יוסף הרמתי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוסף הרמתי
יוסף הרמתי, פרט מתוך תמונה גדולה יותר של פייטרו פרוג'ינו
יוסף הרמתי, פרט מתוך תמונה גדולה יותר של פייטרו פרוג'ינו
לידה רמתיים
חג 31 ביולי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יוסף הרמתי מוזכר בברית החדשה כבעל חלקת הקבר בו נקבר ישו לאחר צליבתו. יוסף היה תושב רמתיים ועל פי המסופר בבשורה על פי מתי כ"ז 57, היה עשיר ונעשה לתלמיד של ישו. על פי הבשורה על פי לוקאס הוא האמין בישו, ועל פי הבשורה על-פי מרקוס היה יוסף הרמתי חבר הסנהדרין (מרקוס ט"ו 42), הלך לפונטיוס פילאטוס וביקש את גופתו של ישו. יוסף רכש את התכריכים (על פי מרקוס ט"ו 46) והוריד את גופת ישו מהצלב בגולגותא, ואז בסיועו של ניקודמוס קבר את ישו בקבר שנכרה עבור יוסף, בנוכחות מרים המיגדלית, מרים, אם ישו ומספר נשים נוספות (לוקאס כ"ג 53- 55).

על פי האמונה הנוצרית מעשיו נובאו על פי האמור בספר ישעיהו בפרק נ"ג המתאר בפסוק ט', על פי האמונה הנוצרית את צליבת ישו בין שני רשעים ואת קבורתו בקבר אדם עשיר: "ויתן את רשעים קברו ואת עשיר במתיו על לא חמס עשה ולא מרמה בפיו".

על שמו ועל שם ניקודמוס הקדוש קרוי מנזר ניקודמוס הקדוש בעיר רמלה, והקפלה המערבית ביותר בכנסיית הקבר מוקדשת לו.

התפתחות האגדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז המאה השנייה החלו להיווצר אגדות רבות על דמותו של יוסף הרמתי. בספר מעשי פילאטוס (המהווה ספר חיצוני לברית החדשה), המופיע בבשורה על פי ניקודמוס, מוזכר יוסף. היסטוריונים נוצריים כגון אירנאיוס, היפוליטוס מרומא, טרטוליאנוס ואוסביוס הוסיפו פרטים נוספים על סיפור יוסף המתואר בברית החדשה, וגם הילריוס מפואטיה הוסיף אגדות רבות המזכירות אותו.

במהלך המאה ה-12 קושר יוסף עם אגדות המלך ארתור והוא מוזכר בתור השומר הראשון של הגביע הקדוש. על פי המסופר בספרו של רוברט דה בורון הקרוי "Joseph d'Arimathie", קיבל יוסף את הגביע מדמותו של ישו שהופיע בפניו, ולאחר מכן נסע יוסף לאנגליה עם הגביע.

הבשורה על פי ניקודמוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב"בשורה על פי ניקודמוס" מתוארים פרטים רבים שאינם מוזכרים בברית החדשה. בין פרטים אלה מופיע תיאור של המפגש בין יוסף לפילטוס בבואו לבקש את גופת ישו, וכן מסופר על הקבר שבנה יוסף לעצמו. על פי ספר זה הסנהדרין כולאים את יוסף לאחר שקבר את ישו בחדר שחותם על דלתו, אולם יוסף נעלם מהחדר אף שהחדר נשאר נעול וחתום. מאוחר יותר הוא נפגש עם הזקנים ומספר להם שבעת שהתפלל בכלאו את תפילת השבת הופיע אור גדול סביבו והוא הורם ונלקח למקום אחר שם הוא נשטף במים ובמור ובשמים וכאשר פתח את עיניו ראה את ישו, שהודה לו על קבורתו ותכריכיו והוא נלקח למיטתו ברמתיים.

תיאורי יוסף מימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתייחסויות ליוסף הרמתי בימי הביניים נסובים סביב שתי תמות עיקריות[1]:

  1. יוסף כמייסד הנצרות בבריטניה הקלטית
  2. יוסף כשומר הגביע הקדוש

שליח במאה הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת ה"אגדות" העיקריות סביב יוסף היא בדבר היותו של מייסד הנצרות באיים הבריטיים. אף שהייתה אמונה רבה באמיתותם של אגדות אלה בימי הביניים, היסטוריונים מודרניים מטילים ספקות רבים באשר לאמיתותן. ההיסטוריון טרטוליאנום (155 - 222) כתב כי בריטניה הפכה נוצרית בזמנו, אולם לא כתב מי ניצר את תושבי המקום. אוסביוס (260 - 340), בישוף קיסריה כותב בספרו "Demonstratio Evangelica Bk. 3" כי היה שליח שניצר את האיים הבריטיים, וכך כותב גם הילריוס מפואטייה (300 - 376) [2].

היפוליטוס מרומא (170 - 236) מזהה את שבעים התלמידים של ישו שנשלחו על ידו להפיץ את הנצרות וקובע כי היה זה יוסף שנשלח לבריטניה.

רבנוס מאורוס מתאר את הדרך בה הפליגו - דרך מסחר פיניקית, ודיודורוס סיקולוס מציין כי עם יוסף הגיעה גם מרים המגדלית לבריטניה.

הגביע הקדוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

האגדה המקשרת בין יוסף לגביע הקדוש מספרת כי יוסף החזיק את הגביע הקדוש - הכוס אליה נזל דמו של ישו בזמן צליבתו - והמשיך לשמור עליו. על פי חלק מהמסורות מדובר בגביע העץ שישו שתה ממנו בזמן הסעודה האחרונה. אחרים אומרים שמדובר בגביע העץ בו הוא שתה, ובשני כלים נוספים: האחד מכיל את דמו של ישו והאחר את זעתו שנוגבה מגופו לאחר שהורד מהצלב.

ג'ון מגלסטונבורי (13931464) טוען כי המלך ארתור היה צאצא של יוסף מצד אימו. אולם בעת שנכתב ספרו היו האגדות הארתוריות וקישורן לגביע הקדוש נפוצות בבריטניה. אין מקור מוקדם יותר המקשר בין יוסף לארתור.

המטה הפורח[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי אחת האגדות הקשורות ליוסף, יוסף נעץ באדמה את מטהו וזה פרח והצמיח עלים. מעשה דומה מיוחס למספר קדושים נוצריים נוספים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יוסף הרמתי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ התנ"ך והחרב: אנגליה וארץ ישראל (1956), תרגם אהרן אמיר, הוצאת זמורה ביתן, 1987. פרק ב', איגרת אל הבריטים: יוסף איש ארימִתיאה, עמ' 25–31.
  2. ^ "NPNF2-09. Hilary of Poitiers, John of Damascus - Christian Classics Ethereal Library". www.ccel.org.