לדלג לתוכן

בועז יכין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בועז יכין
Boaz Yakin
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 20 ביוני 1966 (בן 58)
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
מקום לימודים
בן או בת זוג עלמה הראל עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בועז יָכִיןאנגלית: Boaz Yakin; נולד ב-20 ביוני 1966) הוא במאי ותסריטאי יהודי-אמריקאי.

יכין נולד בניו יורק שבארצות הברית, לזוג הורים ילידי-ישראל, שהכירו בפריז בעת שלמדו אצל מרסל מרסו את אמנות הפנטומימה.[1] אביו ממשפחה יהודית-ספרדית, ואמו ממשפחה יהודית-אשכנזית.[2] הוא למד בישיבה, על אף שהוריו היו חילוניים,[3] ולאחר מכן עבר לבית ספר למדעים ברובע הברונקס.[4] דודיו הם עזרא יכין לוחם לח"י לשעבר, דוד יכין לוחם אצ"ל לשעבר והצייר אברהם יכין.

יכין למד קולנוע בסיטי קולג' של האוניברסיטה העירונית (CUNY) בניו יורק, ולאחר מכן עבר ללימודים באוניברסיטת ניו יורק (NYU). את התסריט הראשון פרי עטו כתב בגיל 19.[1]

בתום לימודיו החל לעבוד בתעשיית הקולנוע, ונטל חלק בכמה פרויקטים של חברות הפקה שונות. הסרט הראשון שכתב אשר יצא לאקרנים בארצות הברית היה "המעניש" בכיכובו של דולף לונדגרן. סרטו הבא כתסריטאי שיצא לאקרנים היה "שיעור באש" (1990) בכיכובם של קלינט איסטווד וצ'ארלי שין. בסרטו הבא החליט לעסוק בנושאים אישיים יותר, וכתב את "פרש", המבוסס על חוויותיו ברחובות ניו יורק בה גדל. יכין אף ביים את הסרט, והוא זכה עבורו בפרס הבמאי הטוב ביותר בפסטיבל סאנדנס 1994.

בסרטו הבא שוב שאב השראה מחוויותיו האישיות, בעת לימודיו בישיבה ומהזמן שבילה בקרב הקהילה החרדית בניו יורק; סרטו "אשת חיל מי ימצא" (‏1998) בכיכובה של רנה זלווגר, שכתב וביים, עסק באישה יהודייה צעירה המתקשה להשלים עם עולמה החרדי. ב-2000 ביים לראשונה סרט שלא הוא כתב, "לזכור את הטיטאנים" (2000), שהיווה הצלחה קופתית גדולה, ונחשב סרטו הראשון שחדר למיינסטרים.[5]

בינואר 2008 הוקרן לראשונה סרטו "מוות באהבה".[6] יכין שימש כבמאי וכתסריטאי, ואשתו דאז, עלמה הראל, שימשה כמפיקה. זוהי דרמה על השואה, שעוסקת בסוכן דוגמניות שמתמודד עם ייסורי המצפון שלו ועם סיוטיה של אמו שעברה את השואה. במקביל הוא מנהל מערכת יחסים עם צעירה אסיאתית. יכין אמר על הסרט "מבחינתי זה לא סרט שואה. זה פרויקט שמתמקד בדור השני, והשואה היא רק מטאפורה. אני מנסה לבדוק מה ההשלכות שלה על אנשים, ואילו דפוסים היא יוצרת אצל מי שעוד לא נולד. מבחינתי זו יכולה להיות כל טרגדיה אחרת".[7] הסרט הוצג בפסטיבל הקולנוע ירושלים ב-2008. הסרט הופץ להקרנה במידה מוגבלת בארצות הברית החל מיולי 2009.

בפסטיבל סאנדנס 2009 היה חבר בצוות השופטים שהכריע בהתמודדויות סרטי הדרמה (US Dramatic Competition).[8]

בשנים 2010-2013 ביים/כתב/הפיק מספר שוברי קופות: "הנסיך הפרסי: חולות הזמן" (2010), "קוד שמור" (2012) ו"האשליה" (2013).

ב-2015 יצא לאקרנים סרטו "מקס" על כלב שמסייע לכוחות המארינס באפגניסטן, וסובל מפוסט-טראומה משירותו לאחר חזרתו לארצות הברית.

ב-2018 יצא סרט האימה של יכין "Boarding School", בכיכובו של לוק פראל.[9]

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 2004-2012 היה נשוי[10] למפיקה והבמאית הישראלית[11] עלמה הראל.[12]

פילמוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • The Remarkable Worlds of Phineas B. Fuddle by Erez Yakin and Boaz Yakin, 2001
  • Marathon by Boaz Yakin and Joe Infurnari, 2012
  • Jerusalem: A Family Portrait by Boaz Yakin and Nick Bertozzi, 2013

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 ביוגרפיה(הקישור אינו פעיל, 3.9.2020), באתר allrovi.com
  2. ^ Pfefferman, Naomi (8 ביולי 2015). "Through a dog's ordeal, director focuses on humanity". jewishjournal.com. נבדק ב-18 במרץ 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ ביוגרפיה, באתר tribute.com
  4. ^ 5th Annual Report on Black/Jewish Relations in the United States(הקישור אינו פעיל, 3.9.2020), באתר The Foundation For Ethnic Understanding .
  5. ^ ביוגרפיה(הקישור אינו פעיל, 3.9.2020), באתר Yahoo!
  6. ^ http://www.habama.co.il/Pages/CinemaFilm.aspx?Subj=4&Area=3&EventID=23883
  7. ^ איתי שטרן, בועז יכין פרובוקציה, באתר nrg - על סרטו של יכין "מוות באהבה", באתר nrg מעריב, 14 ביולי 2008
  8. ^ Sundance Film Festival Announces Awards 2009, באתר פסטיבל סאנדנס
  9. ^ Dennis Harvey, Variety, Variety, ‏3 באוגוסט 2018
  10. ^ Alma Har’el Rocks With The Rolling Stones, באתר מגזין Swindle
  11. ^ "Israeli filmmaker Alma Har’el’s documentary to go to the Tribeca Film Festival”, באתר Jewish Press International
  12. ^ www.yediot.co.il/articles/0,7340,L-4801908,00.html