לדלג לתוכן

שאול פרידלנדר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שאול פרידלנדר
Saul Friedländer
פרופ' שאול פרידלנדר, 2008
פרופ' שאול פרידלנדר, 2008
לידה 11 באוקטובר 1932 (בן 93)
פראג, צ'כוסלובקיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית, אוסטריה, ישראל, צרפת, גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
  • Graduate Institute of International Studies
  • תיכון הנרי הרביעי עריכת הנתון בוויקינתונים
תארים דוקטורט עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שאול פרידלנדר (Saul Friedländer; נולד ב-11 באוקטובר 1932) הוא היסטוריון, מומחה לחקר ההיסטוריה של השואה. חתן פרס ישראל לשנת ה'תשמ"ג (1983) ופרס פוליצר (2008).

קורות חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שאול פרידלנדר נולד בשם פאבל בפראג בירת צ'כוסלובקיה במשפחה יהודית בורגנית. אביו הנס היה סגן-הנשיא של חברת ביטוח גרמנית.[1] לאחר כיבוש צ'כוסלובקיה במרץ 1939 ברחה המשפחה לצרפת ושהתה בפריז מאפריל 1939 עד יוני 1940. עם כיבוש פריז בידי הנאצים ברחה המשפחה דרומה לעיירת המרחצאות נריס-לה-באן בשטחו של משטר וישי. בקיץ 1942 החל משטר וישי לאסוף את “היהודים הזרים” שלא היו מבני המקום ולשלוח אותם מצרפת “למזרח”, למחנות השמדה.[1] הוריו שמו את בנם במנזר צרפתי כדי להגן על חייו מאימי המשטר הנאצי. שם גדל כקתולי והוכשר לכמורה. ההורים ניסו לחצות את הגבול לשווייץ, נתפסו בדרך, נשלחו לגרמניה ומשם לאושוויץ בנובמבר 1942, ונרצחו בתאי הגזים. רק בשנת 1946, בשיחה עם כומר ישועי, נודע לפרידלנדר על מות הוריו ועל מחנות ההשמדה. בעקבות השיחה הוא החליט לחזור ליהדות, יצר קשר עם הסוכנות היהודית, וזו העבירה אותו לפריז. במשך שנה חי עם משפחה אומנת יהודית דתית ולמד בתיכון. כשפרצה מלחמת העצמאות הוא רצה לעלות ארצה ולהילחם, אך בתנועת הנוער הבונים שבה היה חבר אמרו שהוא צעיר מדי. הוא החליט להצטרף לתנועת בית"ר, אמר שהוא בן 17, וכך העלו אותו על סיפונה של האונייה "אלטלנה" והוא הגיע לארץ ישראל.[2]

למד בבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה, אחר כך בפריז ובמכון ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת ז'נבה, שם כתב את הדוקטורט ושימש מרצה. בד בבד שימש בתקופה זו מזכירו של נחום גולדמן, נשיא הקונגרס היהודי העולמי.[3] בשנת 1968 היה מרצה אורח באוניברסיטה העברית בירושלים,[4] ומשנת הלימודים 1969/70 שימש ראש החוג ליחסים בינלאומיים. ב-1974 מונה לעמוד גם בראש מכון המחקר ליחסים בינלאומיים על שם לאונרד דייוויס באוניברסיטה העברית.[5]

ב-1976 עבר ללמד במחלקה להיסטוריה של אוניברסיטת תל אביב.[6] ב-1979 היה מיוזמי הוצאת הרבעון "זמנים" העוסק בהיסטוריה עם הפרופסורים צבי יעבץ וחיים שקד.

בשנות ה-80 היה חבר בתנועת "שלום עכשיו". ב-1992 הוצב במקום ה-117 ברשימת מרצ בבחירות לכנסת השלוש עשרה.

בשנת 1998 החל לשמש פרופסור באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס.

בשנת 2001 יצר הבמאי יהודה יניב סרט תיעודי בשם "הילד הנחבא – זמן שאול" אשר מספר את סיפור חייו.[7]

בנו הוא פרופסור אלי פרידלנדר, ראש החוג לפילוסופיה לשעבר באוניברסיטת תל אביב.

הפקיד את ארכיונו האישי בספרייה הלאומית בשנת 2016.[8]

מחקריו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרידלנדר היה אחד ההיסטוריונים הראשונים (עם לאון פוליאקוב וגונתר לוי (Guenter Lewy)) שפרסם מחקר ביקורתי על התנהלותו של האפיפיור פיוס השנים עשר בזמן מלחמת העולם השנייה ועל יחסו לנאציזם ולגורל היהודים; את מחקרו פרסם בשנת 1964 בספרו "Pie XII et le IIIe Reich, Documents". על פי מסמכים שאסף ובדק מארכיון משרד החוץ הגרמני, לאפיפיור פיוס היה מידע על פעולות ההשמדה הנאציות נגד היהודים כבר מן ההתחלה. אך אף פעם אחת לא התערב התערבות קונקרטית וספציפית נגד ההשמדה. פרידלנדר סבור כי האפיפיור שמר בליבו מקום מיוחד לגרמניה וראה בנאציזם חומה מפני הקומוניזם שתיעב.[9] הספר פורסם אחר כך גם באנגלית וזכה לתהודה רבה.[10] במסגרת מחקר זה גם חשף כי כמה תיקי מסמכים הקשורים לאפיפיור פיוס ולגירוש יהודי בודפשט ויהודי רומא, נעלמו מארכיון ממשלת מערב גרמניה.[11][12]

בשנת 1967 פרסם את הספר "Prelude to downfall: Hitler and the United States 1939–1941" (באנגלית) ובו תיעד מחקר שערך על יחסי גרמניה הנאצית וארצות הברית בתחילת מלחמת העולם השנייה.

בשנת 1968 פרסם ביוגרפיה שכתב על קורט גרשטיין, קצין במכון ההיגיינה של הוואפן אס אס שפעל לדווח על השמדת היהודים בשואה לגורמים שונים.[13]

עמדותיו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרידלנדר טוען שהאנטישמיות הנאצית ייחודית לעומת שנאת היהודים מאז ומעולם, מהיותה כוללנית ו"גואלת", במובן זה שהיא "פותרת" את כל צרותיו של המאמין בה. באשר לתכנון השואה, פרידלנדר מחזיק בעמדה שהשואה אכן הייתה תוכנית כוללנית של היטלר, אולם לטענתו התוכנית לא נהגתה לפני שנת 1941. בהקשר זה הוא התנגד לגישה של כמה היסטוריונים גרמנים במהלך פולמוס ההיסטוריונים.

פרסים והוקרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • קורט גרשטיין או הדו-משמעות של הטוב, 1968
  • דו-שיח ערבי-ישראלי, במשותף עם מחמוד חוסיין (עורכים), הוצאת דביר, 1975
  • עם בוא הזיכרון, ספר אוטוביוגרפי שבו משולבים זיכרונות אישיים עם תובנות היסטוריות, הוצאת אדם, 1980
  • קיטש ומוות – על השתקפות הנאציזם, הוצאת כתר, ירושלים, 1985 (1982 בשפת המקור). תרגום: ג'ני נבות[18]
  • גרמניה הנאצית והיהודים, שנות הרדיפות: 1933–1939, ספרית אפקים, הוצאת עם עובד, 1997[19]
  • גרמניה הנאצית והיהודים, שנות ההשמדה: 1939–1945, ספרית אפקים, הוצאת עם עובד ויד ושם, 2007[20]
  • Saul Friedländer, Where Memory Leads: My Life, Other Press, 2016 – אוטוביוגרפיה[21].

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שאול פרידלנדר בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. 1 2 פרופסור אביהו זכאי, יושב על הר געש - חיי שאול פרידלנדר, באתר "יקום תרבות", 29 בנובמבר 2023
  2. ↑ שירי לב-ארי, כלי מיטה מעוטרים מאם שנספתה, באתר הארץ, 9 באוקטובר 2007
  3. ↑ נחום ברנע, צעירים מטפסים במגדל השן, דבר, 24 במאי 1968
  4. ↑ נחום ברנע, באוניברסיטה העברית מתכננים לפתוח שוב חוג ראשי ליחסים בינלאומיים, דבר, 16 באפריל 1968
  5. ↑ מחר חנוכת המכון ליחסים בינלאומיים באוניבר' העברית, על המשמר, 10 במרץ 1974
  6. ↑ פרופ' ש.פרידדנדר מצטרף לסגל אוניברסיטת ת"א, דבר, 20 באפריל 1976
  7. ↑ עכבר העיר, בכורה לסרט "הילד הנחבא - זמן שאול", באתר הארץ, 10 במרץ 2001
  8. ↑ ארכיון שאול פרידלנדר, בספרייה הלאומית
  9. ↑ אורי דן, היסטוריון ישראלי מאשים את פיוס ה־12, מעריב, 26 בנובמבר 1964
  10. ↑ ספרר של פרידלנדר מכה גלים, היום, 14 בספטמבר 1966
    עדה לוצ'אני, בטאון הואתיקן תוקף הפירסומים על פיוס ה־12, מעריב, 12 בינואר 1965
    ישראל מרגלית, פיוס ה-12 והרייך ה-3, הַבֹּקֶר, 25 בדצמבר 1964
  11. ↑ אורי דן, מסמך נעלם מגנזך ממשלת בון, מעריב, 1 בנובמבר 1964
  12. ↑ תיק הנוגע לגירוש יהודי רומא ב־1943 נעלם מן האורכיונים המערב־גרמניים, על המשמר, 23 באוקטובר 1964
  13. ↑ ספר חדש של ש. פרידלנדר על קצין הס. ס. גרשטיין, למרחב, 14 באפריל 1969
  14. ↑ פרס־ישראל בהיסטוריה לפרופ' סולטמן ופרידלנדר, דבר, 6 בפברואר 1983
  15. ↑ סוכנויות הידיעות, שאול פרידנלדר קיבל פרס בגרמניה, באתר הארץ, 14 באוקטובר 2007
  16. ↑ שירי לב-ארי, היסטוריון ישראלי זכה בפרס פוליצר, באתר הארץ, 8 באפריל 2008
  17. ↑ איתי נבו, ‏חוקר השואה שאול פרידלנדר בין מקבלי פרס דן דוד, באתר "הידען", 12 בפברואר 2014
  18. ↑ יגאל תומרקין, מחשבות על קיטש, מוות ואלמוות, כותרת ראשית, 31 ביולי 1985
  19. ↑ ביקורת: דניאל פרנקל, ’נורמליות למראית-עין’, יד ושם 27, 1999, עמ' 345-337; יהויקים כוכבי, 'אנטישמיות גואלת', דפים לחקר תקופת השואה 15, 1998, עמ' 302-191; דוד בנקיר, שני ספרים על רדיפת היהודים והשמדתם, יהדות זמננו 13, 1999, עמ' 293-283; אוטו דב קולקה, [על] שאול פרידלנדר, "גרמניה הנאצית והיהודים: שנות הרדיפות, 1933–1939", ציון ס"ו, א', תשס"א, עמ' 123-109.
  20. ↑ ביקורות:
    דוד סזרני, "היסטוריה אינטגרטיבית ואינטגרלית": היסטוריה מקיפה של השואה על סמך חיי היום-יום - וקיצם, יד ושם 36 (1), תשס"ח, עמ' 234-229.
    עדה פגיס, המתים האלה שאינם מפסיקים לחיות, באתר הארץ, 17 בדצמבר 2007
    שולמית, ולקוב, השואה על כל צדדיה, באתר הארץ, 14 באוקטובר 2009
  21. ↑ דינה פורת, "אל מקום שהזיכרון מוליך": חשבון הנפש של ההיסטוריון שאול פרידלנדר, באתר הארץ, 25 בינואר 2018
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=שאול_פרידלנדר&oldid=42689193"