אריה קרישק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אריה קרישק
אין תמונה חופשית
לידה 29 בספטמבר 1952 (בן 70)
חולון, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אריה קְרישֶק (נולד ב-29 בספטמבר 1952) הוא סופר, מחזאי, תסריטאי ועורך ישראלי. שימש כעורך ראשי של "הוצאת כתר".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחת קרישק הייתה משפחה של סוחרים ומשכילים מהעיר לודז' שבפולין, רובה הושמדה על ידי הנאצים. אחד מדודניו של קרישק הוא הבמאי היהודי-אמריקאי יהודה (ז'אן) ליימן, מי שביים את אחד מהסרטים הארוכים והראשונים בארץ, ב-1935, "לחיים חדשים", שזכה להצלחה עולמית, ובו גם הושר לראשונה "שיר העמק" הנודע של אלתרמן וסמבורסקי.

אריה קרישק גדל והתחנך בחולון ובתל אביב. הוא בוגר המחזור הראשון לדרמה של סמינר הקיבוצים, במגמת בימוי. עוד טרם גיוסו לצה"ל השתתף בתפקידים קטנים בכמה סרטים, כגון "6:42" של דוד פרלוב, וכתב הפיק וביים סדרת סרטוני וידאו – "הנושא: אלימות", עבור המחלקה לקרימינולוגיה של אוניברסיטת תל אביב בראשות פרופ' שלמה גיורא שוהם. היה שותף לכתיבתם והפקתם של סרטים קצרים שזכו בפרסים, "צחוק במלבנים לבנים" ו"עוד משהו" (במאי- יעוד לבנון, בהשתתפות - מיכה לבינסון).

קרישק הוא מחברם של למעלה מעשרים ספרים, אחדים מהם רבי-מכר, בהם: "עושה שלום", "קבורה בירושלים", "בקו ישר", "קפצונים",(אחד מספרי הנוער הראשונים שעסקו במיניות) "אין נפגעים לכוחותינו", "האיש שבקיר" (על רקע פרשת התאבדותו של שר השיכון אברהם עופר), "האור של אוגירה", "הנאמן", "אזרח העיר", "הקיץ בו חזרנו", "נכתב בחול - סיפורה של חולון" ועוד. כמו כן חקר והוציא לאור ספרים נוספים אודות קורות ערים, כמה ביוגרפיות ועוד. ספריו "עושה שלום" ו-"קבורה בירושלים" נבחרו להיכל התהילה של ספרות הריגול הישראלי, באתר "יקום תרבות".

קרישק היה משתתף קבוע ובעל טור בעיתונים רבים ("ידיעות אחרונות", "מעריב", "הארץ", "על המשמר" ועוד). תקופה מסוימת הפעיל אתר, במסגרת חיל האוויר הישראלי, בשם "צו קריאה", בו סקר וביקר ספרים. כמה מסיפוריו הקצרים תורגמו לשפות זרות ושודרו ברדיו, בהם "עשן" (בביצוע משה בקר) אחד הסיפורים הראשונים שחשפו את נושא אש כוחותינו, ו"האיסוף" (בביצוע מישה אשרוב), החושף את עולמם של אוספי חללים וחלקי גופות. ספריו "בקו ישר" (עם מרדכי ציפורי) והנובלה "אין נפגעים לכוחותינו" עוסקים במלחמת לבנון הראשונה. בסוף שנות השבעים וראשית השמונים ראיין קרישק (עבור "ידיעות", "מוניטין" ו-"מעריב") שורה של סופרים בינלאומיים, ביניהם -גרהם גרין,זיגפריד לנץ,שרה דייוידסון, מייקל בלאנקפורט,חיים זלדיס,הרברט לוטמאן ועוד.

בשנת 1977 היה קרישק מחבר התסריט ומפיק-שותף לסרט "קשר הדבש", מותחן פוליטי שחזה את עליית המחתרת היהודית והטרור יהודי בישראל, בבימויו של יעוד לבנון[1]. הסרט זכה במקום ראשון בתחרות הסרט הקצר[2], וייצג את ישראל בפסטיבל הסרטים של סידני ב-1978[3]. כשרון החיזוי של קרישק מצא ביטוי בשני ספרי הריגול שלו - "עושה שלום" בו חזה, שנה לפני ההתרחשות, את רציחתו של סאדאת ; וב-"קבורה בירושלים" בה חזה את פרוץ האינתיפאדה הראשונה[4]. כמו כן חיבר עוד כמה תסריטים לקולנוע ולטלוויזיה. תקופה קצרה, בראשית שנות השמונים, היה יועץ תסריטים ומפיק באולפני הרצליה, בזמן ניהלו של איציק קול. הוא היה שותף לכתיבת התסריט לסרטו של ריקי שלח "גופה בחולות", המתבסס על פרשת חיסול היסטורית בלח"י ובמרכזה – ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר. הוא שימש כיועץ מיוחד בכמה הפקות, וכתב לרדיו. מחזה הרדיו שלו "שריון של צב", סיפורם של ידידים הנלחמים זה בזה ובאחרים, שודר פעמים רבות בהשתתפותם של עזרא דגן ודב רייזר (בימוי: נסים קמחי).

בשנת 1980 עמד בראש ההוצאה לאור של "מיל"ת" (מועדון ישראלי לתרבות) מיסודם של "ברטלסמן", "כלל" ו"ידיעות אחרונות" – ניסיון ייחודי להקים רשת מועדוני ספר ותרבות בישראל[5]. חרף ההשקעה העצומה ומאמציה, סגרה מיל"ת את שעריה מקץ כשבע שנים. הוא אף שימש כיועץ לכמה הוצאות ספרים.

ב-1992 חבר קרישק למוזיקאי והבמאי אלכס כגן להקמת 'האופרה הקאמרית הישראלית' והפיק עמו את "השושנה הלבנה", (על תנועת ההתנגדות להיטלר בתקופת המשטר הנאצי) בשיתוף התזמורת הפילהרמונית הישראלית. הייתה זו הפקתה הראשונה והאחרונה של האופרה הקאמרית הישראלית.

קרישק נמנה עם הנאשמים בפרשת נמרודי[6]. הוא נמצא אשם בקשירת קשר, הטרדת עד, שיבוש מהלכי משפט וקבלת דבר במרמה, ונגזר עליו עונש של חמישה חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, עשרה חודשי מאסר על תנאי, וקנס בסך 20,000 ש"ח[7]. הוא ערער על עונשו[8], אך ערעורו נדחה. גם המדינה ערערה על קולת העונש, וגם ערעורה נדחה[9]. נשיא המדינה, ראובן ריבלין, הורה על מחיקת רישומו הפלילי של קרישק, במסגרת חגיגות ה-70 למדינה. במאי 2014, עם הינתן פסק הדין במשפטו של ראש הממשלה אהוד אולמרט, פרסם קרישק מאמר – "יש שופט בתל אביב" (בעיתון "מקור ראשון" ובאתר חדשות מחלקה 1) שעורר הדים רבים, ובו שיבח את השופט דוד רוזן (שהרשיע את קרישק בפרשת נמרודי) והכה על חטא על השתתפותו בפרשת נמרודי ג'[10]. בין השנים 2013 -2016 פרסם סדרת מאמרים ב"הארץ". במקביל, פרסם מאמרים גם ב"מקור ראשון" ובאתר "מידה" הימני.

בשנת 2003 ביקש צו נגד שיווק ספרו האוטוביוגרפי של יעקב נמרודי, בטענה שהיה שותף בכתיבתו אך לא קיבל קרדיט[11]. נמרודי מצידו טען שלא היה שותף לכתיבת הספר[12]. בהסדר הפשרה הצהיר קרישק כי הוא מוותר באופן מלא מוחלט וסופי על כל טענה או תביעה בכל הנוגע לספר[13].

בשנת 2004 שמו של קרישק נזכר בפסק-דינה של הח"כית וסגנית השר נעמי בלומנטל, בתיק מתן השוחד, כמי שניסה לסייע בחשיפת מה שנתפס אז כסחטנותו של נהגה האישי, שהפך עד התביעה המרכזי נגדה[14]. בלומנטל הורשעה ונאלצה לפרוש מהחיים הפוליטיים.

בשנת 2006 היה קרישק יזם ושותף לניסיון לספר את גרסתו של אלחנן טננבוים. נחתם הסכם עם חברת yes וצולמו שעות ריאיון רבות בדירת המסתור של טננבוים, אך בשל התערבות "המוסד" ההפקה לא יצאה אל הפועל.

קרישק מופיע כדמות ראשית באחד מסיפוריו של אדם ברוך, "סמל הדת איבד את הכיוון", בקובץ "הוא היה גיבור" (הוצאת הקיבוץ המאוחד); הוא אף מוזכר, פעמים אחדות, ברומן האוטוביוגרפי של יעוד לבנון -"ראש גדול, לב רחב" (הוצאת ביתן). בכתיבתו עסק גם ב"עסק הביש", ברמטכ"ל חיים בר-לב (בר-לב העניק לקרישק סדרה של ראיונות עומק ביוגרפיים) ובפרשת "איראנגייט". באוגוסט 2008, עם מותו של ראש אמ"ן לשעבר, בנימין גיבלי (מי שכונה "הקצין הבכיר" בהתייחסות לעסק הביש), פורסם כי קרישק כתב עבור גיבלי את גרסתו לפרשה, אולם הספר נגנז[15]. קרישק היה בין הבודדים בקרב סופרים ואנשי-רוח שנחלצו להגן על דן בן אמוץ המנוח, לאחר פרסום הביוגרפיה השערורייתית של אמנון דנקנר, והמשיך לעשות כן לאורך שנים[16].

הוא תרגם מאנגלית את "יום הארבה" מאת נתנאל וסט ואת "מלאכת לילה" מאת אירווין שו. נמנה עם קבוצת הסופרים הישראלים שחיברו בשם עט את עלילותיו של "פטריק קים". ב-2009 ראה אור ספרו "הסוס שלא נגמר" (חייו ועלילותיו של יחיאל מילנר), רומן תיעודי על רקע שואת יהודי רומניה. "עולמו המופלא של גבי אשכר" - ביוגרפיה על חייו ומותו בטרם עת של ד"ר גבריאל אשכר הופיעה ב-2010 (בספר נכלל פרק מיוחד על אסון המסוקים בשאר-ישוב. אשכר היה גיסו של אחד הטייסים). בראשית 2012 הופיע "קח גפרור בוער", רומן 'אפל' המתאר תסריט קודר ואימתני של מרי אזרחי בישראל.

בסתיו 2014 עלה מחזה היחיד שלו "נפילה בשידור חי", בכיכובו של אלכס אנסקי ובבימוי אלכס כגן, על ימי הרדיו האחרונים של שדרן בכיר (הצגה זו הייתה אחת היצירות הדרמטיות הבודדות שהתייחסו למחאה החברתית, עם דגש מיוחד על סיפורו של משה סילמן, שהצית עצמו למוות)[17]. ההצגה זכתה לביקורות חיוביות והוצגה בכל רחבי הארץ, כאשר אנסקי אף מופיע בבתים פרטיים. באביב 2015 יצאה ההצגה להופעות בפריז ובניו יורק.

בשנת 2017 פרסם (באתר בכיוון הרוח) את "הלילה שלי עם ג'וזפין", סיפור אוטוביוגרפי חושפני על אפיזודה שהייתה לו עם הדיווה המיתולוגית ג'וזפין בייקר[18].

בשנת 2019 ראה אור המחזה שלו, "אויב זמני", דרמה על היפוך תפקידים (רודף ונרדף) בישראל ופלסטין של העתיד הלא-נודע.

בקייץ 2022 הופיע המחזה שלו "חבר נופל" (הוצאת טפר) סיפורה ההפכפך של ידידות.

בסוף קיץ 2022 הגיש קרישק, באמצעות עורך-דינו לירון פרמינגר (מומחה בתחום) תביעה בגין פגיעה בזכויות-היוצר שלו, נגד הוצאת כנרת-זמורה, על ש'נטלו' את שם אחד מספריו -"שומר אמונים" ובחרו לתתו ככותר ספרו האחרון של ג'ון לה-קארה המנוח בהוצאתם (במקור -silverview ). בית המשפט יידרש לקבוע בסוגיה העקרונית- באם כותר(שם של יצירה) הוא חלק בלתי נפרד ממנה ואם ניתן להשאילו ליצירות אחרות.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרישק היה נשוי למפיקה אסנת לויט, ולזוג נולדו שתי בנות. כמו כן, הוא לאורך תקופה קצרה היה נשוי (אזרחית) לאדריכלית ומעצבת-הפנים רחל אורבך.

באביב 2018 רכש קרישק בית בקצרין ועבר להתגורר ברמת-הגולן. בקיץ 2020 נשא קרישק לאשה את חברתו ציפי (לבית עטר) לביא, חברת קיבוץ בית זרע.

בבחירות לכנסת ה-25, הוצב קרישק במקום ה-74 ברשימת מרצ. בבחירות אלה כשלה מרצ ולא עברה את אחוז-החסימה ובכך,לראשונה מזה שנים רבות, נותרה מחוץ לכנסת.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "שריון של צב" (מחזה) (מסדה), 1971
  • "שומר אמונים " (מסדה), 1976[19]
  • "קפצונים" (אורעם), 1978[20]
  • "עושה שלום" (כתר), 1980
  • "האיש שבקיר" (רשפים), 1981
  • "מסך גדול" מאת זאב רב-נוף (אחרית דבר ביוגרפית מאת קרישק)
  • "הקיץ בו חזרנו" (רשפים), 1983
  • "בוני הגן" (רשפים), 1983
  • "צואה לבנונית" (פרוזה), 1984
  • "נכתב בחול" (רשפים), 1985
  • "קבורה בירושלים" (מסדה), 1986
  • "אזרח העיר : חייו ופעלו של פנחס אילון" (רשפים), 1989
  • "האור של אוגירה" (רשפים), 1993
  • "מזכרת שבלב" (רשפים), 1995
  • "באר של תקווה" (רשפים), 1996
  • "הגבעה שבלב" (טפר), 1997
  • "בקוו ישר" (ידיעות אחרונות), 1998
  • "אין נפגעים לכוחותינו" (טפר), 2002
  • "האור שבחוף" (טפר), 2007
  • "הסוס שלא נגמר" (טקסטואל), 2009
  • "עולמו המופלא של גבי אשכר" (טפר), 2010
  • "קח גפרור בוער" (טפר), 2012
  • "נפילה בשידור חי" (מחזה) (טפר), 2016
  • "אויב זמני" (מחזה) (טפר), 2018
  • "חבר נופל" (מחזה) (טפר), 2022

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ זאב רב-נוף, מישגל נסוג - בפוליטיקה, דבר, 31 בינואר 1977
  2. ^ "קשר הדבש" - ראשון בתחרות הסרט הקצר, דבר, 14 בדצמבר 1977
  3. ^ גידי אורשר, הסרט הישראלי - כשגריר נודד, מעריב, 15 במרץ 1978
  4. ^ אמנון אחי נעמי, מה בדיוק קרה? - "קבורה בירושלים" מאת אריה קרישק, חדשות, 9 באוקטובר 1986
    מרגלים עליך, מעריב, 8 בספטמבר 1986
  5. ^ ארנון מגן, מועדון הספר מגיע לישראל, דבר, 1 בספטמבר 1980
  6. ^ צבי הראל, היום יינתן גזר הדין במשפטם של יעקב נמרודי והסופר אריה קרישק, באתר הארץ, 12 באוקטובר 2002
  7. ^ צבי הראל, קרישק מבקש לייצג את עצמו בערעור: השופט נהג בהגינות, באתר הארץ, 18 בפברואר 2004
    יצחק דנון, ‏"יעקב נמרודי ואריה קרישק חצו את קו הגבול בצורה בוטה, וביקשו להחדיר רגל גסה בהיכלי משפט", באתר גלובס, 13 באוקטובר 2002
  8. ^ יצחק דנון, ‏אריה קרישק, שהורשע בשיבוש הליכים בפרשת נמרודי, מערער על הרשעתו וחומרת עונשו, באתר גלובס, 29 בדצמבר 2002
  9. ^ ע"פ 71840/02 אריה קרישק נ' מדינת ישראל, ניתן ב-12.9.04
  10. ^ אריה קרישק, יש שופט בתל אביב, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 23 במאי 2014
  11. ^ אסף ברגרפרוינד, קרישק ביקש צו נגד שיווק ספרו של נמרודי: לא קיבלתי קרדיט, באתר הארץ, 7 באוגוסט 2003
    הדס מגן, ‏אריה קרישק מבקש צו זמני נגד הדפסת והפצת הביוגרפיה של יעקב נמרודי, באתר גלובס, 10 באוגוסט 2003
  12. ^ יצחק דנון, ‏יעקב נמרודי: קרישק דרש טובות הנאה תוך השמעת איומים מרומזים, באתר גלובס, 9 בספטמבר 2003
  13. ^ יצחק דנון, ‏פשרה: נמחקה תביעת אריה קרישק נגד יעקב נמרודי, באתר גלובס, 26 ביוני 2007
  14. ^ יואב יצחק, ‏הסופר אריה קרישק הציע מידע בתשלום בפרשת בלומנטל, באתר גלובס, 29 באוגוסט 2004
  15. ^ יוסי מלמן, ראש אמ"ן לשעבר גיבלי נקבר בחיפה. מקורביו תוהים אם כעת יפורסם הספר שגנז, באתר הארץ, 21 באוגוסט 2008
  16. ^ אתר למנויים בלבד לזכור את דן בן אמוץ, באתר הארץ, 19 אוקטובר 2014
  17. ^ אריאנה מלמד, נפילה בשידור חי: אלכס אנסקי בדרמה מהחיים, באתר ynet, 22 באוקטובר 2014
  18. ^ הלילה שלי עם ג'וזפין (בייקר), באתר "בכיוון הרוח", 13 ביוני 2017
  19. ^ יצחק בן, תדמית של מציאות - אריה קדישק: ' שומר אמונים", רומאן: מסדה, דבר, 1 ביולי 1977
  20. ^ חיים נגיד, רומן פורנוגרפי לנוער - אריה קרישק: קפצונים ; הוצאת אור עם, מעריב, 23 בפברואר 1979