אחמדים
 | |
| ג'אמע סיידנא מחמוד בשכונת כבאביר בחיפה, מרכזם של האחמדים בישראל | |
| שורשים, סיווג והנהגה | |
|---|---|
| זרם |
אסלאם  |
| תאריך ייסוד |
1889 |
| מייסד |
מירזא ע'ולאם אחמד אל-קאדיאני |
| שפות |
אורדו, ערבית |
| ארגונים ופעילות | |
| אזורי פעילות |
פנג'אב, הראג' הבריטי, הודו |
|
www | |
  | |
האחמדיה (באורדו: جماعت احمدیہ مسلمہ, בערבית: الجماعة الإسلامية الأحمدية) היא פלג מוסלמי שנוסד בהודו הבריטית (הראג' הבריטי) ומטיף לחידוש דת האסלאם, לנאורות, שלום ודאגה לזולת.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
התנועה האחמדית נוסדה במדינת פנג'אב שבהודו הבריטית (הראג' הבריטי), במאה ה-19 על-ידי מירזא ע'ולאם אחמד אל-קאדיאני (1908-1835) ונקראת על שמו. בהיותו כבן 40 הכריז ע'ולאם אחמד כי אללה הטיל עליו לחדש פני הדת המוסלמית, ולהשליט בעולם צדק ויושר. תומכיו התכנסו בעיר ההודית לודהיאנה ב-23 במרץ 1889 ונשבעו לו אמונים (ביעה بيعة). תאריך זה נחשב כתאריך בו נוסד הפלג האחמדי. במהלך השנים עשו אנשי התנועה פעולה מיסיונרית רחבת היקף וכך גדל מספר המאמינים. לאחר חלוקת הודו למדינה בעלת רוב הינדי ולמדינה מוסלמית, עברו אחמדים רבים מהודו לפקיסטן והמרכז הדתי עבר לעיר חדשה שהוקמה על ידי האחמדים - רבואה. התנועה נרדפה בפקיסטן במשך שנים והפעילות הדתית שלה הועברה ללונדון. כיום מפוזרים מרכזים של התנועה האחמדית במדינות רבות כולל ישראל (בחיפה).
לאחר מותו של מירזא ע'ולאם אחמד אל-קאדיאני ב-1908 התמנה אחד מתלמידיו הראשונים, חכים נור א-דין (حکیم نور الدین) כיורשו ותארו היה "היורש של המשיח". לאחר מותו של חכים נור א-דין ב-1914, 25 שנה בלבד אחרי ייסוד התנועה, התפצלה התנועה לשני זרמים שכל אחד מהם הונהג על ידי מנהיגים אחרים. הזרם המרכזי נשאר בקדיאן (Qadian), העיר בה נולד מייסד התנועה ובראשו עמד מירזא באשיר אחמד, בנו הבכור של מייסד התנועה. הזרם השני עבר ללאהור ובראשו עמד מולאי מוחמד עלי. אנשי הזרם שבסיסו בקדיאן מאמינים שמייסד התנועה, ע'ולאם אחמד היה "חותם הנביאים" (ח'אתם אל-אנביא, خاتم الانبياء) כלומר, הנביא האחרון, זה שחותם את רשימת הנביאים. זאת לעומת האמונה האסלאמית המסורתית שתואר זה שמור בלעדית למוחמד. אנשי הזרם שבסיסו בלאהור מאמינים שע'ולאם אחמד היה הוגה דעות מוסלמי חשוב אך לא נביא, ולפיכך אינו "חותם הנביאים".
לאחר חלוקת הודו ב-1947 עברו רוב האחמדים מהודו לפקיסטן. התנועה האחמדית של לאהור התקרבה יותר לאסלאם המסורתי ובעיני מוסלמים, חברי התנועה לא נחשבים ככופרים באסלאם. ב-1973 שונה נוסח ההשבעה של נשיא פקיסטן וראש ממשלתה בחוקה, שלפיו על הנשיא או על ראש הממשלה המושבע להכיר בהיותו של מוחמד אחרון הנביאים.[1] שינוי זה בחוקה מונע, למעשה, מאחמדים מהזרם מקדיאן להתמנות לתפקידים אלה, שכן עבורם מוחמד איננו אחרון הנביאים. בכנוס אסלאמי בינלאומי באסלאמאבאד ב-1974 בהשתתפות נציגים מוסלמיים מ-124 מדינות, כולל ממדינות רבות שאינן בעלות רוב אסלאמי, הוקעו האחמדים על שני פלגיהם, ה"קדיאנים" וה"לאהורים", כ"כופרים בני כופרים". עוד באותה שנה תוקנה חוקת פקיסטן שנית. לפי התיקון, מי שאינו מאמין בכך שמוחמד היה אחרון הנביאים, איננו נחשב מוסלמי.[2]
כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]
נכון לשנת 2016 יש ריכוזים שונים של בני הקהילה ב-209 מדינות וטריטוריות, בעיקר בדרום אסיה, מערב אפריקה, מזרח אפריקה ואינדונזיה. קשה להעריך את גודלה המדויק של אוכלוסיית האחמדים. הנהגת הקהילה מדברת על "עשרות מיליונים" אולם רוב המקורות העצמאיים מעריכים כי האוכלוסייה נעה בין 10 ל-20 מיליון ברחבי העולם כלומר כ-1% מהמוסלמים בעולם, כאשר בפקיסטן לבד יש כ-4 מיליון.
בשנת 2001 ה"אנציקלופדיה הנוצרית העולמית" (אנ') העריכה כי זו התנועה המתפתחת ביותר בתוך האסלאם.
עיקרי האמונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
התורה האחמדית שוללת שלילה מוחלטת של אלימות במסגרת הג'יהאד. לדברי מירזא ע'ולאם אחמד, הצורך בג'יהאד התקפי בטל כיוון שלא נשקפה על האסלאם סכנה בימי חייו.[3] התנועה מתגאה בהטפה לנאורות, שלום ואהבה לאחר. האחמדיה רואה בעצמה דת גלובלית, שאמורה לכלול בנוסף למוסלמים גם נוצרים, יהודים והינדים. לפי האמונה האחמדית, ישו היה בן-אדם שלא נצלב ולא הועלה השמימה, אלא הורד מן העץ על ידי תלמידיו, עבר להודו, ושם מת בגיל 120 בעיר סרינגר שבקשמיר. לדברי האחמדים, קברו של ישו נמצא בסרינגר, והוא אחד המקומות הקדושים עבורם.[4] ע'ולאם אחמד, מבשר הדת, היה לפי דבריו גלגול של קרישנה, ישו ומוחמד גם יחד. הוא "אל-מועוד" - המובטח (מילה המקבילה במשמעותה למהדי). בניגוד לתפיסה האיסלאמית המקובלת לפיה מוחמד הוא "חותם הנביאים", האחמדים מאמינים שלאחר מותו לא חדלה הנבואה והיא עברה לע'ולאם אחמד ולתלמידיו אחריו.
עקרונות התורה האחמדית מחייבים את מאמיניה להיות נאמנים למדינה בה הם חיים. האחמדאי חייב במצוות הדת כדי להגיע לעולם הבא ואסור לו לעבור על חוקי ממשלת מדינתו, כדי שיחיה בשלום בעולם הזה. כל מאמין מפריש 6.5% מהכנסתו לפעילות הדת בתחומי החינוך והדת.
במהלך המאבק ההודי לעצמאות מבריטניה לא תמכו אנשי האחמדיה במאבק והעדיפו שלטון זר ששומר על זכויות המיעוטים על פני שלטון הינדי שעלול לדכא אותם, זה השתלב בגישתם לציות לחוק (בעוד שאנשי הקונגרס הלאומי ההודי פעלו נגד החוק הקיים בשאיפתם לעצמאות).
כחלק ממטלת קירוב הלבבות שנטלו על עצמם, מתרגמים האחמדים את הקוראן לשפות רבות, עד כה תורגם הקוראן בידיהם ובידי אחרים לכ-100 שפות, בתוכן יידיש.
האחמדים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – אחמדים בישראל
התנועה האחמדית בישראל היא התנועה האחמדית הפעילה היחידה במזרח התיכון. עוד טרם היווסדה של הקהילה האחמדית בישראל נעשו ניסיונות על ידי מיסיונרים אחמדים ליצור קהילות אחמדיות במזרח התיכון. כך, למשל, ב-1922 נעשה ניסיון כזה בבגדאד וב1925 – בדמשק.[5] ב-17 במרץ 1928 הועבר "מרכז המשלחת האחמדית לארצות המזרח-התיכון" מדמשק לשכונת כבאביר שבחיפה. המקום היה עד אז כפר קטן בשיפולים המערביים של הר הכרמל, מעל נחל שיח. כפר זה הפך לשכונה קטנה המונה מעל 1,000 איש, מוקפת מכל צדדיה בשכונות יהודיות. לקהילה האחמדית בחיפה מסגד גדול שצריחיו ניכרים במבט מהחוף. המסגד קרוי "אדוננו מחמוד", על שם החליף השני של הדת. הוא בנוי כמבנה מתומן לפי מתכונת כיפת הסלע בירושלים. על הקיר בפתח מתנוססת ההבטחה: "כל מי שישהה כאן, בטוח יהיה".
אימאם העדה האחמדית בישראל כיום הוא מוחמד שריף עודה, והוא כפוף לח'ליף מירזא מסרור אחמד, שמושבו בלונדון. מזכ"ל העדה בישראל נבחר בבחירות בין כל חברי העדה, וכיום, מוחמד עודה מכהן בתפקיד. לעדה ירחון הקרוי "אלבושרא אלאסלאמיה אלאחמדיה" - "הבשורה המוסלמית האחמדית", אשר מופיע מאז שנת 1932. כבר בגיליונו הראשון פנה ליהודים בהצעה להתאסלם.
מספרם של האחמדים בישראל נאמד בכמה אלפים.
מר שמסודין אל-מלאבארי, נולד בעיר מנרקאד שבחבל קראלה, הודו. הוא הגיע לארץ מהודו בשנת 2004 לאחר שהוצב על ידי הח'ליף מירזה מסרור אחמד של העדה האסלאמית האחמדית כמסיוניר הראשי במדינה לאחר שלמד באוניברסיטת העדה בקדיאן (Qadian), הודו.
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
הכניסה למשרדים שליד המסגד בכבאביר
-
המסגד האחמדי בקלגרי
-
פנים המסגד בכבאביר
-
המסגד האחמדי בכבאביר
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יוחנן פרידמן, "האחמדיה", בתוך מאיר בר-אשר ומאיר חטינה (עורכים): האסלאם: היסטוריה, דת, תרבות, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2017, עמ' 696-682
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של אחמדים- האחמדים, אורי שטנדל, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
- האתר הרשמי של העדה האיסלאמית האחמדית (באנגלית)
- האתר הרשמי של העדה האיסלאמית האחמדית (בערבית)
- הרצאתו של השייח' מוחמד חמיד קאסר, אימאם האחמדים בישראל, בעברית, על עיקרי הדת האחמדית ופניה לשלום
- ירחון הקהילה האחמדית בחיפה "אלבשרא אלאסלאמיה אלאחמדיה" - ארכיון עיתונות ערבית בארץ ישראל העות'מאית והמנדטורית באתר הספרייה הלאומית.
- אחמדים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אחמדיה (כת באסלאם), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
