנים 1914 ו-1918. במקביל, הקים חברת בנייה משלו ועשה את הונו מחברה זו ומהשקעות, ומעולם לא קבל שכר בגין מעורבותו בספורט.

לאחר פרישתו מפעילותו כאתלט, הפך ברנדג' למנהל קבוצות ספורט, ועלה במהירות בסולם הדרגות בקבוצות הספורט של ארצות הברית. כמנהיג של הארגונים האולימפיים של ארצות הברית, הוא נלחם בקנאות נגד החרם על האולימפיאדה ב-1936 שהתקיימה בגרמניה הנאצית. הוא נבחר לנשיא הוועד האולימפי הבינלאומי בשנת 1952. במשך שנותיו כנשיא הוועד האולימפי היה ברנדג' הלוחם המובהק ביותר למען שימור עקרון החובבנות במשחקים האולימפיים וזאת, בשעה שעולם הספורט נע לכיוון המקצוענות.

האולימפיאדה האחרונה שלו כנשיא, אולימפיאדת מינכן בשנת 1972, עמדה בסימן מחלוקת: באזכרה לאחר רצח 11 הספורטאים הישראליים על ידי טרוריסטים, גינה ברנדג' בנאומו את הפוליטיזציה של הספורט, אך סירב לבטל את המשך משחקי מינכן, והצהיר כי "המשחקים חייבים להימשך". למרות שבשעתו, זכתה הצהרתו של ברנדג' למחיאות כפיים רבות על ידי הצופים באצטדיון, זכתה בהמשך החלטתו, להמשיך את המשחקים, לביקורת חריפה, ונטען כי פעולותיו בשנת 1936 וב-1972 מהוות עדות לאנטישמיות. לאחר שפרש מתפקיד נשיא הוועד האולימפי ב-1972, נשא לאישה נסיכה גרמניה ומת כעבור שלוש שנים ב-1975.

ילדותו, נעוריו וקריירה ספורטיבית

אייברי ברנדג' נולד בדטרויט, מישיגן, ב-28 בספטמבר 1887, בנם של צ'ארלס ומיני (לויד) ברנדג'. אביו צ'ארלס ברנדג' היה סתת; משפחתו עברה לשיקגו כאשר אייברי היה בן חמש, וזמן קצר לאחר מכן אביו צ'ארלס נטש את משפחתו. אייברי ואחיו הצעיר, צ'סטר, גודלו בעיקר על ידי דודים ודודות. בגיל 13, בשנת 1901, סיים ברנדג' ראשון בתחרות חיבורים, וזכה בביקור אצל הנשיא ויליאם מקינלי בתקופת כהונתו השנייה. ברנדג' למד בבית הספר ציבורי שרווד ולאחר מכן בתיכון קריין ששניהם בשיקגו. כיוון שתיכון קריין היה במרחק של 11 קילומטרים מביתו של ברנדג', הוא הגיע אליו רק לאחר שסיים את עבודת הבוקר שלו בחלוקת העיתונים של הבוקר ברחובות שבדרך לתיכון.

לאחר סיום לימודיו בתיכון בשנת 1905, נרשם ברנדג' לאוניברסיטת אילינוי, שבה הוא התחייב ללוח זמנים מפרך של לימודי קורסים בהנדסה אזרחית. הוא קיבל תואר בהצטיינות בשנת 1909. הוא כתב מאמרים שונים בקמפוס והמשיך את מעורבותו בספורט. הוא שיחק כדורסל, וכן השתתף בקבוצת ספורט עירוני. בשנת הלימודים האחרונה שלו, הוא נחשב כתורם חשוב לקבוצה של האוניברסיטה באילינוי (שמאמנה היה עמוס אלונזו סטאג) שעזר לה במשחק המכריע, שבו ניצחו את אוניברסיטת שיקגו ולקחו את האליפות.

לאחר סיום הלימודים, החל ברנדג' לעבוד כמפקח בנייה למשרד האדריכלים המוביל של הולאבירד ורוש. בשלוש השנים שעבד עבור החברה, הוא פיקח על הבנייה של מבנים בשווי של 7.5 מיליון דולרים שזה 3 אחוזים מכלל המבנים שנבנו בשיקגו בתקופה זו. הוא סלד מהשחיתות במקצועות הבנייה בשיקגו. הביוגרף של ברנדג', אלן גוטמן, מצביע על כך שהמהנדס הצעיר היה בעמדה מספיקה כדי ליהנות מהשפעה אם הוא היה רוצה, כפי שהדוד שלו, אדוארד ברנדג', שהיה אז מנהיג הרפובליקאים בצד הצפוני של שיקגו והפך לאחר מכן ליועץ משפטי לממשלת אלינוי היה. ברנדג' ניצח במספר אירועי אתלטיקה באילינוי. בשנת 1910, כחבר באיגוד האתלטיקה של שיקגו (CAA), הוא סיים במקום השלישי בתחרות אתלטיקה לאומית, בחסות איגוד האתלטים החובבים (AAU), והמשיך להתאמן במטרה להשתתף באולימפיאדת סטוקהולם.

בסטוקהולם, ברנדג' סיים במקום שישי בתחרות הפנטאתלון ובמקום ה-16 בקרב העשר. בגלל שפיגר עם סכום נקודותיו, אחרי שמונה מהתחרויות בקרב העשר הוא נשר ממנו, ועל זה תמיד הוא הצטער. לאחר מכן הוא קודם במקום אחד, כאשר עמיתו האמריקאי, ג'ים ת'ורפ, שזכה בשני האירועים, נפסל לאחר שהתגלה כי הוא קיבל שכר עבור משחקים בקבוצת בייסבול בליגת המשנה והמדליות נלקחו ממנו. במשך כל כהונתו כנשיא הוועד האולימפי הבינלאומי, ברנדג' סירב לשחזר את המדליות של ת'ורפ, מה שבסופו של דבר נעשה בשנת 1982, לאחר מותם של שניהם (ברנדג' ותורפ'). סירובו של ברנדג' הוביל להאשמות שהוא נטר טינה בגלל התחרות בסטוקהולם.

בשובו לשיקגו, ברנדג' קבל משרה כמפקח בנייה בחברה ג'ון גריפית' ובניו קבלנים בע"מ. בין המבנים שנבנו תחת פיקוחו ניתן למנות את בתי החולים המחוזיים - קוק, מוריסון המלון, בניין מונרו, ומחסן החברה הלאומי הביסקוויט. בשנת 1915, הוא הקים בכוחות עצמו חברת בנייה, ששמה קרוי על שמו, ודודו, אדוארד, היה שותף בה. ברנדג' המשיך גם את הקריירה הספורטיבית שלו. הוא היה אלוף ארצות הברית בשנים 1914, 1916 וב-1918. ברגע שהוא חדל להיות כוכב בענף הריצה, הוא עבר לענף הכדוריד. כאיש צעיר, הוא היה מדורג בעשירייה הראשונה בארצו וגם בשנת 1934, בגיל 46, הוא ניצח במשחק אחד מתוך שניים נגד אנג'לו טרוליו, שנהיה לאחרונה אלוף לאומי בארצות הברית.

ניהול ספורטיבי

עלייתו למנהיגות

כאשר ברנדג' התקרב לסוף הקריירה שלו, הוא החל לערב את עצמו בניהול ספורטיבי, בתחילה בתוך איגוד האתלטיקה של שיקגו (CAA), ולאחר מכן באמצעות האיגוד המרכזי חובב האתלטיקה (שבה ה-CAA היה חבר) ולאחר מכן, החל משנת 1919, באיגוד האתלטים החובבים (AAU).

בשנת 1925 הפך ברנדג' לסגן נשיא ה-AAU, ויו"ר ועדת הכדוריד.

לאחר שנה נבחר לכהן כסגן הנשיא הראשון, שהפך לנשיא בשנת 1928. בתפקיד זה, הוא הצליח להשיג שלום בין ה-NCAA וה-AAU (ארגונים שהיו בסכסוך עמוק).

אולימפיאדת 1936

ערך מורחב – אולימפיאדת ברלין (1936)

בשנת 1931, העניק הוועד האולימפי לגרמניה את הזכות לארח את אולימפיאדת הקיץ של 1936 שתערך בבירה, ברלין. כמה מחברי הוועד האולימפי ציינו כי על ידי מתן זכות אירוח האולימפיאדה לגרמניה, הם מראים את תמיכתם בממשלה הדמוקרטית שלה.

למרות שהנאצים היו חשדנים כלפי יו"ר הוועדה המארגנת האולימפית המקומית, תיאודור וואלד, שהייתה לו סבתא יהודיה, הם ראו את פוטנציאל התעמולה באירוח המשחקים האולימפיים במהירות ולכן הסכימו לאירוח זה.

רצח הספורטאים הישראליים

ערך מורחב – טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן

למרות הרצח הנוראי שהתרחש בלב הכפר האולימפי תוך כדי האולימפיאדה הורה ברנדג' להמשיך את המשחקים האולימפיים שהיו אמורים להתקיים ולא לדחותם או לבטל את האולימפיאדה אך עם זאת נשא נאום לזכרם שבו טען שעם כל הקושי שבדבר יאלצו שאר הספורטאים המתמודדים להמשיך ולהתחרות. רבים ראו במעשה זה את דעותיו האנטישמיות שהרבה להפיץ גם לאחר אירוע זה בהמשך חייו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אייברי ברנדג' בוויקישיתוף

פרופיל אולימפי, באתר olympedia.org
אייברי ברנדג', באתר "Find a Grave" (באנגלית)
אייברי ברנדג', באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)