גלאד
גלאד (בהונגרית: Galád או Glád, ברומנית: Glad, בסרבית ובבולגרית: Глад) היה שליט של האזור באנאט (כיום מחולק בין רומניה לסרביה) והחלק הדרום-מזרחי של טרנסילבניה בימי פלישת ההונגרים (מדיארים) לאגן הקרפטים בסביבות שנת 900. מוצאו היה סלאבי, כנראה בולגרי. שמו מוזכר על ידי הכרוניקן האלמוני המכונה אנונימוס בספר הכרוניקה שלו, "גסטה הונגרורום" (מעשי ההונגרים). כרוניקה זו הייתה כרוניקה מקיפה ראשונה של תולדות ההונגרים ונכתבה במחצית השנייה של המאה ה-12 או תחילת המאה ה-13. אנונימוס ציין ב"גסטה" את שמו של גלאד כאחד מתוך תריסר אויבים בהם נתקלו ההונגרים במסעות הכיבוש שלהם. לעומת זאת לא הזכיר הכרוניקן את שמות האויבים שצוינו בספרי השנים או בכרוניקות קודמים. בהונגריה דעת ההיסטוריונים מחולקת בין אלו המעריכים כי גלאד היה אויב אמיתי של הכובשים ובין אלו הסבורים שזו דמות דמיונית שהומצאה על ידי אנונימוס.[1] בהיסטוריוגרפיה הרומנית, לעומת זאת נחשב גלאד לאחד משלושת הקנזים או הוויבודים ה"וולאכים", כלומר רומנים, ששלטו בשטחי רומניה של ימינו בתחילת המאה העשירית. לפי ה"גסטה" מקורו של גלאד היה בווידין שבבולגריה. בעזרת "קומנים" הוא כבש את חבל באנאט עוד לפני הגעת המדיארים. אנונימוס מספר שקומנים, בולגרים ו"ולאכים" (רומנים) תמכו בגלאד בהתמודדות עם הפולשים ההונגרים, אבל בסופו של דבר, צבאו המאוחד חוסל בקרב על נהר טימיש. לפי ה"גסטה" אחטום (בהונגרית איטון Ajtóny) ששלט בבאנאט בתחילת המאה ה-11, היה צאצא של גלאד. מידע זה הסתמך על הגרסה הארוכה של "חיי גרארד הקדוש"
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]התיעוד הראשון של המדיארים או ההונגרים בסביבות שנת 837 קשור לבריתם עם הבולגרים נגד קבוצת שבויים ביזנטים שתכננו לחצות את החל התחתי של הדנובה מתוך ניסיון לחוזר למולדתם. הם התגוררו בערבות מצפון ופוניצ-מערבית מן הים השחור. לפי הקיסר קונסטניטנוס פורפירוגנטוס, הצטרפו להם קבוצה של קאבארים, נתיני הקגנות הכוזרית. השנתונים של ברטין הקדוש מוסרים שהמדיארים יצאו למסעם הצבאי הראשון נגד האימפריה הקרולינגית בשנת 861 בשנת 894 פלשו ההונגרים לקיסרות הבולגרית הראשונים בברית עם הביזנטים. כתגמול כרתו הבולגרים ברית עם הפצ'נגיםוביחד פלשו לאדמות ההונגרים ואילצו אותם לעזוב את ערבות הפונטוס ולחצות את הקרפטים המולדביים בחיפוש אחרי ארץ חדשה. לפי הכרוניקה של רגינו מפרים, באגן הקרפטים ההונגרים "שרצו בשממון הפאנונים והאווארים" לפני שיצאו למתקפה על דוכסות קרינתיה, על מוראביה הגדולה ועל הבולגרים.
פלישת ההונגרים לאגן הקרפטים עומדת במרכז הגסטה הונגרורום, הכרוניקה ההונגרית המקיפה הראשונה. רוב החוקרים מסכימים שה"גסטה" נכתבה על ידי נוטריון של המלך בלה השלישי (1196-1173ׁׁׁׁׁׂׂׂׂׂׂׂׂ) אחרי מות המלך. לפי תאוריה חלופית, מחבר ה"גסטה", הנודע בשם "אנונימוס" שירת את בלה השני לפני שישב להשלים את הכרוניקה שלו בסביבות 1150. אנונימוס לא הזכיר את סבטופלוק הראשון, מלך מוראביה, את ברסלב, דוכס פנוניה התחתית ויריבים אחרים של הפולשים ההונגרים ששמותיהם מופיעים בעדויות כתובות במאות הקודמות. הוא להתייחס אף לקרבות ההונגרים נגד המוראבים, הפרנקים והבווארים שתוארו בשנתונים וכרוניקות מוקדמות. מצד שני כתב אנונימוס על ישויות מדיניות ושליטים מקומיים, כולל ג'לו הוולאכי, דוכס טרנסילבניה, מנומורוט, שליט השטחים שבין הנהרות מורש, סומש וטיסה, ואת סלאנוס, שליט בולגרי של הארצות שבין דנובה לטיסה, שאינם ידועים ממקורות אחרים.
חבל באנאט לפני הפלישה ההונגרית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ארכופים, מתגי סוסים וחודי חרבות שנמצאו בקברות שביישוב סנפטרו ג'רמן מצביעים על התיישבות אווארים לאורך הנהר מורש בבאנאט מיד אחרי כיבוש אגן הקרפטים על ידם בשלהי שנות ה-560 . עם זאת מרבית הממצאים הארכאולוגיים מדרום למורש שיוחסו לאווארים מתוארכים כיום בתקופה האווארים המאוחרת. מקורות כתובים מצביעים על הישרדות הגפידים תחת השלטון האווארי באזור הנהר טימיש. ההיסטוריון הביזנטי תאופילקטוס סימוקאטס ציין שלושה יישובים גפידים שנהרסו על ידי צבא ביזנטי בשנת 599 או 600 בפנצ'בו מתחמי קבורה עתירי ממצאים, כולל כלי נשק, ו"האוצר מסניקולאול מארה מעידים, לפי ההיסטוריון פלורין קורטה, על מרכז שלטוני חזק בבאנאט בעידן האווארי המאוחר.עם זאת לפי הערכתו, בתי קברות "אוואריים מאוחרים" לא שרדו מאוחר יותר מהמאה ה-8.
בשנות ה-790 פשיטות הפרנקים נגד הקגנות האוורית גרמו להתפרקותה. החאן הבולגרי קרום (814-802) ניסה לנצל את נפילת ממלכת האוורים ופלש לשטחים שהיו קודם בשליטתם, אולם אין עדויות בנות זמנו על כיבושיו באגן הקרפטים. האבודרים שחיו בשטח דאקיה על הדנובה כשכנים של הבולגרים (לפי השנתונים המלכותיים הפרנקיים) שלחו בשנת 824 שליחים לקסיר לודוויג החסיד כדי להתלונן בפניו על "התוקפנות המרושעת של הבולגרים" וביקשו את עזרתו נגדם. האברודים אכלסו שטחים לאורן הנהר טימיש או אולי הנהר טיסה. לפי כתובת מפרובאדיה, מפקד בולגרי בשם אונגאוונאיס, טבע בטיסה, מה שיכול להעיד על ניסיונות החאן אומורטג של בולגריה בשנות ה-820 להרחיב את שליטתו באזור. בשנים 863 ו-883 פלשו למוראביה הגדולה ולפי ההיסטוריון ההונגרי אישטוואן בונה השתלטו לפחות על נקודות החצייה של הנהרות טיסה ומרוש (מורש).
בונה כותב ש"הגאוגרף הבווארי" הוא המקור האחרון המכיל מידע מהמאה ה-9 על האזורים המזרחיים של אגן הקרפטים. מקור זה שהוא למעשה רשימה של שבטים שחיו בשטחים שממזרח לאימפריה ההקרולינגית בסביבות 840 מוסר על עם בשם מרהאני שהיו לו 30 ערים או מבצרים באזורים הדרומיים ביותר שגבלו עם האימפריה הקרולינגית. ארצם גבלה גם בולגריה. תאוריה חלופית לגבי מיקומה של מוראביה, שהתבססה בעיקר על "הגאוגרף הבווארי" ועל ציטוט מהקיסר קונסטנטינוס השביעי פורפירוגנטוס על "מוראביה הגדולה, שלא עברה טבילה", היה חבל באנאט מרכזה של ישות ימיביניימית מוקדמת זו שחוסלה על ידי הכובשים ההונגרים בעיני הארכאולוג הרומני סילביו אוצה, ה"מרהאנים" לא היו אלא ה"אבודרים", שבט סלאבי באופן ברור. השמות קאראש ושמותיהם של נהרות אחרים בחבל באנאט מצביעים על נוכחותה של אוכלוסייה דוברת שפות טורקיות - אוורית, בולגרית או פצ'נגית - שחיה באזור בימי הביניים המוקדמים, אבל נהרות אלה נקראו כך רק במאות ה-11 או 12 . היסטוריון רומני אחר, ולאד ג'ורג'סקו כותב שמחקרים ארכאולוגיים מצאו קיומם של כ-60 יישובים בתקופתו של הקניאז גלאד. היסטוריונים אחרים, כולל סלג'אן ופופ, אומרים שהמבצרים מבוץ ועץ או מאבן שנחשפו בבולץ', צ'נאד, אילידיה (צ'יקלובה רומנה), אורשובה, פסקאר וולדימירסקו היו מבצרים של גלאד. קורטה סבור שתיארוכם של יישובים אלה אינו ודאי.
סיפורו של אנונימוס
[עריכת קוד מקור | עריכה]גלאד והדוכסות שלו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי "גסטה הונגרורום" הקנזים של רוס תיארו בקיצור את אגן הקרפטים בפניהם של המנהיגים המדיארים שעמדו לפלוש לאותו שטח. הקנזים סיפרו שאדמות אלה מאוכלסות על ידי סלאבים, בולגרים, ולאכים ועל ידי "רועי הרומאים". בקיצור, המשיך אנונימוס, אחד הנסיכים, הנסיך מהאליץ' מסר עוד למנהיגים ההונגרים מידע על הישויות המדיניות שבהן מחול השטח ואת שמות שליטיהם. בין אותם השליטים המקומיים הזכיר הנסיך את גלאד, ש"השתלט בעזרת הקומנים על הארצות שבין הנהר מרוש ועד למבצר "אורסואה"[2] (אורסואה מזוהה עם אורשובה או עם ורשץ[3]. בפרק אחר של הגסטה, כתב אנונימוס שגלאד שלט מנהר מרוש עד למבצר פאלאנקה (באנאטזקה פאלאנגה)[4] ועל ידי כך הוא זיהה במפורש את דוכסותו של גלאד עם חבל הארץ הידוע כיום כחבל באנאט[5]. אבאותו פרק התייחס אנונימוס אל גלאד כ"נסיך הארץ"
ה"גסטה" אינה כותבת על העמים שחיו בדוכסות של גלאד[6][7]. מצד שני היא טענה שגלאד "פיקד על צבא גדול של פרשים ורגלים" וש"צבאו נתמך על ידי קומנים, בולגרים וולאכים"[8]. לפי טודור סלג'אן והיסטוריונים רומנים אחרים רשימת העמים האלה משקפת את הרכבה האתני של חבל באנאט באותה תקופה, מראה שבשלהי המאה בתשיעית חיו באזור עמים דוברי שפות טורקיות (פצ'נגים, אוורים או קאבארים), בולגרים וולאכים הלא הם הרומנים. ההיסטוריון הרומני ויקטור ספיניי כותב שהתייחסותו של אנונימוס לקומנים התומכים בצבאו של גלאד מראה שגלאד חיפש את סיועם של הפצ'נגים דווקא נגד הפולשים המדיארים[9]. אנונימוס כתב שגלד הגיע ממבצר וידין וכבש את דוכסותו "בעזרת הקומנים"[10]. לדעתו של סלג'אן, פרט זה יחד עם התייחסותו של אנונימוס לסיוע הבולגרים נגד ההונגרים רומז על כך שגלאד היה בן חסות של סימאון הראשון, קיסר בולגריה תאוריה זו אינה מקובלת על ההיסטוריון הרומני יון-אורל פופ, הכותב שהיא רק השערה מלומדת אטרקטיבית אך אין לה הוכחות[11]. מדג'ארו טוען שחבל באנאט, שכן היה חלק אינטגרלי מבולגריה החל משנות ה-820 המאוחרות, הפך לעצמאי תחת שלטונו של גלאד אחרי מותו של הצאר סימאון הראשון ב-927.פופ מציין גם כן שהתייחסותו של אנונימוס להגעת גלאד מווידין רומזת על כך שגלאד היה או בולגרי או רומני. לדבריו אזור העיר וידין הייתה מאוכלסת באותם הזמנים ברומנים רבים. לפי פופ ולפי ניאגו ג'ובארה ,השם "גלאד" הוא קרוב לוודאי ממקור דרום סלאבי. בנוגע לגלאד, הדגיש עוד אנונימוס כי "משושלתו נולד מנהיג בשם אחטום, אותו הביס המלך ההונגרי אישטוואן הראשון במחצית הראשונה של המאה ה-11, כפי שמצוין בספר הארוך על חיי גלרט הקדוש.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקורות ראשונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Anonymus, Notary of King Béla: The Deeds of the Hungarians (Edited, Translated and Annotated by Martyn Rady and László Veszprémy) (2010). In: Rady, Martyn; Veszprémy, László; Bak, János M. (2010); Anonymus and Master Roger; CEU Press; ISBN 978-963-9776-95-1.
מקורות משניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Alexandru Madgearu, - Geneza şi evoluţia voievodatului bănăţean din secolul al X-lea, Studii şi Materiale de Istorie Medie, 16, 1998
- Ioan Aurel Pop Romanians and Hungarians from the 9th to the 14th Century: The Genesis of the Transylvanian Medieval State. Centrul de Studii Transilvane, Fundaţia Culturală Română 1996 . (ISBN 973-577-037-7)
- Victor Spinei - The Romanians and the Turkic Nomads North of the Danube Delta from the Tenth to the Mid-Thirteenth century. Koninklijke Brill NV. ISBN 978-90-04-17536-5, 2009
- , István Vásáry . Cumans and Tatars: Oriental Military in the Pre-Ottoman Balkans, 1185–1365. Cambridge University Press. 2005 ISBN 0-521-83756-1.