אירמפריד אברל
 | |
| לידה |
8 בספטמבר 1910 ברגנץ, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| התאבד |
16 בפברואר 1948 (בגיל 37) אולם, אזור הכיבוש האמריקאי בגרמניה |
| מדינה |
האימפריה האוסטרו-הונגרית, אוסטריה, גרמניה הנאצית |
| השכלה |
אוניברסיטת אינסברוק |
| השתייכות |
אס אס |
| דרגה |
 אונטר-שטורמפיהרר |
  | |
אירמפריד אברל (בגרמנית: Irmfried Eberl; 8 בספטמבר 1910 – 16 בפברואר 1948) היה קצין נאצי מאוסטריה שעזר להקים את מחנה ההשמדה טרבלינקה ועמד בראשו מ-11 ביולי 1942 ועד ל-26 באוגוסט 1942. כפסיכיאטר, אברל היה הרופא היחיד שפיקד על מחנה השמדה. בינואר 1948 הוא נעצר, אך לפני שהחל משפטו הוא התאבד בתלייה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אירמפריד אברל נולד למשפחה בורגנית בברגנץ שבאוסטריה ב-8 בספטמבר 1910. הוא הצטרף למפלגה הנאצית ב-8 בדצמבר 1931 בעודו סטודנט לרפואה באוניברסיטת אינסברוק. את לימודי החובה שלו סיים אברל בשנת 1933 ואת תעודת הדוקטורט שלו קיבל שנה לאחר מכן. הוא לא התקבל למשרות בשירות המדינה בשל התמיכה במפלגה הנאצית. ב-1936 עבר להתגורר ברייך הגרמני ושם עבד לראשונה כרופא מתמחה וב-1937 קיבל משרה ציבורית במשרד הבריאות הראשי בברלין. בהמשך עוסק בפסיכיאטריה, הוא היה תומך נלהב ברעיון הוצאתם להורג של בעלי המחלות הנפשיות.
בשנת 1937 או 1938 נשא אברל את אשתו הראשונה, רות רֶם (Ruth Rehm; 1907-1944) מאולם.
כאשר קמה תוכנית T4 - אותנסיה, אברל השתתף בה מרצון. ב-1 בפברואר 1940, בעודו בן 29, היה אברל הרופא האחראי על מרכז ההמתה בברנדנבורג. בסתיו 1941 החזיק בתפקיד זהה במרכז ההמתה בברנבורג. הגם שלא הורו להם לקחת חלק בדבר, פסיכיאטרים דוגמת אברל לקחו חלק פעיל בהצדקה, תכנון וביצוע של הריגה המונית של מוגבלים בנפשם, וסללו את הדרך להשמדה שבאה לאחר מכן של היהודים ושל "בלתי-רצויים" נוספים בשואה.
לאחר מחאת הציבור בגרמניה נגד תוכנית האותנסיה, התוכנית הופסקה ואברל מצא את עצמו מחוסר עבודה. מצב זה לא נמשך זמן רב, שכן ההנהגה הנאצית לקחה את ההחלטה להשתמש באנשי הצוות שהשתתפו בתוכנית על מנת לרצוח קבוצה גדולה בהרבה של אנשים בפולין, בעזרת השיטות שפותחו ושוכללו במסגרת התוכנית T-4. אברל הוצב תחילה במחנה ההשמדה חלמנו לפרק זמן זעום. ב-11 ביולי 1942, אברל הועבר למחנה טרבלינקה על מנת לשמש כמפקד המחנה, העברתו למחנה הייתה חלק ממבצע ריינהרד. ניהולו הכושל של אברל את המחנה נתפס כהרסני ביותר בעיני עמיתו וילי מנץ.
אונטרשארפיהרר (הדרגה המקבילה לסמל באס אס) וילי מנץ, איש אס אס ששירת בטרבלינקה, העיד על הנהגתו של אברל:
"הוא היה מאוד אמביציוזי. נאמר שהוא זימן יותר טרנסנפורטים מכפי שהוא יכל "לעבד" במחנה. פירוש הדבר שרכבות היו צריכות לחכות מחוץ למחנה מפני שאסירים מהטרנספורט שהגיע לפניהם עדיין לא הוצאו להורג. היה חם מאוד בתקופה ההיא וכתוצאה מההמתנה הארוכה ברכבות המסע בחום העז אנשים רבים נהרגו. בזמן זה, הרים שלמים של גופות נערמו על הרציף. אז האופטשארפיהרר כריסטיאן וירט הגיע לטרבלינקה וטיפל בפקק. ואז יום אחד, ד"ר אברל לא היה שם יותר..."[1]
לדברי אס-אס אונטרשארפיהרר האנס הינגסט:
אברל הוצא ממחנה טרבלינקה ב-26 באוגוסט 1942, עקב אי-יכולתו לארגן את השמדת הגופות של אלפי האנשים שנרצחו, והוחלף על ידי פרנץ שטנגל שהיה לפני כן מפקד מחנה ההשמדה סוביבור. אברל גם שוחרר מתפקידו כמפקד מחנה ריכוז, מפני שלא הצליח להרוג אנשים באופן קצוב ויעיל מספיק, וכן מפני שלא הסתיר כראוי את מעשי הרצח מהאזרחים המקומיים. למשל, צחנת הגופות שלא נקברו הייתה כה עזה עד שהיה ניתן להריחה עד למרחק של כ-10 ק"מ מהמחנה, מרחק גדול מספיק לעיירה המקומית טרבלינקה הקרובה למחנה. תושבי העיירה, שהריחו את הריח העז, הבינו שאנשים רבים מצאו אותם מותם באופן לא-טבעי בקרבתם והדבר עורר את דאגתם. ההנהגה הנאצית רצתה להימנע ככל הניתן מידיעתם של האזרחים בקרבת שטחי המחנות על המתבצע בהם, שכן הם היו יכולים לנסות להתערב או למחות על פעולותיה. אברל היה גם ככל הנראה חלק מקבוצה במחנה שהייתה גונבת את רכושם של הנרצחים ושולחת את השלל לנציגות של היטלר בברלין. פעולה זאת הייתה אסורה בתוקף על ידי הימלר, שכן הוא רצה שרכוש זה ייתרם לטובת המאמץ המלחמתי.
בשנת 1944 הוא הצטרף לשורות הוורמאכט עד לסיום המלחמה.
אחרי מלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסיומה של המלחמה מצא אברל את עצמו אלמן לאחר מותה של אשתו השנייה, והמשיך לעסוק ברפואה בבלאובוירן. בחודש ינואר 1948 נעצר, והוא התאבד בתלייה בחודש שלאחריו כדי להימנע ממשפט.
בשנת 1970, שטנגל, שהיה בכלא בגין פשעיו באותם ימים, תיאר את טרבלינקה כשהוא הגיע למחנה לראשונה עוד בזמן פיקודו של אברל על המחנה:
"נסעתי לשם, יחד עם נהג אס-אס...יכולנו להריח אותו מכמה קילומטרים. הדרך עברה לצד פסי הרכבת. כשהתקרבנו לטרבלינקה אך עדיין במרחק של כנראה 15 או 20 דקות נסיעה, התחלנו לראות גופות לצדי המסילה, בתחילה רק שתיים או שלוש, ואז יותר כשנסענו לעבר מה שנקרא תחנת טרבלינקה, היו מאות מהן - זרוקות שם - הן היו בבירור שם במשך כמה ימים, בחום. בתחנה הייתה רכבת מלאה ביהודים, חלקם מתים, חלקם עדיין חיים - נראה שהיא הייתה שם ימים".
כאשר הגעתי למחנה ויצאתי מהמכונית מיד נתקלתי בכסף שהגיע עד לברכיי; לא ידעתי לאיזה כיוון לפנות, להיכן ללכת. נתקלתי ברשימות, מטבעות, אבנים יקרות, תכשיטים, בגדים...הריח היה בלתי ניתן לתיאור; מאות, לא, אלפי הגופות בכל מקום, מרקיבות, מצחינות. מעבר למחנה ביערות, רק כמה מאות יארדים מעבר לגדרות התיל ולאורך כל היקף המחנה, היו אוהלים ומדורות דולקות יחד עם קבוצות של שומרים אוקראינים ובחורות - בהמשך גילתי שהיו זונות מוורשה - מנופפים, שתויים, רוקדים, שרים, משמיעים מוזיקה - ד"ר אברל, המפקד, ערך לי סיור במחנה, היו יריות מכל עבר...".[4]
דמותו בתרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]אברל היה אחד מנושאי הסרט "טיפול בחיסול" ("Healing in killing") משנת 1998. נושאו השני של הסרט היה קרל קלאוברג.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Ernst Klee, Dressen, Willi, Riess, Volker The Good Old Days: The Holocaust as Seen by Its Perpetrators and Bystanders, p. 245. ISBN 1-56852-133-2.
- ^ Yitzhak Arad. Belzec, Sobibor, Treblinka: the Operation Reinhard death camps. Indiana University Press, Bloomington, 1987, p. 87.
- ^ Saul Friedländer. The Years of Extermination: Nazi Germany and the Jews, 1939-1945, p. 432.
- ^ Sereny, Gitta, The Healing Wound -- Reflections on Germany 1938-2001, page 117, Norton, 2001 ISBN 0-393-04428-9