אחמדים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אחמדים
ג'אמע סיידנא מחמוד בשכונת כבאביר בחיפה, מרכזם של האחמדים בישראל
ג'אמע סיידנא מחמוד בשכונת כבאביר בחיפה, מרכזם של האחמדים בישראל
שורשים, סיווג והנהגה
זרם אסלאם עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך ייסוד 1889 עריכת הנתון בוויקינתונים
מייסד מירזא ע'ולאם אחמד אל-קאדיאני עריכת הנתון בוויקינתונים
ארגונים ופעילות
www.alislam.org
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

האחמדיה היא פלג מוסלמי שנוסד בהודו ומטיף לנאורות, שלום ואהבה לאחר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנועה האחמדית נוסדה במדינת פנג'אב שבהודו הבריטית במאה ה-19 על ידי מירזא ע'ולאם אחמד אל-קאדיאני (1908-1835) ונקראת על שמו. בהיותו כבן 40 הכריז ע'ולאם אחמד כי אללה הטיל עליו לחדש פני הדת המוסלמית ולהשליט בעולם צדק ויושר. תומכיו התכנסו בעיר לודהיאנה ב-23 במרץ 1889 ונשבעו לו אמונים (ביעה بيعة). תאריך זה נחשב כתאריך בו נוסדה הדת האחמדית. במהלך השנים עשו אנשי התנועה פעולה מיסיונרית רחבת היקף וכך גדל מספר המאמינים. לאחר חלוקת הודו למדינה בעלת רוב הינדי ולמדינה מוסלמית, עברו אחמדים רבים מהודו לפקיסטן והמרכז הדתי עבר לעיר חדשה שהוקמה על ידי האחמדים - רבואה. התנועה נרדפה בפקיסטן במשך שנים והפעילות הדתית שלה הועברה ללונדון. כיום מפוזרים מרכזים של התנועה האחמדית במדינות רבות כולל ישראלחיפה).

לאחר מותו של מירזא ע'ולאם אחמד אל-קאדיאני ב-1908 התמנה אחד מתלמידיו הראשונים, חכים נור א-דין (حکیم نور الدین) כיורשו ותארו היה "היורש של המשיח". לאחר מותו של חכים נור א-דין ב-1914, 25 שנה בלבד אחרי ייסוד התנועה, התפצלה התנועה לשני זרמים שכל אחד מהם הונהג על ידי מנהיגים אחרים. הזרם המרכזי נשאר בקדיאן (Qadian), העיר בה נולד מייסד התנועה ובראשו עמד מירזא בשיר אל-מימון מחמוד אחמד בנו הבכור של מייסד התנועה; הזרם השני עבר ללאהור ובראשו עמד מולאי מוחמד עלי. התנועה האחמדית של לאהור התקרבה יותר לאסלאם המסורתי ובעיני מוסלמים, חברי התנועה לא נחשבים ככופרים באסלאם.

כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון לשנת 2016 יש ריכוזים שונים של בני הקהילה ב-209 מדינות וטריטוריות, בעיקר בדרום אסיה, מערב אפריקה, מזרח אפריקה ואינדונזיה. קשה להעריך את גודלה המדויק של אוכלוסיית האחמדים. הנהגת הקהילה מדברת על "עשרות מיליונים" אולם רוב המקורות העצמאיים מעריכים כי האוכלוסייה נעה בין 10 ל-20 מיליון ברחבי העולם כלומר כ-1% מהמוסלמים בעולם, כאשר בפקיסטן לבד יש כ-4 מיליון.

בשנת 2001 ה"אנציקלופדיה הנוצרית העולמית" (אנ') העריכה כי זו התנועה המתפתחת ביותר בתוך האסלאם.

עיקרי האמונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התורה האחמדית שוללת שלילה מוחלטת של אלימות במסגרת הג'יהאד. התנועה מתגאה בהטפה לנאורות, שלום ואהבה לאחר. האחמדיה רואה בעצמה דת גלובלית, שאמורה לכלול בנוסף למוסלמים גם נוצרים, יהודים והינדים. לפי האמונה האחמדית, ישו היה בן-אדם שלא נצלב ולא הועלה השמימה, אלא הורד מן העץ על ידי תלמידיו, עבר להודו, ושם מת בגיל 120 בעיר סרינגר שבקשמיר. ע'ולאם אחמד, מבשר הדת, היה לפי דבריו גלגול של קרישנה, ישו ומוחמד גם יחד. הוא "אל-מועוד" - המובטח (מילה המקבילה במשמעותה למהדי). בניגוד לתפיסה האיסלאמית המקובלת לפיה מוחמד הוא "חותם הנביאים", האחמדים מאמינים שלאחר מותו לא חדלה הנבואה והיא עברה לע'ולאם אחמד ולתלמידיו אחריו.

עקרונות התורה האחמדית מחייבים את מאמיניה להיות נאמנים למדינה בה הם חיים. האחמדאי חייב במצוות הדת כדי להגיע לעולם הבא ואסור לו לעבור על חוקי ממשלת מדינתו, כדי שיחיה בשלום בעולם הזה. כל מאמין מפריש 6.5% מהכנסתו לפעילות הדת בתחומי החינוך והדת.

במהלך המאבק ההודי לעצמאות מבריטניה לא תמכו אנשי האחמדיה במאבק והעדיפו שלטון זר ששומר על זכויות המיעוטים על פני שלטון הינדי שעלול לדכא אותם, זה השתלב בגישתם לציות לחוק (בעוד שאנשי הקונגרס הלאומי ההודי פעלו נגד החוק הקיים בשאיפתם לעצמאות).

כחלק ממטלת קירוב הלבבות שנטלו על עצמם, מתרגמים האחמדים את הקוראן לשפות רבות, עד כה תורגם הקוראן בידיהם ובידי אחרים לכ-100 שפות, בתוכן יידיש.

שתי סיעות באחמדיה וההבדלים ביניהם[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשי הזרם שבסיסו בקדיאן מאמינים שמייסד התנועה, ע'ולאם אחמד היה "חותם הנביאים" (ח'אתם אל נביין) כלומר, הנביא האחרון, זה שחותם את רשימת הנביאים. זאת לעומת האמונה האסלאמית המסורתית שתואר זה שמור בלעדית למוחמד.

אנשי הזרם שבסיסו בלאהור מאמינים שע'ולאם אחמד היה הוגה דעות מוסלמי חשוב אך לא נביא, ולפיכך אינו "חותם הנביאים".

בכנוס אסלאמי בינלאומי באסלאמאבאד בשנת 1974 בהשתתפות נציגים מוסלמיים מ-124 מדינות, כולל ממדינות רבות שאינן בעלות רוב אסלאמי, הוקעו האחמדים על שני פלגיהם, ה"קדיאנים" וה"לאהורים", כ"כופרים בני כופרים".

האחמדים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

האמיר מוחמד שריף עודה, ראש העדה האחמדית, חיפה
Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – אחמדים בישראל

ב-17 במרץ 1928 הועבר "מרכז המשלחת האחמדית לארצות המזרח-התיכון" מדמשק לשכונת כבאביר שבחיפה. המקום היה עד אז כפר קטן בשיפולים המערביים של הר הכרמל, מעל נחל שיח. כפר זה הפך לשכונה קטנה המונה מעל 1,000 איש, מוקפת מכל צדדיה בשכונות יהודיות. לקהילה האחמדית בחיפה מסגד גדול שצריחיו ניכרים במבט מהחוף. המסגד קרוי "אדוננו מחמוד", על שם החליף השני של הדת. הוא בנוי כמבנה מתומן לפי מתכונת כיפת הסלע בירושלים. על הקיר בפתח מתנוססת ההבטחה: "כל מי שישהה כאן, בטוח יהיה".

אימאם העדה האחמדית בישראל כיום הוא מוחמד שריף עודה, והוא כפוף לח'ליף מירזא מסרור אחמד, שמושבו בלונדון. מזכ"ל העדה בישראל נבחר בבחירות בין כל חברי העדה, וכיום, מועד עודה מכהן בתפקיד. לעדה ירחון הקרוי "אלבושרא אלאסלאמיה אלאחמדיה" - "הבשורה המוסלמית האחמדית", אשר מופיע מאז שנת 1932. כבר בגיליונו הראשון פנה ליהודים בהצעה להתאסלם.

מספרם של האחמדים בישראל נאמד בכמה אלפים.

מר שמסודין אל-מלאבארי, נולד בעיר מנרקאד שבחבל קראלה, הודו. הוא הגיע לארץ מהודו בשנת 2004 לאחר שהוצב על ידי הח'ליף מירזה מסרור אחמד של העדה האסלאמית האחמדית כמסיוניר הראשי במדינה לאחר שלמד באוניברסיטת העדה בקדיאן (Qadian), הודו.


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אחמדים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]