בוני דנבאר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בוני ג׳אן דנבאר
Bonnie Jeanne Dunbar
לידה 3 במרץ 1949 (בת 75)
סאניסייד, וושינגטון
מידע כללי
בשירות אסטרונאוטית לשעבר בשירות נאס"א
לאום ארצות הבריתארצות הברית אמריקאי
השכלה
עיסוקים נוספים מדענית
תקופת השירות 1980 – ספטמבר 2005 (כ־25 שנים)
זמן שהייה בחלל 50 ימ', 8 שע' ו-24 דק'
ביוגרפיה בנאס"א בוני דנבאר
משימות
STS-61-A, STS-32, STS-50, STS-71, STS-89
עיטורים
  • עמית החברה המלכותית של אדינבורו (2001)
  • מדליית השירות המצויין של נאס"א (1996, 1999)
  • היכל התהילה של נשים בטכנולוגיה (2000)
  • פרס ההישגיות (2005)
  • היכל התהילה של האסטרונאוטים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בוני ג׳אן דנבאר (באנגלית: Bonnie Jeanne Dunbar;‏ נולדה ב-3 במרץ 1949, ארצות הברית) היא אסטרונאוטית לשעבר בנאס"א ופרופסור להנדסת חלל באוניברסיטת טקסס A&M, כמו כן היא מכהנת בתור מנהלת המכון לחינוך הנדסי וחדשנות (IEEI).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוני דנבאר נולדה בסאניסייד, וושינגטון, ובשנת 1967 סיימה את לימודיה בתיכון סאניסייד.[1]

בשנת 1968 החלה ללמוד באוניברסיטת וושינגטון (שם הייתה חברה באחווה קפא דלתא (ΚΔ)). ב-1971 לאחר סיום לימודי התואר הראשון בהנדסה קרמית, היא עבדה במשך כשנתיים, במחלקת שירותי המחשוב בבואינג כמנתחת מערכות.[1]

החל מ-1973 ועד 1975 ערכה מחקר, עבור התזה למסטאר, בתחום המנגנונים והקינטיקה של דיפוזיה יונית בנתרן בטא אלומינה, וסיימה את לימודי התואר השני.

בשנת 1975 היא הוזמנה להשתתף במחקר במכון לחקר האנרגיה האטומית (AERE), בהארוול שליד אוקספורד, כמדען אורח. עבודתה שם עסקה באופן שבו מגיבים נוזלים על משטחים מוצקים. בעקבות עבודתה באנגליה, היא קיבלה תפקיד בכיר כמהנדסת מחקר ב-Rockwell International Space Division בדאוני, קליפורניה. תחומי האחריות שלה כללו פיתוח ציוד ותהליכי יצור למערכות ההגנה התרמיות של מעבורות החלל בפלמדייל, קליפורניה. כמו כן, דנאבר ייצגה את רוקוול אינטרנשיונל כחברה בוועדת ההערכה של ד"ר קראפט אהריקה על "תפיסת תיעוש החלל".

בשנת 1983 דנבר סיימה את הדוקטורנט שלה באוניברסיטת יוסטון ביוסטון, טקסס.[2] עבודת הדוקטורט הרב-תחומית שלה בהנדסת חומרים ובפיזיולוגיה, עסקה בהערכת ההשפעות של טיסת חלל מדומה על חוזק העצם וקשיחות שבר. תוצאות אלו היו מתואמות לשינויים בפעילות ההורמונלית והמטבולית. ד"ר דנבאר שימשה כעוזרת פרופסור בפקולטה להנדסת מכונות באוניברסיטת יוסטון.

מאז פרישתה מנאס"א בספטמבר 2005 דנבאר כיהנה כנשיאת ומנכ"ל מוזיאון הטיסה עד אפריל 2010.

מינואר 2013 ועד דצמבר 2015, ד"ר דנבאר הובילה את מרכז STEM של אוניברסיטת יוסטון (מדע, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה) והייתה חברת סגל בקולג' קלן להנדסה. כיום היא פרופסור להנדסת אווירונאוטיקה באוניברסיטת A&M שבטקסס, כמו כן היא מכהנת בתור מנהלת המכון לחינוך הנדסי וחדשנות (IEEI).

בוני ג׳. דנבאר היא גם טייסת פרטית עם ניסיון טיסה על מטוס חד מנועי. היא רשמה יותר 700 שעות טיסה על מטוסי T-38 ויותר מ-100 שעות טיסה כטייסת משנה במטוס ססנה ממשפחת ה-Cessna Citation.

בעבר דנבאר הייתה נשואה לאסטרונאוט רונלד סגה (באנגלית Ronald M. Sega או בקיצור Ron Sega).[3]

עבודתה ב-NASA[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1978, ד"ר דנבאר קיבלה על עצמה את התפקיד בקרית טיסה במרכז החלל ג'ונסון. במשימת הכניסה מחדש של סקיילאב (1979), תיפקדה כקצינת הדרכה וניווטים בנוסף לתפקידה כבקרית טיסה. לאחר מכן, מונתה להיות קצינת הפרויקט וקצינת המטען האחראית על משימת החיבור של מספר מטענים למעבורת החלל. בשנת 1981 הפכה דנבאר לאסטרונאטית. בין משימותיה הטכנולוגיות במעבדת האוויוניקה של מעבורות החלל (SAIL) היו אימות תוכנת החללית ושירות כחברה מרכז השליטה על ציוד צוותי האוויר.[1]

ד״ר דנבאר השתתפה כחברה בקבוצת התמיכה המדעית של המשרד לאסטרונאוטים, ותמכה בפיתוח הביצועי של מערכת התפעול מרחוק במעבורת (באנגלית RMS). בנוסף, תיפקדה גם כראש ענף פיתוח משימות. ב-1993, ד"ר דנבאר שירתה כסגנית למנהל-שותף במשרד לחיים ולמדע מיקרוגרביטציה במפקדה של נאס"א, וושינגטון די. סי.. ב-1994, התגוררה למשך 13 חודשים בעיר הכוכבים שם התאמנה כחברה בצוות גיבוי למשימה בת 3 חודשים בתחנת החלל מיר.[1]

במרץ 1995, מרכז גגארין להכשרת קוסמונאוטים אישר את כשירותה לשהיה ממשוכת בתחנת החלל מיר. בין אוקטובר 1995 לנובמבר 1996, היא מונתה לתפקיד של עוזרת דירקטור בדירקטוריון הפעלת המשימות במרכז החלל ג'ונסון (JSC). במסגרת זו הייתה אחראית על מתן ביקורת על האימונים ועל המוכנות של האסטרונאוטים בתחנת החלל הבינלאומית (ISS) וגם הייתה אחראית על תיאום אסטרטגי של ביצוע פעולות ואימונים אמריקאיים ורוסיים.[1]

מתחילת יוני 1998 ועד יולי 2003 שימשה בתור עוזרת מנהל במרכז החלל ג'ונסון בעיקר במחקרים אוניברסיטאיים. מאוקטובר 2003 עד ינואר 2005 תפקדה כסגנית עמית דירקטור למדעי הביולוגיה ויישומם. מתחילת ינואר 2005 ועד ספטמבר 2005, תפקדה כחבר דירקטור לשילוב וניהול סיכונים. ד"ר דנבאר בעלת ותק של 5 משימת חלל ויותר מ-1208 שעות טיסה (50 יום).[1]

ד"ר דנבאר פרשה מנאס"א ב-2005 אחרי 27 שנות שירות כדי לשמש נשיאה ומנכ"לית במוזיאון הטיסה בסיאטל.

משימות חלל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ד״ר דנבאר לקחה חלק ב-5 משימות חלל כולל שני ביקורים בתחנת החלל הרוסית מיר. בסך הכל היא הייתה 50 ימים בחלל שבהם עברה יותר מ-20 מיליון מייל.[4]

משימת חלל STS-61-A[עריכת קוד מקור | עריכה]

STS-61-A הייתה משימת החלל הראשונה שהיו בה 8 אנשי צוות ושפעילויות המטע״ד נשלטו מגרמניה. טיסת חלל זו נמשכה 7ימים, 44 דקות ו-51 שניות ובמהלכה בוצעו יותר מ-75 ניסויים שונים. במהלך טיסה זו, ד״ר דנבאר הייתה אחראית לתפעול מעבדת החלל ומערכות המשנה לה בנוסף לעריכת מספר ניסויים שונים. אימוני ההכנה שלה כללו גם 6 חודשים של אימון בביצוע ניסויים בגרמניה, בצרפת, בשווייץ ובהולנד.[1][5]

משימת חלל STS-32[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשימת החלל STS-32 בוצעו מספר דברים:

  1. שוגר הלוויין Syncom IV-F5.
  2. התקבלה מעבדת החלל לניסויים ארוכי טווח ה-LDEF תוך שימוש במערכת לתפעול מרחוק - קנדארם.
  3. בוצעו מספר ניסויים וביניהם ניסוי במיקרו-גרביטציה (MDE), ניסוי בגדילת "חלבון-קריסטלי" (PCG) ואפיון ״קצב היממה של נוירוספרה״ (CNCR).

ד״ר דנבאר הייתה המפעילה הראשית של המערכת לתפעול מרחוק והייתה החוקרת הראשית בניסוי במיקרו-גרביטציה.[1][5]

משימת חלל STS-50[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשימת החלל STS-50 ד״ר דנבאר הייתה מפקדת המשימה. במשימת חלל זו בוצעו מעל ל-30 ניסויים.[1][5]

משימת חלל STS-71[עריכת קוד מקור | עריכה]

STS-71 הייתה משימת החלל הראשונה שבה התבצעה עגינה בתחנת החלל הרוסית מיר ומשימת החלל המאוישת ה-100 של ארה״ב. זו הייתה גם המשימה הראשונה שאנשי הצוות התחלפו בה במהלך המשימה. ד״ר דנבאר שירתה כמומחית משימה מס׳ 3. במשימת חלל זו עשו הערכה רפואית על אנשי צוות של מיר ובה מדדו את השפעת חוסר-המשקל על מערכת הלב וכלי הדם, על מערכת התנועה (שרירים ועצמות), על מערכת החיסון ועל מערכת הלב-ריאה.[1][5]

משימת חלל STS-89[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשימת חלל STS-89 הצוות העביר לתחנת החלל הרוסית מיר יותר מ-9,000 פאונד של ציוד מדעי, חומרה לוגיסטית ומים. ד״ר דנבאר הייתה מפקדת המשימה ומכאן האחראית לכל הפעילויות שנעשו במהלך המשימה כולל ביצוע של 23 ניסויים טכנולוגיים ומדעיים.[1][5]

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1971: תואר ראשון (B.S) בהנדסה קרמית מאוניברסיטת וושינגטון[2][1]
  • 1975: תואר שני (M.S) בהנדסה קרמית מאוניברסיטת וושינגטון[2][1]
  • 1983: דוקטור (Ph.D) בהנדסת מכונות/ביו רפואה מאוניברסיטת יוסטון[2][1]

פרסים ועיטורי כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בוני דנבאר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 (BONNIE J. DUNBAR (PH.D (NASA ASTRONAUT (FORMER, NASA, ‏ספטמבר 2005
  2. ^ 1 2 3 4 5 הנשים המשפיעות בטכנולוגיה לשנת 2000, באתר witi
  3. ^ טיסות חלל במשפחה, באתר space.com
  4. ^ אסטרונאוט נוחת באדינבורו
  5. ^ 1 2 3 4 5 6 בוני ג׳ דנבאר, באתר IEEE
  6. ^ museumofflight, רשימת מקבלי הפרסים ממוזיאון הטיסה
  7. ^ רשימת מקבלי אות ההוקרה Associate Fellow
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=בוני_דנבאר&oldid=37600012"