יצחק ארד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יצחק ארד 2016
יצחק ארד

ד"ר יצחק ארד (נולד ב-11 בנובמבר 1926), לוחם במחתרת כנגד הנאצים, איש הפלמ"ח, קצין בדרגת תת-אלוף בצה"ל, היסטוריון ויושב ראש הנהלת יד ושם במשך שנים רבות. ידוע במיוחד בשל פעילותו בהנצחת השואה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות ונעורים - פרטיזן במלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצחק ארד (בצד שמאל למעלה) וקבוצת פרטיזנים

ארד נולד כ"יצחק רודניצקי" בעיירה שווינציאן, כיום בליטא. הוא למד בבתי ספר תרבות ויבנה בליטא ובצעירותו היה שייך לתנועת "הנוער הציוני". הוא עבר עם הוריו לוורשה, בה למד בבית ספר תיכון תחכמוני. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה וכיבוש ורשה בידי הנאצים נמלט עם אחותו לאחר שלושה חודשים חזרה לשוויינצ'אן שבליטא. ביוני 1941, בעקבות מבצע ברברוסה, מצא את עצמו שוב תחת הכיבוש הגרמני. הוא נמלט מאקציה ראשונה ואחר כך עבר, כמו שאר היהודים, לתחומי הגטו בעיר. בהמשך הוא הועסק על ידי הגרמנים במיון נשק שלל סובייטי וארגן קבוצה מחתרתית שגנבה נשק ממחסני הצבא הגרמני. בפברואר 1943 ברחו חברי הקבוצה אל יער נארוץ' והצטרפו ליחידת פרטיזנים סובייטית על שם צ'פאייב באזור וילנה[1], ובהמשך עבר ליחידה של פרטיזנים ליטאים בגדוד של בריגדת מרקוב. היחידה אליה הצטרף הייתה לא יהודית, וארד נאלץ להתמודד עם האנטישמיות של חבריו לנשק. פרט לחדירה לגטו וילנה באפריל 1943 על מנת להיפגש עם מנהיג המחתרת, אבא קובנר, שהה ארד עם הפרטיזנים עד שחרור האזור על ידי הצבא האדום, כשהוא לוחם כנגד הנאצים ומשתפי הפעולה עמם בבלארוס, תוך שהוא נושא את הכינוי המחתרתי "טולקה", שליווה אותו גם בשנים שלאחר מכן. בעקבות פעילותו ארד עוטר באות הפרטיזן דרגה א'. בהמשך התגייס ארד לצבא האדום ונלחם בשורותיה עד תום המלחמה, עת עזב את ליטא ועבר עם הבריחה לאיטליה[2].

הפלמ"ח וצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 1945 עלה ארד לארץ ישראל, במסגרת תנועת ההעפלה, באוניית המעפילים "חנה סנש" והתגורר בקיבוץ יגור. בתחילת שנת 1946 התגייס לקורס טיס של הפלמ"ח וקיבל רישיון טיס בריטי. במקביל הוא הדריך מניסיונו כפרטיזן בקורס קציני חבלה של הפלמ"ח באשדות ובאפיקים. הוא שירת כטייס בתחילת מלחמת העצמאות ובין השאר טס לגוש עציון לאחר ששיירת נבי דניאל הותקפה. הוא היה אמור לצאת לקורס טיס על מטוסי מסרשמיט בצ'כוסלובקיה, אולם לאחר שהתברר כי הוא עיוור צבעים הוא עבר להיות קצין החבלה של חיים לסקוב במבצע נחשון. עם הגדוד החמישי של הפלמ"ח לחם בקרבות בירושלים ולקראת סוף המלחמה השתתף במבצע חורב. לאחר המלחמה עבר לגדוד 9 כמפקד פלוגה והתקדם בסולם הדרגות והתפקידים בחיל השריון. עם סיום מבצע סיני קיבל את הפיקוד על גדוד שריון שמפקדו נפל בקרב. שימש מ"מ קצין שריון ראשי, קצין אג"ם של גייסות השריון, סגן מפקד חטיבה, מדריך במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה, ראש מה"ד אימונים. בזמן מלחמת ששת הימים שהה בלימודים והיה ללא תפקיד צבאי מוגדר, אך סייע ליצחק חופי בעבודתו כמפקד מחלקת המבצעים במטכ"ל. אחרי המלחמה שימש ראש מטה אוגדת מילואים. הוא עשה תואר ראשון בהיסטוריה ומדע המדינה באוניברסיטת תל אביב ותואר שני בנושא השואה[2] אותו קיבל ביוני 1968[3].

ביולי 1968[4] נתמנה לקצין חינוך ראשי, ובכך היה הראשון שהגיע לתפקיד זה מפיקוד ביחידות שדה. בתפקידו נאלץ ארד להתמודד עם המציאות החדשה של המצאות חיילים הרחק ממקומות מגוריהם בעקבות מלחמת ששת הימים והוא נתן עדיפות לדאגה לחינוך ובידור לחיילים קרביים[5] ולהסברת עמדת ישראל לחיילים העומדים בחזית, תוך הדגשה שהסכסוך הישראלי ערבי אינו תוצאה של מלחמת ששת הימים אלא מקורו 50 שנה קודם לכן[6]. ארד פרש מצה"ל ב-1972 בדרגת תת-אלוף, אך שב לשירות בן שלושה חודשים במהלך מלחמת יום הכיפורים והיה אחראי לאימון לוחמי שריון לפני צאתם לחזית.

קריירה אקדמית, הנצחת השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סיום הפרק הצבאי בחייו החל ארד בקריירה אקדמית. ארד הרצה על היסטוריה יהודית באוניברסיטת תל אביב. את הדוקטורט עשה בבית הספר למדעי היהדות על שם חיים רוזנברג באוניברסיטת תל אביב תחת הנחייתו של פרופסור דניאל קארפי, אותו קיבל בשנת תשל"ד 1974. נושא עבודת הדוקטורט היה: "שואת יהודי וילנה ומאבקם נוכח הכליון".

הוא חקר את מלחמת העולם השנייה ואת השואה, ופרסם ספרים רבים בנושאי השואה, הן כסופר והן כעורך. בין המפעלים החשובים שבהם השתתף, הוצאת האנציקלופדיה של השואה, מחקר מקיף בחמישה כרכים, שיצא לאור בשנת 1990.

ארד שימש כיושב ראש הנהלת יד ושם בין השנים 1972 ל-1993. גם לאחר פרישתו המשיך לעסוק בענייני המוסד, תוך שהוא נותן ייעוץ ותמיכה אקדמית.

בשנת 2004 העניק מוסד יד ושם לארד את "פרס הזיכרון על שם יעקב בוכמן" המוענק מדי שנה לסופרים, אמנים וחוקרים העוסקים בהנצחת השואה. ארד זכה בפרס על ספרו "תולדות השואה - ברית המועצות והשטחים המסופחים".

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יצחק ארד, שואת יהודי ברית-המועצות, משואה, 2001, עמ' 9–44
  • יצחק ארד, וילנה היהודית במאבק ובכליון, הוצאת יד ושם, אונ' תל אביב, וספרית פועלים, תשל"ו 1976.
  • השואה בתיעוד - מבחר תעודות מקוריות על חורבן יהודי גרמניה, אוסטריה, פולין וברית-המועצות, עורכים יצחק ארד, ישראל גוטמן, אברהם מרגליות. הוצאת יד ושם, 1978.
  • יצחק ארד, טרבלינקה - אבדן ומרד, הוצאת עם עובד, 1983.
  • יצחק ארד, "מבצע ריינהארד": מחנות ההשמדה בלז'ץ, סוביבור, טרבלינקה, הוצאת יד ושם, 1985.
  • האנציקלופדיה של השואה, הוצאת יד ושם וספרית פועלים, עורך ישראל גוטמן, 1990 (חבר מערכת).
  • יצחק ארד, הפתרון הסופי: התגבשות מזימת ההשמדה ומבצע ריינהארד, משרד החינוך והתרבות, מרכז ההסברה ויד ושם, 1992.
  • תולדות השואה בתמונות, עורך יצחק ארד, הוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד, ספרית הפועלים, יד ושם, 1992.
  • יצחק ארד, תולדות השואה, ברית המועצות והשטחים המסופחים, הוצאת יד ושם, 2004.
  • יצחק ארד "נעורים בלחימה: מגיא החורבן להר-אל" הוצאת מערכות 1978
  • יצחק ארד, בצל הדגל האדום - יהודי ברית-המועצות בלחימה נגד גרמניה הנאצית, הוצאת משרד הביטחון, יד-ושם ועמותת "יד לשריון", 2008. הספר זיכה אותו בפרס יצחק שדה לספרות צבאית.
  • יצחק ארד, חורט בזיכרון: לוחם, שורד, מנציח, הוצאת יד ושם וידיעות ספרים, 2016.

באנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמחבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The partisan : from the Valley of Death to Mount Zion (1979)
  • Ghetto in flames : the struggle and destruction of the Jews in Vilna in the Holocaust (1980)
  • Belzec, Sobibor, Treblinka : the Operation Reinhard death camps (1987)

כעורך[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Documents on the Holocaust: selected sources on the destruction of the Jews of Germany and Austria, Poland, and the Soviet Union (1982, rev. 1989, 1999) with Israel Gutman and Abraham Margaliot
  • The Einsatzgruppen reports: selections from the dispatches of the Nazi Death Squads’ campaign against the Jews July 1941-January 1943 (1989) with Shmuel Krakowski and Shmuel Spector
  • Pictorial History of the Holocaust (1990)
  • Ponary diary, 1941-1943 : a bystander’s account of a mass murder, by Kazimierz Sakowicz (2005, from the Polish)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמה מן המאמרים שפרסם בכתבי עת שונים:

  • מפרשת חיים אחת, זכרונות, נדפס בילקוט מורשת, י'ד, תשל'ב 1972.
  • שוד רכוש היהודים בשטחי ברית-המועצות הכבושים בידי גרמניה הנאצית, נדפס ביד ושם, כ'ט, תשס'א, 2001.
  • רצח היהודים בליטא תחת הכיבוש הגרמני 1941–1944, נדפס בדפים לחקר השואה, י'ז, תשס'ג 2002.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


השואה
מושגים מרכזיים
מונחוןכרונולוגיה של השואהאנטישמיותרצח עםמלחמת העולם השנייהנאציזםהגזע האריגרמניה הנאציתהמפלגה הנאציתאדולף היטלרהטלאי הצהובפרטיזןחסיד אומות העולם
Yellow star Jude Jew.svg
עד המלחמה
יהדות אירופהאמנציפציה ליהודיםיהדות אשכנזיהדות מזרח אירופה: יהדות פולין, יהדות אוקראינה, יהדות ליטא, יהדות בלארוסיידיששטעטלהבונדיהדות צ'כיהיהדות גרמניהליל הבדולחהסכם העברה
ההשמדה
איגרת הבזק של היידריךבורות הריגה ומשאיות גז: פונאר, באבי יאר ומעשי טבח נוספיםהפתרון הסופיועידת ואנזהמחנה ריכוזמחנה עבודהמחנות השמדה: חלמנו, מבצע ריינהרד (בלז'ץ, טרבלינקה וסוביבור), אושוויץ-בירקנאו, מיידנק‎צעדות המוותניסויים רפואיים בבני אדם בתקופת השואהתא גזיםקאפוזונדרקומנדומבצע 1005
העם היהודי בשואה
יהודי גרמניה הנאצית והיהודים בפולין הכבושהיודנראטתנועות נוער יהודיות בשואהגטאות: ורשה, וילנה, לודז', טרזיינשטט וגטאות נוספיםנשים יהודיות בשואהילדים בשואההתנגדות יהודית בשואה: מרד גטו ורשה, הארגון היהודי הלוחם, ארגון צבאי יהודי, המחתרת בגטו קרקובמורדים יהודים בשואה
מודעות ותגובות לשואה
תגובת העולם לשואהתגובת היישוב היהודי בארץ ישראל לשואההבריגדה היהודיתרודולף ורבה והפרוטוקולים של אושוויץספר עדותסחורה תמורת דםהצלה בשואהחסידי אומות העולם
בעקבות השואה
הפליטיםמשפטי נירנברגמשפט אייכמןפוגרום קיילצהזיכרון השואה: זיכרון השואה בישראל, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, יד ושם, בית לוחמי הגטאות ו"מורשת"מוזיאון השואה האמריקני ומוזיאונים נוספיםאנדרטאות להנצחת השואההסכם השילומיםהשפעת השואה על גיבוש הזהות הישראליתהדור השני לשואהמצעד החיים ומסע בני נוער לפוליןהכחשת השואההנוקמים וציידי נאצים נוספים
השואה באמנות
ספרות השואה "באבי יאר" • "עיין ערך: אהבה" ו"מומיק" • "שואה שלנו" • "הזהו אדם?" • "הלילה" • "השמיים שבתוכי" • "פוגת מוות" • "המחזה גטו" • "אדם בן כלב" • "מאוס: סיפורו של ניצול" • "בנגאזי-ברגן־בלזן"
מוזיקה ומחול "הניצול מוורשה" • "צחוק של עכברוש" • "אפר ואבק" • "חלומות"
השואה בקולנוע "אירופה אירופה" • "הבריחה מסוביבור" • "שואה" • "הפסנתרן" • "רשימת שינדלר"
יוצרים יחיאל די-נור (ק. צטניק)שמואל ניסנבאוםאלי ויזלאידה פינקפאול צלאןז'אן אמרי‎אהרן אפלפלד
תיעוד וחקר השואה
תיעוד ספר קהילההאנציקלופדיה של השואהארכיון "עונג שבת"מגילת החורבן של יהודי רומניה ושאר מגילות השואהפרויקט הנצחת השואה
מחקר פונקציונליזם ואינטנציונליזם • "הדרך הגרמנית המיוחדת" • יצחק ארדחנה ארנדטיהודה באוארכריסטופר בראונינגישראל גוטמןדניאל גולדהגןראול הילברגדב לויןדן מכמןדינה פורתשאול פרידלנדראיאן קרשוחוקרי שואה נוספים
פורטל השואהגרמניה הנאציתהיסטוריה של עם ישראל