ששי סעד
 | |
| לידה |
29 בנובמבר 1947 (בן 76)  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| מקום לימודים |
בית צבי |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ששון (ששי) סעד (נולד ב-27 בנובמבר 1947 בעיראק) הוא שחקן ישראלי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בעיראק. גדל בקריית אונו. בצה"ל שירת בצוות הווי פיקוד ההדרכה. ב-1973 סיים 3 שנות לימוד משחק בבית הספר לאמנות הבמה "בית צבי". באותה שנה נמנה עם מייסדי התיאטרון העירוני באר שבע[1]. ב-1988 השתלם בלימודי משחק בלונדון.
קריירה בתיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתיאטרון באר שבע: ב-1974 שיחק בהצגה "טרטיף" מאת מולייר שביימה עדנה שביט[2]. גילם את מלקולם בהצגה "מלקולם הקטן ומלחמתו בסריסים"[3], את ז'אן ב"העלמה יוליה"; פאנדו ב"פאנדו וליז"; תום ב"ביבר הזכוכית"[4]; ואת מלווליו, פסטה וסר אנדרו איגיצ'יק ב"הלילה השנים עשר" מאת שייקספיר שביים חנן שניר.
בתיאטרון הסימטה שיחק בהצגות: "סינים סינים" בבימויו של ניקו ניתאי, "סטיות מיניות בשיקגו" מאת דייוויד מאמט בבימויו של יורם פורת, ובהצגה "התכווצות שרירים" שביים רועי רשקס.
בפסטיבל עכו: ב-1984 שיחק בהצגה "זהבה ושלושת בעליה" מאת משה שדות שביימה אירית מיטלפונקט, ועל משחקו בהצגה זו בציון לשבח. באותה שנה שיחק גם בהצגה "הדרך לעין חרוד" שעיבדה מיכל קפלן (ע"פ ספרו של עמוס קינן בעל אותו השם) וביימה מור פרנק. ב-1985 שיחק בהצגת היחיד "שמור על הסוסים שלך" מאת משה שדות שביים יוסף כרמון.
בתיאטרון בית ליסין שיחק בהצגות: "נטושים", "על עכברים ואנשים"[5], "טוב"[6], "סיבת המוות", "מי מכיר את עמוס חפר" ו"פרינסס מרי".
בתיאטרון הבימה: בשנת 1992 גילם את עזגד בהצגה "יהוא" שכתב גלעד עברון וביים חנן שניר[7]. ב-1993 גילם איש נרדף ואת מושל האי בהצגה "הילד חולם" שכתב וביים חנוך לוין. ב-2006 גילם את אחד מזקני העיר תבי במחזה "אנטיגונה" מאת סופוקלס שעיבד וביים חנן שניר (בשיתוף עם תיאטרון הקאמרי)[8].
בהתיאטרון הקאמרי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתיאטרון הקאמרי גילם ב-1978 את פיירצ'יילד המכונה "בלאדי דם" בהצגה "אדם הוא אדם" מאת ברטולט ברכט שביים חנן שניר; ואת המפקח על בתי הספר בהצגה "רביזור" מאת ניקולאי גוגול שביים שמואל בונים. ב-1979 שיחק בהצגה "נפוליון - חי או מת!" שכתב וביים נסים אלוני, וגילם את זוהי חזירות בהצגה "הוצאה להורג" שכתב וביים חנוך לוין.
ב-1980 שיחק בהצגה "ינטל" מאת יצחק בשביס-זינגר (תרגם: יעקב שבתאי) וביים חנן שניר, וגילם את הבחור הצעיר בהצגה "החתונה" מאת ברטולט ברכט שביים עמרי ניצן. ב-1981 גילם קצין, קבצן, ומבשר עוני בהצגה "יסורי איוב" שכתב וביים חנוך לוין. ב-1985 שיחק בהצגה "קסטנר" מאת מוטי לרנר שביים אילן רונן.
ב-1990 שיחק בהצגה "ראש משוגע" מאת פול פורטנר שביים דן רונן. ב-1993 שיחק בהצגה "גורודיש" שכתב וביים הלל מיטלפונקט. ב-1995 שיחק בהצגה "בויטרה הגזלן" שכתב וביים הלל מיטלפונקט, ושיחק בהצגה "פולארד" מאת מוטי לרנר שביים אילן רונן. ב-1996 גילם את וורשביאק בהצגה "חפץ" מאת חנוך לוין שביים אילן רונן, ושיחק בהצגה "תיקון חצות" שכתבו אמנון לוי ורמי דנון (שגם ביים). ב-1998 שיחק בהצגה "פטרה" מאת יהונתן גפן שביים אלדד זיו.
בקולנוע ובטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1979 שיחק בסרטו של דן כהן "צל"ש למטורף" שלא הוקרן בישראל. ב-1979 גילם את נתנזון בסרטו של אבי נשר "דיזנגוף 99". ב-1983 שיחק בסרט הטלוויזיה "קוראים לי דנה ואני אלכוהוליסטית" שכתבה דניאלה כרמי וביים אמנון רובינשטיין[9]. ב-1984 שיחק בסרט "המתופפת הקטנה" שביים ג'ורג' רוי היל[10]. ב-1988 גילם את שם טוב בסרטו של דובי גל "מלך הסלים", ושיחק בסרטו של רפאל רביבו "מקום ליד הים"[11]. ב-1995 גילם קצין ביטחון בסרט "לילה לבן" שביים ארנון צדוק. ב-1999 שיחק בסרט הטלוויזיה המבוסס על סיפור רציחתו של אליהו גלעדי "גופה בחולות" שכתבו רון פלדמן, אסי הנגבי ואריה קרישק וביים ריקי שלח.
ב-2002 גילם את שאקל בסדרת הטלוויזיה "כנפיים" שביים שמואל אימברמן. ב-2005 גילם את איסר הראל בסדרת הטלוויזיה "המערכת" שיצר ציון רובין ושודרה בערוץ לוגי. ב-2006 גילם ספר בסדרת הטלוויזיה "החיים זה לא הכל". ב-2007 גילם רופא בסדרת הטלוויזיה "הבורר" שביים שי כנות.
ב-2018 שיחק בסרטו של יוסף אל דרור - "בלי דם".
במהלך השניים שיחק בעשרות סרטי קולנוע חרדי, ביניהם: "הנקמה היהודית", "המתחזים" "מבצע קש"ת", "רגע גורלי" ועוד.
דיבוב[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין השנים 2002–2005 דיבב את ולמונט בסדרת האנימציה "ג'קי צ'אן". ב-2006 דיבב את דאג בסרט "בלאגן בחווה". ב-2012 דיבב את אג'אקס בסרט "זמביזיה".
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
סעד היה נשוי לשחקנית עירית שילה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ששי סעד, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
ששי סעד, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- ששי סעד, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
ששי סעד, באתר MusicBrainz (באנגלית)- ששי סעד, בארכיון הבימה
- ששי סעד, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
.svg){kind=logo}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ חוה נובק, ריכוז כוחות בבימת באר־שבע, דבר, 20 בספטמבר 1973
- ^ חוה נובק, אחרי בכורה - טרטיף רוקד צ'רלסטון, דבר, 3 במרץ 1975
- ^ שרגא הר-גיל, מלקולם הקטן בבאר־שבע, מעריב, 21 באפריל 1975
מלקולם הקטן מבאר שבע, על המשמר, 10 במאי 1974 - ^ "ביבר הזכוכית" על "בימת באר־שבע", דבר, 8 בנובמבר 1974
- ^ נילי ברקן, המוות הזה לא שובר לנו את הלב, באתר גלובס, 23 בנובמבר 2000
- ^ ציפי שוחט, ההתחברות אל הרוע, באתר הארץ, 15 באפריל 2001
- ^ שוש אביגל, חוויה אסתטית מרתקת, חדשות, 10 ביוני 1992
- ^ ירמי עמיר, יופי של טרגדיה, באתר גלובס, 7 בינואר 2007
מיכאל הנדלזלץ, חצי אנטיגונה, באתר הארץ, 5 בפברואר 2007 - ^ רנה גוט, כוס המרורים של ארכיטקטית מבית טוב, כותרת ראשית, 19 בינואר 1983
מיכאל דק, שוטה מי ששותה אחרון, כותרת ראשית, 2 בפברואר 1983 - ^ יגאל סרנה, התחכום, האכזריות והשחיטה השקטה, חדשות, 21 בדצמבר 1984
- ^ רונית ויס ברקוביץ, דגל שחור - ״מקום ליד הים׳’ - קולנוע גורדון ,ת״א, חדשות, 23 ביוני 1988