אולימפיאדת מינכן (1972)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
משחקי האולימפיאדה ה-XX
1972 Summer Olympics logo.svg
עיר מארחת מינכן, גרמניה המערבית
מדינות משתתפות 121
ספורטאים משתתפים 7,134
(6,075 גברים, 1,059 נשים)
תחרויות 195 תחרויות ב-23 ענפים
טקס הפתיחה 26 באוגוסט 1972
טקס הנעילה 11 בספטמבר 1972
נפתח רשמית על ידי גוסטב היינמן, נשיא גרמניה המערבית
השביע את המשתתפים היידי שילר
הדליק את הלפיד האולימפי גינטר צאן
האצטדיון הראשי האצטדיון האולימפי

אולימפיאדת מינכן (1972) היא האולימפיאדה ה-20 בעת החדשה. היא התקיימה באוגוסט ובספטמבר 1972 במינכן שבגרמניה (אז - גרמניה המערבית). מול מינכן התחרו על האירוח דטרויט, מדריד ומונטריאול.

אולימפיאדה זו זכורה כמשחקים בהם אירע פיגוע הטרור בו נרצחו אחד-עשר ספורטאים ישראלים. ב-5 בספטמבר לפנות בוקר חדרו שמונה מחבלים למגורי המשלחת הישראלית. המחבלים הרגו שניים מהספורטאים תוך כדי ההשתלטות על המבנה ולקחו תשעה כבני ערובה. בתום משא ומתן על שחרור בני הערובה, בו דרשו החוטפים שחרור של אסירים פלסטינים המוחזקים בבתי-סוהר ישראלים, נרצחו תשעת בני הערובה הישראלים בעת ניסיון כושל של המשטרה הגרמנית להשתלט על המחבלים. למרות גינוי הטבח מצד העולם, נמשכו המשחקים לאחר הפסקה של יום אחד בלבד. משלחת ישראל בחרה לחזור ארצה מיד.

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן

באולימפיאדה זו, שבר השחיין היהודי, מארק ספיץ, שבעה שיאי עולם וזכה בשבע מדליות זהב. לאחר חטיפת הספורטאים הישראלים החליטו אנשי המשלחת האמריקאית למלט את ספיץ מהאולימפיאדה מחשש שינסו לפגוע בו עקב היותו יהודי.

המכרז האולימפי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוצאות מכרז המשחקים האולימפים 1972[1]
עיר מדינה סיבוב 1 סיבוב 2
מינכן מערב גרמניהמערב גרמניה  מערב גרמניה 29 31
מדריד ספרדספרד  ספרד 16 16
מונטריאול קנדהקנדה  קנדה 6 13
דטרויט ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית 6

ההצבעה על קיום המשחקים נערכה בישיבה ה-64 של הוועד האולימפי הבינלאומי ברומא. על הזכות לארח התמודדו 4 ערים: דטרויט, מדריד, מונטריאול ומינכן. תוצאות ההצבעה בטבלה:

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם החלטת הוועד האולימפי הבינלאומי באפריל 1966 כי משחקי 1972 יערכו במינכן, היה ברור כי חייבים לערוך מספר שינויים על מנת להבדיל את המשחקים ממשחקי ברלין בשנת 1936, שהיו למעשה הפגנת כוח נאצית. היה ברור לוועד האולימפי ולמארגנים כי על המשחקים להיות שמחים ולא לעורר את זכרונות המשחקים הקודמים על אדמת גרמניה. מינכן התכוננה במרץ למשחקים: נבנה כפר אולימפי חדיש עם אצטדיון, בריכה, ולודרום ואולמות לעשרות ענפי ספורט נוספים ונבנו קטעים נוספים במסילת הרכבת התחתית.

הפארק האולימפי במינכן

המשחקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתלטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אתלטיקה באולימפיאדת מינכן (1972)

נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ולרי בורזוב (ברית המועצותברית המועצות  ברית המועצות ) שזכה ב-3 מדליות (2 זהב ו-1 כסף) מדליות זהב בשתי הריצות הקצרות ל-100 מטר ול-200 מטר ומדליית כסף בריצת שליחים 4x100 מטר.
  • לאסה וירן (פינלנדפינלנד  פינלנד ), שזכה בריצות ל-5000 מטר ול-10,000 מטר. הניצחון בריצת ה-10,000 הושג על אף שווירן נפל במהלך הריצה. וירן חזר על הישג זה במשחקי מונטריאול ובכך הצטרף לאצנים הפינים המוכשרים פאבו נורמי ווילה ריטולה, שזכו לכינוי "הפינים המעופפים".
  • בגמר הריצה ל-800 מטר לגברים, התנהל במשך 600 מטר הרץ האמריקאי, דייב ווטל, בסוף קבוצת הרצים. ב-200 המטרים האחרונים הוא חלף על פני כל הרצים וניצח בריצה לאחר שהקדים בפוטו פיניש את הרץ הסובייטי, יבגני ארז'נוב. ווטל רץ כשהוא חובש כובע מצחיה, אותו חבש גם בטקס המדליות, דבר שעורר עליו ביקורת.
  • פרנק שורטר (ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית ) שזכה בריצת המרתון. בעת שהאמריקאי, יליד מינכן, התקרב לאצטדיון האולימפי, הצטרף למסלול סטודנט גרמני לבוש בגדי ריצה ונכנס לאצטדיון ראשון. הקהל קיבל אותו תחילה בתשואות אך המארגנים הבינו חיש מהר כי הוא מתחזה והודיעו על כך ברמקול. כשנכנס שורטר לאצטדיון הוא נדהם למראה רץ המקדים אותו ולמשמע הקהל הקורא בוז, אך התעשת וסיים את הריצה כמנצח.

התעמלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אולגה קורבוט (ברית המועצותברית המועצות  ברית המועצות ), שבתה את לב הקהל והתקשורת לאחר זכייה בזהב הקבוצתי, ולאחר שנפילה מנעה ממנה זכייה בתחרות הקרב רב. קורבוט זכתה בשתי מדליות זהב נוספות, בתרגיל על הקורה ובתרגיל הקרקע ובמדליית כסף בתרגיל על המקבילים מדורגים.
  • נבחרת הגברים של יפן (יפןיפן ), זכתה בפעם הרביעית ברציפות בתחרות הקבוצתית, המתעמל הבולט היה סוואו קאטו שזכה ב-5 מדליות, מהן 3 מדליות זהב כולל בתחרות הקרב-רב אישי בפעם השנייה ברציפות ו-2 מדליות כסף.

כדורסל[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נבחרת הכדורסל של ברית המועצות גברה במשחק הגמר על נבחרתה של ארצות הברית 50–51 במשחק דרמטי ומעורר מחלוקת. לטענת האמריקאים הם קופחו בצורה משוועת בסיום על ידי ראש פיב"א, ויליאם ג'ונס, שכפה (לטענת ארצות הברית) על שופטי המשחק להחזיר את השעון לאחור פעמיים, שבאחרונה מהן הצליחה ברית המועצות לקלוע סל ניצחון. וזאת, לאחר שהמשחק הסתיים במועדו החוקי בתוצאה שהקנתה ניצחון לארצות הברית. הנבחרת האמריקאית סירבה להשתתף בטקס הענקת המדליות וסירבה לקבל את מדליות הכסף עד היום.

קפיצה למים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלאוס דיביאזי (איטליהאיטליה  איטליה ), זכה בפעם השנייה ברציפות בקפיצה מפלטפורמה קשיחה מ-10 מטר.

שחייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שחייה באולימפיאדת מינכן (1972)

מדליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדינות שגרפו את מרב המדליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום מדינה זהב כסף ארד סה"כ
1 ברית המועצותברית המועצות ברית המועצות 50 27 22 99
2 ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית 33 31 30 94
3 מזרח גרמניהמזרח גרמניה מזרח גרמניה 20 23 23 66
4 מערב גרמניהמערב גרמניה מערב גרמניה (מארחת) 13 11 16 40
5 יפןיפן יפן 13 8 8 29
6 אוסטרליהאוסטרליה אוסטרליה 8 7 2 17
7 פוליןפולין פולין 7 5 9 21
8 הונגריההונגריה הונגריה 6 13 16 35
9 בולגריהבולגריה בולגריה 6 10 5 21
10 איטליהאיטליה איטליה 5 3 10 18

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Past Olympic host city election results". GamesBids. אורכב מ-המקור ב-17 March 2011. בדיקה אחרונה ב-17 במרץ 2011.