בנט מלכיאור
 | |
| לידה |
24 ביוני 1929 בויתן, גרמניה  |
|---|---|
| פטירה |
28 ביולי 2021 (בגיל 92) קופנהגן, דנמרק |
| מקום קבורה |
Jewish Western Cemetery |
| מדינה |
דנמרק |
| השכלה |
Frederiksberg Gymnasium |
| תקופת הפעילות |
? – 28 ביולי 2021 |
| תפקידים נוספים |
רב ראשי |
| אב |
מרכוס מלכיאור |
| אם |
Meta Melchior |
| צאצאים |
מיכאל מלכיאור |
| מספר צאצאים |
4 |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
הרב בנט בנימין מלכיאור (24 ביוני 1929 – 28 ביולי 2021)[1] היה הרב הראשי של הקהילה היהודית בדנמרק בין השנים 1969–1996.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנט מלכיאור נולד בעיר הגרמנית בּוֹיתֶן, הידועה כיום כביטום בפולין, להורים ממוצא יהודי-דני. אביו, מרכוס מלכיאור, כיהן באותה עת כרבה של העיר, ומאוחר יותר היה לרב הראשי של הקהילה היהודית בדנמרק. לבנט היו חמישה אחים, ביניהם הפוליטיקאי והעיתונאי הדני-ישראלי, ורנר דוד מלכיאור (1922–1987) והפוליטיקאי והשר-לשעבר בממשלת דנמרק, ארנה מלכיאור (1924–2016).
בשנת 1933 שבה המשפחה לדנמרק, אולם כאשר מלאו לבנט 14 שנים, נאלצה המשפחה להימלט בעקבות צו הגירוש נגד יהודי דנמרק באוקטובר 1943. תחילה נמלטה המשפחה לדרום דנמרק, שם שוכנה בחצרו של הבישוף. בשלב מאוחר יותר, בתום הפלגה בת 19 שעות בסירת דיג בים הבלטי, הגיעה המשפחה לשוודיה, שם המשיך בנט בלימודיו כפליט דני.[2]
אחרי שחרור דנמרק במאי 1945, יכלה המשפחה לשוב לדנמרק ובנט מלכיאור למד שם בתיכון. אולם ב-1948 הוא התנדב לשרת בצה"ל והשתתף במלחמת העצמאות.
בשנים 1949–1958 שימש מלכיאור כמורה בבית הספר היהודי בקופנהגן. ב-1963 הוא עמד בהצלחה במבחן לרבנות ב-Jew's College בלונדון (כיום London School of Jewish Studies), ונתמנה לרב הראשי של קהילת קופנהגן. לאחר פטירת אביו ב-1969, נתמנה בנט מלכיאור למחליפו כרב הראשי של יהדות דנמרק. הוא החזיק במשרה זו עד צאתו לגמלאות בשנת 1996.[3]
כרבה הראשי של יהדות דנמרק נודע בנט מלכיאור במעורבותו המקומית והבינלאומית בנושאים הנוגעים לפליטים ולנפגעי רדיפות, והוא הגן בין השאר על זכויותיהם של מוסלמים בדנמרק.[4]
מלכיאור היה מהחברים המיסדים במשלחת הדנית לוועדת הלסינקי לזכויות האדם (1985), היה חבר בוועדת הסיוע הדנית לפליטים (1996–2007) ושימש כיו"ר הפורום היהודי-נוצרי-מוסלמי (2002–2004).
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנט מלכיאור נישא ב-1951 לליליאן וייסדורף, ולזוג נולדו ארבעה בנים: מיכאל (שר וחבר הכנסת לשעבר) (1954), ג'ון (1956), אלן (1962) וקים (1966).[5]
אותות כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]
לבנט מלכיאור הוענק תואר אבירות מלכותי דני מדרגה ראשונה. הוא קיבל גם אות הוקרה על השתתפותו במלחמת העצמאות של ישראל, צלב השירות של גרמניה המערבית, ואות הוקרה מטעם הארגון הארצי של ידידי הפליטים בדנמרק. ב-1999 הוא מונה לנשיא הכבוד של ארגון בני ברית באירופה לכל ימי חייו.
כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלכיאור תרגם שורה של יצירות לדנית, בין השאר את חמשת חומשי התורה. הוא גם חיבר כמה ספרים, ובהם אוטוביוגרפיה בשם Så vælg da livet ("ובחרת בחיים").
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ יהונתן גוטליב, הרב בנט מלכיאור הלך לעולמו, באתר ערוץ 7, 28 ביולי 2021
- ^ Oktober '43 - Bent Melchiors historie. Dansk Institut for Internationale Studier. Besøgt 7. maj 2017.
- ^ Bent Melchiors side hos ARTE. Besøgt 7. maj 2017.(הקישור אינו פעיל, 2.8.2021)
- ^ Karin Weinholt: Bent Melchior i Den Store Danske, Gyldendal. Hentet 7. maj 2017 fra denstoredanske.dk.
- ^ – 8. Bent Melchior – The Melchior family page