אננייב
| |||
 | |||
| מדינה |
 אוקראינה | ||
|---|---|---|---|
| מחוז |
 אודסה | ||
| מחוז משנה | אננייב | ||
| תאריך ייסוד | 1753 | ||
| שטח | 11.2 קמ"ר | ||
| גובה | 83 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיירה | 8,077[1] (2019) | ||
| קואורדינטות | 47°43′N 29°57′E / 47.717°N 29.950°E | ||
| אזור זמן | UTC+2 | ||
  | |||
אננייב (באוקראינית: Ананьїв) היא עיר המהווה גם מרכז מנהלי במחוז אודסה, אוקראינה. העיר שוכנת על גדות הנהר טיליגול.
לפי מספר מקורות, בין המתיישבים הראשונים באזור היו יהודים ושמה הראשון של העיר, אנן, נובע מאחד משמותיו של אחד מהם, אנניאס (חנניה). ליד אננייב נמצאים שרידי יישוב קדום, מהמאה החמישית לפני הספירה. סמוך לשרידים אלו נמצאים תלים של יישוב מתקופת הברונזה, מהאלף השני לפני הספירה.
העיר אננייב נוסדה באמצע המאה ה-18 בתור המרכז המנהלי של מחוז אננייב. בעיר התיישבו פליטים שברחו משטחי הכיבוש העות'מאניים באוקראינה ומולדוביה. במסגרת "שלום סיסטובה" שנחתם בין האימפריה העות'מאנית לבין אוסטרו-הונגריה ב-1791 נמסר האזור לרוסיה. בשנת 1812, בעת פלישת נפולאון, ייסדו תושבי העיר קרן לשם סיוע במימון חימושן של יחידות ההגנה על רוסיה והתגייסו לצבא רוסיה.
באמצע המאה ה-19 היו בעיר כ-2,000 תושבים. לאחר ביטול הצמיתות ברוסיה, בשנת 1861, עדיין השתייכה רוב האדמה לאצולה המקומית ואיכרים חסרי אדמה חכרו ממנה אדמה חקלאית. אננייב הפכה למרכז אזורי למסחר בתוצרת חקלאית - בין היתר ירקות ודגנים - ובמוצרי מלאכת יד. בסוף המאה ה-19 היו בעיר בין היתר מפעלים לעיבוד תוצרת חקלאית, מזקקות ומפעלי סבון, סודה, שמן, טבק ולבני בניין.
עם התפתחות התעשייה בעיר עלה מספרם של האומנים, עובדי התעשייה והאינטלקטואלים בעיר. נוסדו שני בתי ספר ומוסדות חינוך נוספים. בתחילת המאה ה-20 התפתח בעיר גרעין נוער מהפכני שהקים ספריה ועיתון מחתרתיים בסגנון העיתון "איסקרה" והצטרף למפלגה הסוציאל-דמוקרטית הרוסית הבלתי חוקית. גרעין זה היה בקשר עם פעילי המפלגה באודסה ובקישינב וקיבל מהם חומרי הסברה.
בין השנים 1924–1940 הייתה אננייב חלק ממולדוביה שהייתה אז חלק מברית המועצות.
יהודי אננייב
[עריכת קוד מקור | עריכה]בראשית המאה העשרים חיו באננייב כ-3,500 יהודים. בעקבות המלחמה ופוגרומים ביהודי העיר, וכן עקב תהליכי התיעוש והעיור, הצטמצם מספר התושבים היהודים בעיר, וערב פלישת הגרמנים לברית-המועצות ישבו בה כ-1,800 יהודים. הצבא הגרמני כבש את אננייב באוגוסט 1941 במבצע ברברוסה והגרמנים רצחו כ-300 יהודים. בספטמבר 1941 הועברה אנאנייב לשלטונה של רומניה וכשלוש מאות יהודים שנותרו בה רוכזו בגטו ונרצחו באוקטובר ובנובמבר 1941.
אוכלוסייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אוכלוסיית אננייב מהשנים 1959 עד ל-2015 מוצגת בטבלה הבאה:[1]
| 1959 | 1989 | 2001 | 2005 | 2006 | 2007 | 2008 | 2009 | 2010 | 2011 | 2012 | 2013 | 2014 | 2015 |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| 7,900 | 10,515 | 9,476 | 9,145 | 9,056 | 8,898 | 8,836 | 8,723 | 8,713 | 8,718 | 8,659 | 8,614 | 8,563 | 8,495 |
דמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי לשכת מפקד האוכלוסין של ארצות הברית לשנת 2001, השפה שרוב אוכלוסיית העיר דוברת היא אוקראינית (87.88%), עם מיעוט שדובר רוסית (9.43%) ורומנית (2.08%).[2]
| פילוח דוברי השפות נכון ל-2001 |
|---|
|
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אובידיו קראנגה, אננייב, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך III, עמ' 592–593), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
