גופה בחולות
| מבוסס על | המחזה "מסיבת פרידה לאקדוחן" של דינה לימון ואסי הנגבי |
|---|---|
| בימוי | ריקי שלח |
| הופק בידי | ריקי שלח |
| תסריט |
אריה קרישק אסי הנגבי רוני פלדמן ריקי שלח |
| עריכה | דרור בכר |
| שחקנים ראשיים |
ששי סעד ישראל פוליאקוב אברהם סלקטר עזרא דגן שמואל אדלמן רחל דיין |
| מוזיקה | נחום היימן |
| צילום | איתמר הדר |
| מדינה |
 ישראל |
| הקרנת בכורה | 1999 |
| משך הקרנה | 44 דקות |
| שפת הסרט | עברית |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
גופה בחולות הוא סרט טלוויזיה ישראלי משנת 1999 בבימויו של ריקי שלח, עם ששי סעד, ישראל פוליאקוב, אברהם סלקטר, עזרא דגן, שמואל אדלמן ורחל דיין בתפקידים הראשיים.
התסריט מבוסס על המחזה "מסיבת פרידה לאקדוחן" של דינה לימון ואסי הנגבי (1981) שנכתב בהשראת הוצאתו להורג של אליהו גלעדי שהיה ממנהיגי לח"י על ידי אנשי המחתרת בעקבות חילוקי דעות חריפים ביותר בינו ולבין יצחק שמיר ופעילי לח"י אחרים. הסרט שודר ב-HOT3.
המחזה והסרט הסרט מתארים עימות דמיוני של מפקד מחתרת (בהשראת יצחק שמיר) ופקודיו עם העבר בעת שהוא מתמנה לתפקיד שר החוץ. שם המחתרת לא מוזכר.
תקציר העלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בביתו של יוסף מגידו (אליקים בשמו המחתרתי) (ששי סעד) שהיה מפקד מחתרת בזמן המנדט הבריטי, מתכנסים לוחמיו לשעבר כדי לחגוג את מינויו לשר החוץ של ישראל. הם מרימים כוסית ושרים את המנון המחתרת (מילים של דרור שוורץ). בין החוגגים גם אשתו נעמי (רחל דיין) ובנם דניאל.
את השמחה משבית אורח לא קרוא (ישראל פוליאקוב) שמבקש לשוחח עם יוסף אישית. הוא לא מזדהה בשמו ומראה ליוסף צילומים שצילם את יוסף הורג את אחד המפקדים הבכירים של המחתרת, דניאל בק המכונה "בנקו". יוסף לא מכחיש אך טוען כי זה היה הכרחי להצלת המחתרת וכי בנקו התנהג בצורה בלתי אחראית שסיכנה את המחתרת. האורח מזהיר אותו כי אם לא יוותר על המינוי לשר החוץ, הוא יפיץ את דבר הרצח בתקשורת.
יוסף מזמן לחדר הספרייה שלו, שלושה ממפקדי המחתרת שאישרו את ההחלטה להוציא להורג את בנקו אך לא ידעו שבעת ההתייעצות היה כבר בנקו הרוג מיריות של יוסף.
שלושת המפקדים הם - ישראל (שמואל אדלמן), יעקב (עזרא דגן) ונתן (אברהם סלקטר). לשלושתם היו סיבות טובות לתמוך בחיסולו של בנקו.
ישראל השתתף בפעולת החרמת כסף בבנק שבו השתתף בנקו ולוחם נוסף. הוא היה נהג מכונית המילוט אך ברח מתוך פחד. הלוחם נהרג ובנקו הצליח לברוח וביקש לנקום בו.
לנתן היה חשבון עם בנקו שהיה רודף נשים וכפה את עצמו על חברתו גאולה.
יעקב סייע לחברו פלש שהיה מודיע של הבריטים, להימלט מידו הנוקמת של בנקו כי פלש הציל אותו בשואה. בנקו ביקש לנקום בו אך חוסל לפני כן.
ליוסף הייתה נגד בנקו גם טינה אישית - בנקו כפה את עצמו על נעמי והוא אביו הביולוגי של בנם דניאל אך פרט להם, זה לא ידוע לאיש...
כולם מסכימים כי יש לחסל את האלמוני המאיים. יוסף נפגש עם האלמוני שמציג הפעם את עצמו כתבורי שהיה המקשר של בנקו. הוא היה מעריץ של בנקו והזהיר אותו לא להגיע לפגישה עם יוסף. הוא עקב אחריו, צילם את יוסף רוצח אותו ואחר כך את שלושת המפקדים קוברים אותו. הוא מסר את התמונות לבריטים שהבריחו אותו לבריטניה לאחר שגילה להם פרטים על המחתרת, שם עבר ניתוחים לשינוי פנים וכולם חשבו כי הוא מת בכלא. כעת הוא חוזר על דרישתו מיוסף לא להתמנות לשר החוץ. יוסף הורג אותו, שם את גופתו בתא המטען, חוזר לביתו ומודיע לשלושת המפקדים על כך.
לבסוף מושבע יוסף בכנסת כשר החוץ בשעה ששלושת המפקדים חופרים קבר לתבורי בגשם שוטף.
צוות השחקנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שם השחקן/ית | שם הדמות | הערות |
|---|---|---|
| ששי סעד | יוסף (אליקים) מגידו | מפקד מחתרת לשעבר |
| רחל דיין | נעמי מגידו | אשתו של יוסף |
| ישראל פוליאקוב | תבורי | לוחם מחתרת לשעבר |
| אברהם סלקטר | נתן | מפקד במחתרת לשעבר |
| עזרא דגן | יעקב | מפקד במחתרת לשעבר |
| שמואל אדלמן | ישראל | מפקד במחתרת לשעבר |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
"גופה בחולות", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- גופה בחולות, באתר יוטיוב
- גופה בחולות, באתר אידיבי
- על פרשת אליהו גלעדי והסרט "גופה בחולות", באתר של אלי אשד
