בית המדרש היהודי החופשי
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
בתי חינוך עממיים  |
| מדינה |
גרמניה |
| מייסדים |
פרנץ רוזנצווייג |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1920 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1920 |
| תאריך פירוק |
1938 |
  | |
בית המדרש היהודי החופשי (בגרמנית: Freies Jüdisches Lehrhaus) היה מוסד לחינוך מבוגרים יהודי שהוקם ונוהל על ידי פרנץ רוזנצוויג ופעל בין השנים 1920 עד לתחילת שנות ה-30 בעיר פרנקפורט שבגרמניה.
הכינוי "חופשי" פירושו שכל אדם היה יכול להירשם למוסד ללא דרישות מקדימות, וכי בית הספר עודד חשיבה עצמאית ללא דבקות בדוקטרינה או בדוֹגמה כלשהי. עם זאת, נגבה שכר לימוד עבור הלימודים במוסד. רוזנצוויג עמד רשמית בראש המכון מהקמתו ועד מותו בשנת 1929, אף שבשנותיו האחרונות היה חולה מאוד. המוסד ערך הרצאות פתוחות לקהל הרחב במגוון נושאים על ידי אישים מוכרים באותה תקופה. מלבד רוזנצוייג עצמו, לימדו שם גם מרטין בובר, הרב נחמיה אנטון נובל, זיגפריד קרקאואר, בנו יעקב, הכימאי אדוארד שטראוס, ברטה פפנהיים, ליאו לוונטהל, ריצ'רד קוך, ואחרים.
בית הספר פעל כשבע שנים, (בשנת 1922 היו רשומים בו 1100 שומעים), ולאחר שנת 1926 ניתנו בו הרצאות ופגישות מועטות. בשנת 1933 נפתח מחדש בית הספר בראשות מרטין בובר.
בית המדרש נוסד לקידום חידוש החינוך והלמדנות היהודית. רוזנצוויג קרא למימוש מטרה זו עוד במהלך מלחמת העולם הראשונה. במאמרו השכלה הרבה אין-קץ",[1] בו דן בתפיסתו של חינוך המבוגרים היהודי, הגדיר שני עקרונות מרכזיים ללמידה החדשה. העיקרון הראשון של רוזנצוויג הגדיר את הלימוד, כאמצעי של יהודי גרמניה להשיב לעצמם את הבסיס לחיים היהודיים שהלכו ונעלמו במהלך המאה התשע עשרה. לפי רוזנצווייג, על הלימוד לאפשר לספק ליהודי גרמניה את הכלים הדרושים לבנות מחדש זהות תרבותית ייחודית ולחזק את תחושת הזהות היהודית שלהם בחברה מודרנית. בנוסף, המוסד ביקש לקדם שיטות הוראה חדשניות על מנת להוביל את יהודי גרמניה המנוכרים מהמסורת היהודית, בחזרה אל התורה ואל שורשיהם הרוחניים והאינטלקטואליים.[2]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Franz Rosenzweig, On Jewish learning (edited by Nahum Norbert Glatzer), New York: Schocken Books, 1955.
