ארנון לוי

ארנון לוי הוא פסיכולוג קליני^[1] ופסיכו-אנתרופולוג, מייסד הגישה Dynamic Positive Coaching Psychology.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארנון לוי נולד וגדל בתל אביב ובגיל 7 עברה משפחתו לגבעתיים, שם הוא מתגורר עד היום. לוי למד לתואר ראשון בפסיכולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים. לאחר מכן המשיך ללימודי התמחות מתקדמים בפסיכולוגיה קלינית בסורבון, באוניברסיטת רנה דקארט (אנ'), ובהמשך ללימודי דוקטורט בבית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה בפריז, צרפת. סיים התמחות ומוכר כמומחה בפסיכולוגיה קלינית בישראל מ-1981.

לוי כיהן בעבר כיושב ראש האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה, הקים וניהל את התוכנית להכשרת מאמנים בגישה פסיכולוגית "Coaching Psychology" באוניברסיטת תל אביב, הראשונה מסוגה בישראל ובין הראשונות בעולם. בהמשך הקים ומונה ליושב ראש האיגוד הישראלי ל-Coaching Psychology. כיום מכהן כסגן נשיא החברה הבינלאומית International Society for Coaching Psychology, וכעמית מחקר בהנהלת המרכז הבינלאומי באוניברסיטת לונדון, העוסק במחקר Coaching Psychology. לוי הכשיר סטודנטים לדוקטורט בלמידה מרחוק ב- Coaching Psychology באוניברסיטת מידלסקס בבריטניה. הוא מונה כפרופסור לפסיכולוגיה בבית הספר למנהל עסקים 'Monarch' בשווייץ לניהול תוכנית ללימודי דוקטורט במנהל עסקים בשילוב עם פסיכולוגיה חיובית יישומית. בנוסף, לוי ניהל תוכנית להכשרת מאמנים בגישת Coaching Psychology ללימודי תעודה במסגרת לימודי המשך בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר-אילן.

גישת הפסיכולוגיה החיובית הדינמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

את התפיסה התאורטית שהתגבשה לאחר ניסיון קליני של שנים רבות תיאר לוי תחילה בספרו "תבניות פרומתאוס - מבוא לפסיכולוגיה אבולוציונית של העצמי" שמתאר את העצמי כהשלכה פסיכולוגית של האורגניזם האנושי. לפי תאוריה זו, האורגניזם האנושי מתוכנת על ידי הברירה הטבעית לחפש מחסה, מזון, להתרבות, לישון, לחלום, לחפש עצמה ושליטה (להיות זכר או נקבה מסוג אלפא) לשחק, למצוא נוחיות רווחה והנאה. צרכים אלה מצויים גם בטבע ואינם ייחודיים רק לאדם והם המהווים את הבסיס שמניע את העצמי. בנוסף לכך הברירה הטבעית יצרה תכונה ייחודית לאדם שהיא תלוית תרבות והיא יצירת פרדיגמות של משמעות אשר חיוניות לקיומו האנושי. פרדיגמות אלה מעניקות משמעות לחייו, מייסדות את ערכיו והשקפת עולמו ובכך מנחות אותו בהתנהגותו. בספרו השני, "מעבר למראה הריקה", ממשיך לוי לפתח גישה זו ובתחילת שנות ה-2000 ייסד את התוכנית להכשרת מאמנים בגישת ה-Coaching Psychology באוניברסיטת תל אביב, זמן קצר לאחר שהוקמה התוכנית האקדמית הראשונה בעולם באוניברסיטת סידני.

את תפיסתו התאורטית העדכנית של פסיכולוגיה חיובית דינמית הציג לוי בשנת 2017, בכנס של האיגוד העולמי לפסיכיאטריה דינמית, אשר התקיים בפירנצה, איטליה. בכנס זה, ניהל לוי סימפוזיון בנושא: "ביקור מחדש בסוגיית המוח והתודעה והשלכותיה על הפסיכו-פתולוגיה והפסיכותרפיה". תפיסה זו מתוארת גם בספרו האחרון "נורמן והמסע המופלא למחוזות המוח והתודעה" שיצא לאור בינואר 2018 בהוצאה דיגיטלית, שמתאר תפיסה זו בשילוב של סיפור בדיוני. לוי הציע שהסוגיה עתיקת היומין בה התחבטו מיטב המוחות של "מה קודם למה המוח או התודעה" נראית לא רלוונטית במידה ואנו מכירים בכך שגם המוח וגם התודעה הם מערכות מורכבות מסתגלות. הקשר בין מערכות מורכבות הוא של סינרגיה, תלות הדדית, התפתחות משותפת ויחסי גומלין ולא קשר ליניארי, ולכן השאלה היכן הפעילות קודמת במוח או בתודעה נעשית לא רלוונטית. בנוסף לכך, אי אפשר לנתק את הפלא של המוח האנושי מההקשר הרחב שלו ומהיותו חלק ממערכות מורכבות רחבות יותר ומופלאות: האורגניזם האנושי, הטבע ועולם החי. הייחוד האנושי אינו בתפקוד המוח האנושי שפועל לפי אותם כללים שבעולם הטבע (אם כי כמובן בראש הפירמידה) אלא בעיקר כתוצאה מההתפתחות של התרבות האנושית במשך אלפי שנים. הסינרגיה יחסי הגומלין והתלות ההדדית שבין התפתחות התרבות על ידי מיליוני מוחות במהלך ההיסטוריה, לבין המוח האינדיבידואלי היא שיוצרת מעין "מוח על תרבותי" שזמין למוח האינדיבידואלי ומתפתח אתו בסינרגיה באופן אקספוננציאלי.

לוי, כתשובה לכך מציע לחלק את העצמי מבחינה פונקציונלית לשלושה חלקים (העצמי הגבוה, האמצעי והעמוק):

העצמי הגבוה – מורכב מנטייתו האימננטית של העצמי ליצור שפה, מערכת ערכים, משמעות, בחירה חופשית, אידאולוגיה וחיים רוחניים. העצמי הגבוה הוא בלתי ניתן להפרדה מהתרבות והחברה בהן חי האדם.
העצמי האמצעי – העצמי האמצעי כולל את האגו והטייס האוטומטי. בניגוד לעצמי הגבוה שהוא ייחודי לאדם, וריאציות מקבילות של העצמי האמצעי קיימות בטבע, אך ברמת תפקוד נמוכה יותר. זהו הממד התפעולי של העצמי שנוצר על ידי הברירה הטבעית ומורכב מאלגוריתמים של התנהגות המוטמעים במוח כדי ליצור פעילות מהירה החיונית להישרדות.
העצמי העמוק – הוא בקורלציה עם מה שתאורטיקנים של העצמי כינו 'גרעין העצמי'. גרעין העצמי מורכב מזיכרונות קולקטיביים שמאחדים את המין האנושי, מוטמע בו מידע מההתנסויות האישיות של הפרט (אונטוגנזה) ושל המין האנושי (פילוגנזה). העצמי העמוק מזין את העצמי הגבוה והעצמי האמצעי בייצוגים המבטאים את סיפור החיים האנושי, מיתוסים, טקסים, ארכיטיפים והבסיס לתרבויות האנושיות.

למבנה המשולש של העצמי ישנן השלכות על הפסיכופתולוגיה והפסיכותרפיה. אפשר לראות היבטים רבים בפסיכופתולוגיה כנובעים מחוסר סינכרוניזציה בין המערכת הביולוגית (גוף/מוח) לבין המערכת הפסיכו/תרבותית (תודעה/עצמי). הכוונה היא שלמרות שהמוח מתוכנת על ידי הברירה הטבעית למקסם סיכויי השרדות, ליצור למידה שמשפרת הסתגלות, ולמנוע מצבים מסכני חיים, האדם חי בתרבות ובציוויליזציה ולכן העצמי נחשף בעיקר לסכנות סמליות בעוד שהגוף/מוח מגיב תגובה המתאימה לסכנה קיומית. למשל: האדם נפגע ממצבים של ביקורת הרסנית על ידי הורים, או מורים שמעליבים לפני שאר התלמידים או של הבוס שמזלזל באדם לפני עמיתים לעבודה. במצבים כאלה העצמי יגיב כמו חיה בטבע במצבי סכנה וגופו ייצור תגובת סטרס של מנוסה, לחימה או שיתוק. בעוד שבטבע, כאשר האיום עובר, המערכת הפרה-סימפטטית מחזירה את הגוף לתפקוד מאוזן ורגוע, בתרבות האנושית העצמי יוצר דפוסי תגובה נירולוגיים שמופעלים מחדש במצבים דומים כאילו האדם היה במצבים מסכני חיים ולא במצבים של סכנה סמלית. כתוצאה מכך העצמי יוצר תגובות סטרס החוזרות על עצמן, ומייצרות תגובות אשמה, חרטה, ודימוי עצמי נמוך. במצבים אחרים, תגובות הסטרס "יורדות" לעצמי העמוק שמייצר חרדות, דיכאונות, ערך עצמי פגוע וכדומה.

השלכות על פסיכותרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתפיסה זו נגזרות ההשלכות על הפסיכותרפיה וניתן לראותה בשני שלבים:

בשלב הראשון - מטרתנו להפריד בין התפקודים של העצמי האמצעי, שאחראי על ההתנהגות האוטומטית (שכהנמן כינה system one), מדפוסי התנהגות בלתי סתגלתניים שנוצרו על ידי העצמי הגבוה או העצמי העמוק וליצור התנהגות ספונטנית משוחררת מסטרס. השחרור יכול להעשות על ידי טכניקות שונות של פסיכותרפיה. כאשר העצמי האמצעי האחראי על הטייס האוטומטי משתחרר מדפוסים מכשילים שנלמדו בעבר תפקודו נעשה ספונטני ומשתפר בהתמדה על ידי דפוסי למידה חדשים כתוצאה מהתנסויותיו.
בשלב השני - מטרתו ליצור סינכרוניזציה בין חלקי העצמי. בעוד שהעצמי הגבוה מייצר עבור האדם את המשמעות בחייו, העצמי העמוק יוצר את תחושת האותנטיות. כאשר האדם חווה חוויה של משמעות ואותנטיות בו-זמנית והוא מבטא אותן באופן ספונטני כאן ועכשיו, הוא חווה תחושה הדומה לזו אשר מיהאי צ'יקסנטמיהאיי, מייסד תורת האושר המודרנית, כינה "זרימה". צ'יקסנטמיהאיי, תיאר את מצב הזרימה כמאופיין על ידי התרכזות אינטנסיבית וממוקדת כאן ועכשיו, התמזגות של הפעולה והמודעות, איבוד תחושת האגו והמודעות העצמית ואובדן תחושת הזמן. אפשר לראות מצבי זרימה כקשורים יותר לתחושת אותנטיות הנובעת מהעצמי העמוק ומשמעות שמקורה בעצמי הגבוה שמפעילים באופן ספונטני את העצמי האמצעי כאן ועכשיו. מצבי זרימה מתוארים לעיתים קרובות כמצבי יצירה אינטנסיביים, מצבים של להיות ב- zone ומצבים כאלה אצל יוצרים גדולים, אומנים ומדענים לא תמיד היו קשורים לאושר אך תמיד היו קשורים לחיבור בין יצירת משמעות ותחושת התנהגות אותנטית המתקיימת באופן ספונטני בזמן הווה.

המודל ליצירת שינוי - פותח על ידי לוי ומבוסס על כך שגם המוח וגם העצמי משתמשים באותה מטה-שפה של מערכות מורכבות מסתגלות:

גם המוח וגם התודעה מתפתחים דרך יצירת אסוציאציות (יצירת דפוסי פעילות עצביים חדשים במוח וקשר בין רעיונות במוח)
גם במוח וגם בתודעה מתקיימים עקרונות ארגון עצמי וויסות עצמי ((וזה מביא במוח לפעילות של neuroplasticity and neurogenesis ובעצמי לארגון עצמי מחדש שקורה כתוצאה של תובנות, חוויות מעצבות ופסיכותרפיה)
גם המוח וגם התודעה ערוכים להטמיע גירויים חדשים ולשנות בעקבותיהם את הדפוסים הקיימים (בעצמי זוהי מהות תהליך הלמידה ובמוח זה מביא ליצירת רשת נוירונים חדשה neuroplasticity).
המוח והעצמי זקוקים לקשר עם הסביבה לתפקוד תקין. המוח חייב לקבל אינפוט מהמערכת התחושתית/תנועתית/רגשית והעצמי חייב קשר עם התרבות והחברה בה הוא קיים.

עקרונות אלה ואחרים משותפים למוח ולעצמי ויישום של טכניקות פסיכותרפיה שונות, ויצירת פעילות לא שגרתית על סף הכאוס, כאשר הם נוצרים בתזמון המתאים יוצרים שינויים בו זמנית בעצמי ובמוח ומעוררים סינרגיה עוצמתית שמייצרת שינוי. המוח והעצמי מתפתחים ביחד על ידי סינרגיה, קו-אבולוציה, תלות הדדית ויחסי גומלין ולכן מטרת ההתערבות לשינוי היא ליצור התנהגויות והתנסויות חדשות שיוטמעו במוח ויצרו בו דפוסי פעולה חדשים. דפוסים אלה ישפיעו בחזרה על העצמי וייצרו התנסויות חדשות, ואלה יצרו דפוסי פעולה חדשים במוח וחוזר חלילה. כך נוצרים מעגלי משוב המתקיימים בסינרגיה ומאפשרים התפתחות אקספוננציאלית של המוח ושל העצמי לאחר שהמטפל/מאמן יסייע לפונה לפתח פרדיגמות מצמיחות זרימה חדשות ולנטרל את ההגנות, חסמי ההצלחה, והפרדיגמות המעכבות התפתחות.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארנון לוי, תבניות פרומתאוס - מבוא לפסיכולוגיה אבולוציונית של העצמי, צ'ריקובר, 1993
ארנון לוי, מעבר למראה הריקה, צ'ריקובר, 2006
Arnon Levy: The Mindful Brain - In digital and paperback editions on Amazon

Coaching Psychology - a New Science in search for Identity. Coaching Psychology International 2013 Vol. 6 Issue 2
The Brain-consciousness knot revisited. Implications for Psychopathology, Psychotherapy and Coaching Psychology. Dynamic Psychiatry 2018 Vol. 51 1-2