באר הגביע
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
באר מים  |
| מיקום |
גלסטונברי |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת |
| קואורדינטות | 51°08′40″N 2°42′21″W / 51.1444°N 2.70583°W |
|
www | |
 | |
  | |
SevenBowls%2BVesicaPool.jpg)
LionsHeadFountain.jpg)
באר הגביע (באנגלית: Chalice Well), הידועה גם כ"המעיין האדום", היא באר השוכנת למרגלות גלסטונברי טור בעיירה גלסטונברי במחוז סאמרסט בדרום-מערב אנגליה.
המעיין הטבעי והגנים הסובבים אותו שייכים לקרן באר הגביע (Chalice Well Trust) ומנוהלים על ידה. הקרן גובה תשלום בגין הכניסה לגנים. הקרן הוקמה ב-1959, רכשה את השטח שבו זרמו מי המעיין ונטעה גנים סביבו. מייסד הקרן היה ולסלי טיודור פול (Wellesley Tudor Pole; 1884-1968), ספיריטואליסט אנגלי שבעקבות מפגש עם עבד אל-בהאא, מנהיג הדת הבהאית, המיר את דתו לבהאית.
מחקר שנעשה על ידי בית הספר לגאולוגיה של אוניברסיטת אקסטר ב-2009 מצא שבאר הגביע מוזן מאקווה עמוקה ברבדים הנמוכים של חולות פנרד (Pennard Sands).[1]
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
ממצאים ארכאולוגיים מעידים על שימוש רצוף בבאר במשך לפחות 2,000 שנים. הארכאולוג פיליפ רץ (Philip Rahtz) גילה כמה אבני צור מהתקופה הפלאוליתית העליונה ומהתקופה המזוליתית, ושבר חרס מתקופת הברזל בסמוך. בשכבות מאוחרות יותר התגלו שברי חרס מהתקופה הרומית ומימי הביניים.
המים נובעים מהמעיין בקצב של 1.1 מיליון ליטרים ביום ומעולם לא פסקו, אפילו בתקופות בצורת. משקעים של תחמוצת ברזל מעניקים למים גוון אדמדם, כאשר תחמוצת ברזל (FeO) המומסת במים מתחמצנת בפני המים ושוקעת. כמו המעיינות החמים בבאת' הסמוכה, המים נחשבים כבעלי סגולות ריפוי.
מעיין נוסף, הידוע כ"המעיין הלבן" (White Spring), נובע מעט מזרחה מבאר הגביע או "המעיין האדום". המים של מעיין זה מגיעים מאקווה רדודה יותר והם חסרי צבע.[1] מעל המעיין נמצא בניין ששימש מקור כבית המשאבות. בניין זה משמש כיום כאתר פולחן, התאורה בבניין מגיעה מנרות, קטורת מבוערת בו והמבקרים נוהגים להתרחץ במי המעיין בעירום מלא.
בנוסף לאגדות הקשורות בגלסטונברי תוארה הבאר על ידי סופרים מהמאה ה-20 כסמל של ההיבט הנשי של האל, כשההיבט הגברי מסומל על ידי גלסטונברי טור. זהו אתר פופולרי לעולים לרגל בחיפוש אחרי האלה, כולל נאו-פגנים. עם זאת, הבאר פופולרית לבני כל הדתות, וב-2001 הצטרפה לרשת של "גני השלום העולמי".[2]
בארות מוצגות לעיתים קרובות במיתולוגיה האירית ובמיתולוגיה הוולשית כשערים לעולם הרוחות. חפיפה זו בין העולמות הפנימיים והחיצוניים מיוצגת על ידי מכסה הבאר, שתוכנן על ידי אדריכל הכנסיות והארכאולוג פרדריק בליי בונד (Frederick Bligh Bond), וניתן כמתנה אחרי מלחמת העולם הראשונה ב-1919. שני מעגלים משולבים יוצרים את הצורה המכונה וסיקה פיסקיס. בעיצוב מכסה הבאר, רומח או חרב מפלחת שני מעגלים אלו, התייחסות אפשרית לאקסקליבר, חרבו של המלך ארתור האגדי, שיש המאמינים כי הוא קבור במנזר גלסטונברי הסמוך. העלווה מייצגת את קוץ גלסטונברי.[א] בליי כתב שהעיצוב בצורת וסיקה למכסה הבאר היה "טיפוסי לדיאגרמות מוקדמות רבות, שלכולן אותה מטרה, עיבוד של אמת רוחנית באמצעות מערכת הדימויים הטהורה והאינטלקטואלית ביותר שהמוח הוגה, דהיינו אמת שהיא "איאוניאלית" או נצחית, אשר הגאומטריה היא המתורגמן הטוב ביותר שלה, שכן היא יכולה לגרום לנו להבין באמצעות רמיזה יוצאת דופן את העקרונות המעצבים שעל פיהם בנה האב את בריאתו, עקרונות שישרדו כאשר ימותו השמים והארץ".[3]
על פי המיתולוגיה הנוצרית מסמן באר הגביע את האתר שבו הניח יוסף הרמתי את הגביע שאליו נזלו טיפות דמו של ישו בצליבה, ובכך נקשר הבאר לשפע הספקולציות סביב קיומו של הגביע הקדוש. יש נוצרים הטוענים שמקורו של הצבע האדום של המים במסמרי הברזל של הצליבה שהחלידו. "נטען שיוסף הרמתי החביא מתחת למים את הגביע של הסעודה האחרונה ומיד השתנה צבע מים לאדום".[4]
מירזא בשיר-אוד-דין מחמוד אחמד, בנו של מירזא ע'ולאם אחמד אל-קאדיאני מייסד כת האחמדים באסלאם, בפירושו לקוראן בחן את האפשרות שהסיפור של שבעת הישנים של אפסוס (המופיע בקוראן בסורה 18, סורת המערה (סורת אל-כַהְף)) מבוסס על אגדה קודמת של יוסף הרמתי שהגיע לגלסטונברי, כשהמערה היא מטאפורה לאנגליה, אף שהוא העריך שהקטקומבות של רומא הן מקור סביר יותר לאגדה.[5]
על פי המסורת המקומית, למים מבאר זו יש שלוש תכונות משותפות עם דם האדם: המים אדומים, המים מתקרשים כמו המוגלובין והמים חמימים. תכולת הברזל במים היא המקור הן לצבע האדמדם ולהתקרשות החלודה והצטברות תחמוצת הברזל. המים התת-קרקעיים מהבאר הם לעיתים קרובות חמימים יותר מטמפרטורת פני הקרקע, ואפילו בחורף פורחים הוורדים שבסמוך לבאר בעוד שצמחים ופרחים אחרים הרחוקים מבאר אינם פורחים. ואכן, העוזרר החד-גלעיני, עץ המכונה דרדר גלסטונברי (Crataegus Monogyna praecox באנגלית Glastonbury Thorn) פורח בגן באר הגביע בכל חג מולד. האגדה המקומית מספרת שעץ זה נטע שורשים כאשר יוסף הרמתי נעץ את מטהו בקרקע סמוך לבאר.[ב]
בתחומי גן הגביע הקדוש נערכים אירועים לעיתים תכופות כולל חגיגה שנתית של מפנה הקיץ ומפנה החורף, יום השלום הבינלאומי, פסחא, חג המלאך מיכאל (Michaelmas), סאווין (Samhain, חג קלטי מקביל לליל כל הקדושים). האתר הוא בניין רשום מדרגה I.[6]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של באר הגביע
ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ באנגלית Glastonbury Thorn, עץ מהמין עוזרר חד-גלעיני, שעל פי האגדה המקומית צמח שעה שיוסף הרמתי, שהביא את הנצרות לבריטניה, נעץ את מקלו באדמה
- ^ תושבים בגלסטונברי מצביעים על מקומות שונים שבהם התרחש הנס של המטה שהפך לעץ, כאשר הגרסה הנפוצה ביותר דווקא על "גבעת ההלך העייף" (Wearyall Hill)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Mather, J D (2009). "Wonder-working water: the history and hydrogeology of the Chalice Well and other Glastonbury springs" (PDF). Geoscience in South-West England. 12. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2020-07-11. נבדק ב-2018-09-01.
- ^ Members of the World Peace Gardens Network
- ^ Mann, Nicholas; Fletcher, Paul (2007). "The Story of the Cover for the Chalice Well" (PDF). The Chalice (18): 9–12. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2016-03-04. נבדק ב-2018-09-01.
- ^ Arthur woz 'ere. Or was he?
- ^ Hadhrat al-Hajj Mirza Bashirudeen Mahmood Ahmad - Khalifatul Masih II. The Holy Quran with English Translation & Commentary (5 volumes)
- ^ "The Chalice Well". Images of England. אורכב מ-המקור ב-2012-10-12.