גטו לוברטוב
 | |
| קבר יהודי בלוברטוב | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | גטו, למאסר, עבדות, רעב, הובלה למחנות השמדה |
| מדינה | פולין |
| מחוז | לובלין |
| מחנות נלווים | אושוויץ |
| אוכלוסייה | |
| השתייכות האסירים | יהדות פולין |
| נתונים | |
| מספר הנספים | 4,500 יהודים פולנים |
| קואורדינטות | 51°28′00″N 22°36′00″E / 51.4667°N 22.6°E |
  | |
גטו לוברטוב (בפולנית: Getto w Lubartowie) הוא גטו נאצי אשר הוקם על ידי גרמניה הנאצית בפולין הכבושה במהלך מלחמת העולם השנייה והשואה, והתקיים באופן רשמי מ-1941 עד אוקטובר 1942. יהודי פולין של העיירה לוברטוב נכלאו בגטו. אסירי הגטו כללו גם יהודים שגורשו מערים אחרות בסביבה, כולל לובלין, צ'חנוב ושאר אירופה הכבושה על ידי הגרמנים. בסך הכל הכיל הגטו 3,500 יהודים בשלבים הראשונים, כולל 2,000 יהודים מסלובקיה.[1] במאי 1942 הגיע טרנספורט נוסף מסלובקיה עם 2,421 יהודים.[1]
גטו לוברטוב היה אחד ממאות גטאות שהוקמו במהלך השואה בפולין הכבושה. המספר המרבי של אסירים בכל זמן נתון היה 4,500 על פי השטעטל הווירטואלי.[2] הגטו התפרק כאשר כל אסיריו - גברים, נשים וילדים - נשלחו למחנה ההשמדה בלז'ץ ומרכזי הרג המוני חשאיים אחרים, שהקים האס אס, כדי לרצוח במסווה של "יישוב מחדש".[3]
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפני הפלישה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האזכור הראשון אודות קיומה של קהילה יהודית בלוברטוב מגיע משנת 1592. עד 1676 היו בעיירה 80 יהודים, שהפעילו 15 מבשלות בירה. כמו כן הוקם בית דין רבני בעיר.[1] במאות ה-17 וה-18 קיבלו היהודים הרשאות רבות ממיכל קוריבוט וינסניובייצקי (ב-1678), יוזף לובומירסקי (ב-1688) ומשפחת יאנוש אלכסנדר סנגושקו (ב-1780, ו-1796). היו בעיר שלושה בתי כנסת ושני בתי קברות יהודיים, אחד מהם לא היה בשימוש מאז המאה ה-19.[3]
בין שתי מלחמות העולם, התיישבו בלוברטוב כ-3,300 יהודים – יותר ממחצית אוכלוסייתה (53.6%). הם התפרנסו ממלאכה זעירה, בעיקר בענפי ההלבשה, המזון, הבניין והעץ. בעיירה פעלו מוסד הלוואה וחיסכון וקופת גמילות חסדים. רבים מילדי הקהילה למדו בחדר המסורתי ובתלמוד תורה, ובנות למדו בבית ספר של רשת בית יעקב. לצד סניף של אגודת ישראל פעלו בלוברטוב מפלגות ותנועות נוער ציוניות רבות.[4]
אחרי הפלישה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-17 בספטמבר 1939 נכבשה העיירה בידי הגרמנים, ואלו הטילו על יהודיה גזירות שונות, ובהן החרמת רכוש, תשלומי כופר, חובת ענידת סרט זרוע, הגבלות תנועה וגיוס לעבודות כפייה. לאחר הפלישות הגרמניות, יהודים רבים היגרו לערים ומדינות אחרות ואחוז אוכלוסייתם בעיר ירדה ל-42%.[1][4]
בנובמבר 1939, גורשו כ-2,500 מיהודי לוברטוב לאוסטרוב לובלסקי, פרצ'ב וקוצק. 800 היהודים שנותרו בעיר הועסקו בעבודות חיוניות לגרמנים.
רוב היהודים שגורשו שבו ללוברטוב עד סוף שנת 1940. ב-1940 ו-1941 נשלחו קבוצות יהודים מלוברטוב למחנות עבודה רחוקים מהעיר. בדצמבר 1940 הובאו ללוברטוב כ-1,000 פליטים יהודים שגורשו ממלאווה ומסביבתה. קצתם הועברו ליישובים אחרים בסביבה.
בסוף 1940 או בתחילת 1941 נתמנה בלוברטוב יודנראט של עשרה חברים מנכבדי הקהילה ובראשם י' פלדמן, פעיל ציוני. היודנרט הקים מטבח ציבורי, מחלקת בריאות ובית חולים בסיוע ארגון יס"ס, וסיפק עובדי כפייה לפי דרישות הגרמנים. ליד היודנרט פעל שירות סדר יהודי ובו עשרה חברים.[4]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביוני 1942 ישבו בלוברטוב 3,134 יהודים, כ-2,000 מהם פליטים. באותה תקופה הוקם בלוברטוב גטו.
בתחילת אוקטובר 1942 הועברו יהודי יהודי קמיונקה, אוסטרוב וצ'מיירניקי לגטו לוברטוב.
גירוש
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-9 באוקטובר 1942 גורשו למחנות השמדה כ-3,000 יהודים מגטו לוברטוב, רובם לבלז'ץ וקצתם לסוביבור. קרוב ל-500 יהודים נוספים נרצחו בבית העלמין היהודי.
הגירוש הראשון למחנה בלז'ץ על גבי רכבות השואה התרחש ב-9 באפריל 1942, היום האחרון של פסח. ביום הראשון נצטוו 800 יהודים שלא היו ברשותם כרטיסי עבודה להגיע לתחנת הרכבת, ממנה נלקחו למחנה ההשמדה בלז'ץ.[5] האחרון בגירושי הרכבת לבלז'ץ היה ב-11 באוקטובר 1942, בו 3,000 יהודים נשלחו למותם.[3] חלק מהמגורשים הללו נשלחו למחנה הריכוז וההשמדה מיידנק, והאחרים נשלחו למחנה ההשמדה טרבלינקה. יהודים שנמצאו מסתתרים נורו.
בגטו לוברטוב נותרו כ-300 יהודים, ובהם אנשי היודנראט, אנשי שירות הסדר היהודי ובעלי מקצועות נדרשים; ב-24 באוקטובר 1942 הועברו כ-290 מהם לגטו פיאסקי לוטרסקיה, ובנובמבר 1942 גורשו ממנו עם יהודי המקום למחנה השמדה.[4][6]
הצלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רק ארבעים יהודים שרדו את חיסול גטו לוברטוב. חלקם חולצו על ידי הפולנים, אחרים הסתתרו ביערות. יוסק הוניקסבלום ורעייתו בלומה מתו כשהסתתרו בעזרתם של משפחת צ'קנסקי בביתם ברחוב ליפובה 3. דורה ווינברט עם אחותה נומה ותינוקה בן השנה וחצי ניצלו על ידי יאן סינקייביץ' אשר התגורר ברחוב לגיונו 55. בין היהודים שנמלטו מהרצח ההמוני הודות לשכניהם הנוצרים היו ברק טונקילשווארק, דובה אפפלד, שלומה ודויד צינגל, יצחק פוד, יוסק ווינברג עם בתו פראג'דלה, עובדיה טולביאש, גרשון קופה עם אשתו רחלה ובתו סורא קופיין וחנה גולדשטיין ואשתו בלומה. כולם נשארו בלוברטוב. אחרים נהרגו בהסתתרות עם הפולנים בכפרים הסובבים את העיירה.[6]
פרנק בלייכמן, שמשפחתו התגוררה בכפר סמוך ולבסוף גורשה לגטו לוברטוב, נמנע מגורלם, וקיבל סיוע מאלכסנדר וסטניסלבה גלוס, וכן מבולסלאב דוברובסקי ומשפחתו, כולם הוכרו מאוחר יותר כחסידי אומות עולם פולנים.[7][8][9] דוברובסקי הוצא להורג על ידי הגרמנים על פשע עזרה ליהודים.[10] בלייכמן לא נרצח והפך לחבר פעיל במחתרת היהודית שפעלה באזור לוברטוב.[8] לא כל ניסיונות החילוץ הצליחו באותה מידה. משפחת החקלאים הפולנית של יאן גלאט ורעייתו מריאנה, שהעניקו מחסה לשני בני משפחת רוזגולד, נתפסו על ידי משטרת הסדר ב-20 בנובמבר 1942. הגרמנים רצחו את היהודים במקום, ויאן גלאט נלקח ללוברטוב שם זמן קצר לאחר מכן. הוא נתלה בפומבי על סיוע ליהודים.[11][12]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 Historia - Społeczność żydowska przed 1989 - Lubartów - Wirtualny Sztetl, web.archive.org, 2016-03-04
- ^ Historia - Społeczność żydowska przed 1989 - Lubartów - Wirtualny Sztetl, web.archive.org, 2016-03-04
- ^ 1 2 3 Jewish Historical Institute Education, web.archive.org, 2012-02-16
- ^ 1 2 3 4 לוברטוב (Lubartów), באתר יד ושם
- ^ Martin Gilbert, The Holocaust : the Jewish tragedy, London : Collins, 1986, עמ' 5, ISBN 978-0-00-216305-7
- ^ 1 2 Historia - Społeczność żydowska przed 1989 - Lubartów - Wirtualny Sztetl, web.archive.org, 2017-03-07
- ^ Righteous Among the Nations Honored, יד ושם, 1 January 2016
- ^ 1 2 The Encyclopedia of the Righteous Among the Nations: Rescuers of Jews During the Holocaust, Yad Vashem, 2004, עמ' 248. (באנגלית)
- ^ Frank Bleichman, encyclopedia.ushmm.org (באנגלית)
- ^ Story of Rescue - Dabrowski Boleslaw | Polscy Sprawiedliwi, sprawiedliwi.org.pl
- ^ Ryszard Juskiewicz, Those who Helped: Polish Rescuers of Jews During the Holocaust, Agencja Wydawnicza Mako, 1993, עמ' 41, ISBN 978-83-900573-6-1. (באנגלית)
- ^ Jan Gałat z żoną Marianną, córką Heleną i synem Czesławem Władysławem ze wsi Nasutów | זיכרון ומזהה | מרכז מידע בינלאומי, באתר pamiecitozsamosc.pl