ג'ובאני דה מריניולי
לידה |
שנות ה־90 של המאה ה־13 פירנצה, רפובליקת פירנצה |
---|---|
פטירה |
אחרי 1357 פירנצה, רפובליקת פירנצה |
לאום | רפובליקת פירנצה |
תקופת הפעילות | 1338–1353 (כ־15 שנים) |
מספר מסעות | אחד |
אזורים שחקר | מונגוליה, סין |
ג'ובאני דה מריניולי (איטלקית: Giovanni de' Marignolli) [1] (לטינית: יוהאנס מריניולה[2] ) היה נוסע אירופי בולט מהמאה ה-14 בסין בימי הביניים. אחד מקבוצה גדולה של אירופאים שפעלו בסין בתקופה זו.
ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'ובאני נולד, ככל הנראה לפני 1290, למשפחת האצילים מריניולי בפירנצה.[1] המשפחה נכחדה זה מכבר, אך דרך וירה דה סררטני, רחוב ליד הקתדרלה של העיר, נשאה בעבר את שמם. ג'ובאני קיבל את מדיו בבזיליקה הפרנציסקנית של סנטה קרוצ'ה בגיל צעיר. יש שטוענים כי לימים החזיק בתפקיד יו"ר המחלקה לתאולוגיה באוניברסיטת בולוניה.
ראשית המסעות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1338 הוא הגיע לאביניון, שם החזיק האפיפיור בנדיקטוס השנים עשר את חצרו. הוא הביא מכתבים מהקיסר הגדול של קתאי (הקיסר המונגולי משושלת יואן הסינית), וכן מכתבים ממנהיגים נוצריים איראניים מסוימים. אלה האחרונים כתבו שהם שמונה שנים (מאז מותו של מונטה קורבינו) ללא מדריך רוחני, ורצו מאוד לקבל מנהיג דתי. האפיפיור השיב למכתבים ומינה ארבעה אנשי כנסייה כשליחיו לחצר הקיסר.
השם "ג'ובאני מפירנצה" מופיע שלישי על מכתבי הוועדה. משלחת גדולה הייתה קשורה לארבעת השליחים הראשיים, אלה נסעו אל בח'נבאליק (בבייג'ינג המודרנית), שם עמדה השגרירות הנוצרית, שמנתה שלושים ושניים מתוך חמישים האנשים המקוריים.
המשלחת עזבה את אביניון בדצמבר 1338.[1] אספה את שליחים נוספים בנאפולי ב־10 בפברואר 1339[3] והגיעה לקונסטנטינופול ב -1 במאי. בעודו שם, הקיסר הביזנטי אנדרוניקוס השלישי התחייב לשווא לפיוס ולברית עם הכנסייה המערבית. כשהם יצאו ב־24 ביוני והפליגו על פני הים השחור לנמל בחצי האי קרים, משם נסעו לחצר אוזבג, המונגולית בסראי בוולה. הקיסר המונגולי אירח אותם בחורף 1339-40[1] ואז שלח אותם עם מלווה על פני הערבות לארמלק, או אלמלק (בתוך מחוז הואוצ'נג המודרני), מקום מושבו הצפוני של בית צ'חאטאי. "שם", כתב מריניולי, "בנינו כנסייה, קנינו חתיכת אדמה ... שרנו המנונים וטבלנו כמה אנשים.. למען ישועתו של ישוע."[1]
בסין
[עריכת קוד מקור | עריכה]כשהם יצאו מאלמלק בחורף 1341, הם חצו את מדבר גובי דרך קומול (במערב סין המודרנית), והגיעו לחאנאבליק במאי או ביוני 1342. הם התקבלו יפה על ידי טוגון טאמור, הקיסר האחרון של שושלת יואן שבסין. רישום ביומנים הסיניים קובעים את שנת הצגתו של מריניולי על ידי אזכור הגעתם של הסוסים הגדולים מממלכת הפולנג (כלומר פרנג או פרנק).[1] מריניולי שהה בחאנבאליק שלוש או ארבע שנים,[3] לאחר מכן נסע לדרום סין ומזרחה לצ'ואנג'ואו [4][5] או שיאמן. הוא יצא מסין ככל הנראה בדצמבר 1347. הוא התרשם מהקהילה הנוצרית בסין, מהתמיכה הקיסרית שלה ומהתרבות הסינית.[6]
הדרך חזרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הוא הגיע לקולומבום (קולם, קולאם או קילון במלאבר) בשבוע הפסחא של שנת 1348. שם מצא כנסייה של הקהילה הלטינית, ככל הנראה שנוסדה על ידי ג'ורנוס מסווראק, שמונה להיות בישוף קולומבום (דיוקסיה של קילון) על ידי האפיפיור ג'ון XXII בשנת 1330. כאן נשאר מריניולי שישה עשר חודשים, לאחר מכן המשיך במסע מורכב.
תחילה ביקר במקדש סנט תומאס ליד מאדרס המודרנית, ואז המשיך למה שהוא מכנה ממלכת סבא, נראה מפרטים שונים כנראה הגיעה לג'אווה. כשהוא שוב לוקח ספינה למלבר בדרכו לאירופה, בדרך חווה סערות גדולות בים. הם מצאו מקלט בנמל הקטן פרווילי או פרוויליס (ברוואלה או ברברין) בדרום-מערב ציילון.
אבל כאן הוא נלכד בידי רודן קויה ג'אן (חוג'ה ג'אהן), שאמור היה להתייחס אליו בכבוד, כשליח האפיפיור, אבל עצר אותו לארבעה חודשים ובזז את כל המתנות הנדירות שנשא הביתה. מעצר זה בציילון איפשר למריניולי לאסוף פרטים חשובים בנוגע למנזרים בודהיסטיים, מאפייני הגזע של הילידים בציילון ועובדות נוספות.[1]
הפרטים על המשך המסע הם רק ידיעות מקוטעות, המראות כי דרכו לאירופה הייתה דרך הורמוז, חורבות בבל, בגדאד, מוסול, חלב ומשם לדמשק וירושלים. [1] בשנת 1353 הגיע לנאפולי, משם ביקר בפירנצה לפני שחזר לאביניון בסוף השנה.[3] שם, הוא העביר מכתב מהחאן הגדול לאפיפיור.
חיים מאוחרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנה שלאחר מכן צירף קרל הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, בביקורו באיטליה, את מריניולי לפמלייתו. זמן קצר לאחר מכן, במרץ 1354, מינה אותו האפיפיור לבישוף ביסיניאנו[6], אך נראה שהוא לא מיהר להתגורר שם. נראה שהוא ליווה את הקיסר לפראג בשנים 1354-1355; בשנת 1356 הוא מונה כשליח לאפיפיור מפירנצה ובשנת 1357 הוא היה בבולוניה. באותה שנה קרא לו הקיסר להיות חבר מועצה והיסטוריון בחצר שלו. לאחר מכן חיבר מריניולי את "רשימות בוהמייה".[3]
איננו יודעים מתי הוא נפטר. העדות האחרונה של מריניולי הוא מכתב שהופנה אליו, שנמצא במאה ה-18 בין הרשומות בספרייה בפראג. הכותב הוא ארכיבישוף של ארמה ללא שם, המזוהה עם ריצ'רד פיץ ראלף, האויב של הפרנציסקנים. מהמכתב עולה כי הייתה כוונה מסוימת מאביניון לשלוח את מריניולי לאירלנד בהקשר לדברים שהיו אז בסדר היום - פרויקט שעורר את זעמו של פיץ ראלף.[1]
כתבים
[עריכת קוד מקור | עריכה]עבודתו העיקרית של מריניולי הייתה (Annals or Chronicles of Bohemia (Cronica Boemorum .[2] הביקורת על כתביו טוענת כי אלה רשימות מקוטעות של מסעותיו במזרח, המכילות לעיתים קרובות זיכרון עז ותיאור גרפי, אך בשילוב עם יהירות מופרזת ורצף לא קוהרנטי מדבר אחד לדבר אחר. הוא תיאר את חוויותיו של מריניולי כחסרי חשיבות כסיפור של תפקידו, אין בהם שום דבר שניתן לכנות אותו כנרטיב היסטורי.[7] הם ממחישים עד כמה נוסעי ימי הביניים לא חשבו על פרסום מסעותיהם או מעשייהם. הקיסר צ'ארלס, במקום לדרבן את מריונלי לפרסם את התפקיד ההיסטוריה של מסעותיו הנדירים, הציב בפניו מטרה לסיים את יומני בוהמיה.[8]
למרות זאת ביצירתו יש נם כמה קטעים חשובים בהם הוא משתדל להכחיש את האמונה בקיומם של אומות של מפלצות או בני אדם פגומים, ואומר שהאמת היא "שאנשים כאלה אינם קיימים כעמים, אף כי יש פה ושם ישנה מפלצת אינדיבידואלית ".[9]
נראה שאיש לא הבחין ביצירתו עד 1820[8] אז פורסם מאמר על מסעותיו על ידי מיינרט.[10] וכן הוא מוזכר אצל קונסטמן שכתב על הנוסעים הכנסייתיים בימי הביניים.[11]
מקורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "Giovanni de' Marignolli", Catholic Encyclopedia, Vol. XVI, New York: Encyclopedia Press, 1914.
- Henry Yule; Charles Raymond Beazley (1911). "Marignolli, Giovanni de'" . In Chisholm, Hugh (ed.). Encyclopædia Britannica. 17 (11th ed.). Cambridge University Press..
- Arnold, Lauren (1999), Princely Gifts and Papal Treasures: The Franciscan Mission to China and Its Influence on the Art of the West, 1250–1350, Desiderata Press.
- Dobner, Gelasius, ed. (1768), "Chronicon Reverendissimi Joannis Dicti de Marignolis de Florentia Ordinis Minorum Bysinianensis Episcopi", Monumenta Historica Boemiae Nusquam Antehac Edita, 3rd Series, Vol. II, Prague: Joannes Josephus Clauser, pp. 68–282. (in Latin)
- Kunstmann, Friedrich; et al., eds. (1856), "Die Missionen in Indien und China im Vierzehnten Jahrhundert: Der Reisebericht des Johannes Marignola", Historisch-Politische Blätter für das Katholische Deutschland, Vol. XXXVIII, Munich: Literarisch-Artistische Anstalt in Commission, pp. 701–719, 793–813. (in German)
- Meinert, Joseph Georg, ed. (1820), Reise in das Morgenland v. J. 1339–1353, Prague: Gottlieb Haase (in German), reprinted in Abhandlungen der Königlichen Böhmischen Gesellschaft der Wissenschaften, Vol. VII, Prague: Gottlieb Haase, 1822. (in German)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ג'ובאני דה מריניולי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Henry Yule; Charles Raymond Beazley (1911). "Marignolli, Giovanni de'" . In Chisholm, Hugh (ed.). Encyclopædia Britannica. 17 (11th ed.). Cambridge University Press..
- ^ 1 2 Kleinhenz (ed.), Medieval Italy: An Encyclopedia, "Geography and Cartography", p. 437.
- ^ 1 2 3 4 "Giovanni de' Marignolli", Catholic Encyclopedia, Vol. XVI, New York: Encyclopedia Press, 1914.
- ^ Jeong, "Giovanni de' Marignolli", The Silk Road Encyclopedia.
- ^ Friedman; et al. (eds.), "John of Marignolli", Trade, Travel, and Exploration in the Middle Ages: An Encyclopedia.
- ^ 1 2 Arnold, Lauren (1999), Princely Gifts and Papal Treasures: The Franciscan Mission to China and Its Influence on the Art of the West, 1250–1350, Desiderata Press.,p. 135
- ^ Phillips, Before Orientalism, p. 40.
- ^ 1 2 Henry Yule; Charles Raymond Beazley (1911). "Marignolli, Giovanni de'" . In Chisholm, Hugh (ed.). Encyclopædia Britannica. 17 (11th ed.). Cambridge University Press..p. 714
- ^ Phillips, The Medieval Expansion of Europe, p. 184
- ^ Meinert, Joseph Georg, ed. (1820), Reise in das Morgenland v. J. 1339–1353, Prague: Gottlieb Haase (in German), reprinted in Abhandlungen der Königlichen Böhmischen Gesellschaft der Wissenschaften, Vol. VII, Prague: Gottlieb Haase, 1822. (in German)
- ^ Kunstmann, Friedrich; et al., eds. (1856), "Die Missionen in Indien und China im Vierzehnten Jahrhundert: Der Reisebericht des Johannes Marignola", Historisch-Politische Blätter für das Katholische Deutschland, Vol. XXXVIII, Munich: Literarisch-Artistische Anstalt in Commission, pp. 701–719, 793–813. (in German)