גסטה הונגרורום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
העמוד הראשון של "גסטה הונגרורום" הכרוניקה של אנונימוס

גסטה הונגרורוםלטינית: Gesta Hungarorum, "מעשי ההונגרים") היא הכרוניקה ההונגרית הראשונה ששרדה. נכתבה בידי מחבר אלמוני, המכונה באופן מסורתי בספרות ההיסטורית "אנונימוס" (Anonymus), כלומר "האלמוני". לפי הדעה הרווחת בין ההיסטוריונים הספר חובר בערך בין 1200–1230. הגסטה שרדה בכתב יד יחיד מן המחצית השנייה של המאה ה-13, הנשמר למשך מאות שנים בווינה. החל משנת 1933 או 1934 הוא עבר לאוסף הספרייה הלאומית על שם סצ'ני בבודפשט.

הנושא הראשי של ה"גסטה" הוא כיבוש אגן הקרפטים על ידי ההונגרים או המדיארים בצומת המאות ה-9 וה-10. לפי הכרוניקה, מוצא ההונגרים הוא בסקיתים הקדומים. אנונימוס מקשר גם בין ההונגרים ובין ההונים שבהנהגת אטילה שפעם שלטו בפאנוניה, ורואה בהונגרים יורשים לגיטימיים של ההונים.

לדעת החוקרים, שאב אנונימוס השראה מספרים שקרא - התנ"ך, האטימולוגיה של איזידורוס מסביליה, הכרוניקה "אקסורדיה סקיתיקה" מן המאה ה-7, ה"כרוניקון" של רגינו מפרים משלהי המאה ה-9, הרומנים העממיים על אלכסנדר הגדול מימי הביניים המוקדמים ("אלכסנדריה"), שירי עם ובלדות, אולי שירת הניבלונגים וכו'. הוא השתמש גם בכרוניקה הונגרית מסוף המאה ה-11, שחלק ממנה נשמר בכרוניקה שלו ובכרוניקות מאוחרות יותר, אולם הנרטיב שלו בנוגע לכיבוש פאנוניה שונה מהתאורים שבכרוניקות אחרות. אנונימוס אינו מזכיר את אותם האויבים שההונגרים לחמו בהם לפי המקורות מסביבות שנת 900, וכתב כי ההונגרים נאבקו בשליטים, שאינם ידועים ממקורות אחרים. אחת ההשערות הנפוצות בקרב ההיסטוריונים ההונגרים לגבי "גסטה הונגרורום" היא כי אונונימוס המציא את שמות האויבים של ההונגרים על בסיס שמות של מקומות גאוגרפיים.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

השנתונים מן מנזר פולדה - עותק מן המאה ה-11, מקור חשוב מתקופת הכיבוש ההונגרי במרכז אירופה

אף על פי שלפני התנצרותם השתמשו ההונגרים כנראה באלפבית קדום משל עצמם, רוב המידע על ההיסטוריה המוקדמת שלהם נרשם על ידי כרוניקנים מוסלמים, ביזנטיים וממערב אירופה - למשל, השנתונים של פולדה, הכרוניקון של רגינו מפרים וספרו של הקיסר הביזנטי קונסטנטינוס השביעי פורפירוגנטוס De administrando imperio, הכוללים דיווחים מן התקופה או קרובים לתקופה של התיישבות המדיארים במרכז אירופה במאות התשיעית והעשירית. בקרב ההונגרים נשמר זיכרונם של האירועים ההיסטוריים החשובים בשירים ובבלדות עממיים. "הכרוניקה המאויירת" סיפרה במפורש על "שבעה ראשי שבט" שהובילו את ההונגרים בימי הכיבוש, "חיברו שירים על עצמם ושרו אותם כדי להאדיר את שמם בקרב עמם ובין זרים", מדור לדור.

גסטה הונגרורום היא הכרוניקה ההונגרית הראשונה ששרדה עד ימינו. היא דנה בעיקר בכיבוש אגן הקרפטים על ידי המדיארים (ההונגרים), אבל מתייחסת גם לרקע ולהשלכות המידיות של האירוע. היסטוריונים רבים, ביניהם קרלייל אילמר מקרטני ואנדראש רונה-טאש סבורים שהכרוניקה של שימון קזאי, "הכרוניקה המאויירת" וספרים אחרים שחוברו בין המאה ה-13 למאה ה-15 כוללים טקסטים שנשתמרו עוד מן התקופה שלפני השלמת ה"גסטה". לדעתם הכרוניקה ההונגרית הראשונה הושלמה במחצית השנייה של המאה ה-11 או בתחילת המאה ה-12. קיומה של כרוניקה כזאת הוכחה במקורות מאוחרים יותר. דיווח של אדם בשם ריקרדוס על המסע של קבוצת נזירים דומיניקנים בשנות ה-1230 המוקדמות מזכירה כרוניקה בשם "מעשי ההונגרים הנוצרים", שהכילה מידע על "הונגריה הגדולה" Magna Hungaria שהייתה קיימת במזרח. "הכרוניקה המאויירת" (Cronicon Pictum) משנת 1358 מזכירה את "הספרים הקדומים על מעשי ההונגרים" המספרים על מרידות הפגניות בהונגריה במהלך המאה ה-11. הכרוניקה ההונגרית המוקדמת ביותר הורחבה ושוכתבה מספר פעמים במאות 12–14, אולם את תוכנה ניתן לשחזר רק מטקסטים מן המאה ה-14.

כתב-היד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרק 31 בכתב היד של "גסטה הונגרורום"

הספר קיים בכתב יד יחיד בלבד. המדובר בקודקס שממדיו 17X24 ס"מ והמכיל 24 עמודים, לרבות שני דפים ריקים. העמוד הראשון של הקודקס כלל במקור את התחלת הכרוניקה, אולם נמחק מפני שהיו בו שגיאות כתיבה של הלבלר. הכרוניקה נכתבה באותיות גותיות. סגנון האותיות והקישוטים, כולל האות הראשונה שבעמוד הראשון, מצביעים כי כתב היד הושלם באמצע או במחצית השנייה של המאה ה-13. שגיאות הלבלר רומזות כי כתב יד ששרד הוא עותק של הטקסט המקורי. למשל, הלבלר כתב "Cleopatram" במקום Neopatram בתוך טקסט המתאר פשיטה הונגרית לתוך האימפריה הביזנטית, אף–על–פי שההקשר מראה באופן ברור שמחבר ה"גסטה" התכוון לנאופטרס (בימינו יפאטי ביוון)

גלגולי כתב היד עד לתחילת המאה ה-17 אינם ידועים. לפי עדות מסוימת כתב היד נראה בתחילת המאה ה-17 בטירת אמברס על יד אינסברוק באוסטריה. הוא הפך לחלק מאוסף הספרייה הקיסרית בווינה בזמן כלשהו בין השנים 1601–1636. באותה תקופה, רשם אותו סופר החצר האוסטרי סבסטיאן טנגנאגל בשם "Historia Hungarica de VII primis ducibus Hungariae auctore Belae regis notario" (ההיסטוריה ההונגרית של שבעת הנסיכים הראשונים של הונגריה שנכתבה על ידי נוטריון המלך בלה). טנגנאגל הוסיף מספרים לעמודים ולפרקים. הקודקס נכרך בעטיפת עור, עליה הוטבע תמונת העיט הדו-ראשי. כתב היד, הועבר להונגריה בשנת 1933 או 1934, מוחזק בימינו בספרייה הלאומית ההונגרית ע"ש סצ'ני בבודפשט.

פסלו של "אנונימוס" בפארק העירוני של בודפשט. יוצרו היה בשנת 1903 הפסל מיקלוש ליגטי

אף על פי שפרטים על תוכנו של כתב היד נרשמו בשני קטלוגים של הספרייה הקיסרית הווינאית, הטקסט של הכרוניקה פורסם רק בשנת 1745.

המחבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחבר הכרוניקה "גסטה הונגרורום" ידוע כ"אנונימוס" (האלמוני) מאז פרסום התרגום הראשון להונגרית של הספר ב-1790. הכרוניקן מציג עצמו במשפט הפותח כ"P הנקרא מגיסטר, ושכיהן בעבר כנוטריון של בלה המהולל, מלך הונגריה יהיה זכרו ברוך" זהותו של הכרוניקן שנויה במחלוקת, מכיוון שארבעה מלכים הונגרים נשאו את השם בלה. מרבית ההיסטוריונים סבורים כי מדובר במלך בלה השלישי (1172–1196). אנונימוס הקדיש את הספר ל"גבר המכובד ביותר N" שהיה חברו ללימודים בבית ספר לא ידוע. אנונימוס מציין ששניהם התענגו מקריאת "ההיסטוריה הטרואיאנית", ספר המיוחס לדארס פריגיוס, ושזכה לפופולריות רבה בימי הביניים. הוא התייחס גם לטקסט שהוא עצמו כתב בנוגע למלחמת טרויה שהוא תימצת אותה באופן מהנה בכרך אחד, לפי הנחיות מוריו. אנונימוס מוסר גם כן שהחליט לכתוב ספר "גנאלוגיה של מלכי הונגריה ושל אציליהם", מכיוון שלא התוודע עד אותם הזמנים לספר ראוי על הכיבוש ההונגרי. לפי דעת אותם החוקרים המזהים את אנונימוס כנוטריון המלך בלה השלישי, הוא כתב את ה"גסטה" בסביבות שנת 1200 או בעשורים הראשונים של המאה ה-13.

על סמך חקר המקומות הגאוגרפיים המוזכרים ב"גסטה" ניתן להתרשם כי לאנונימוס היה ידע מפורט על אזור רחב שבין אובודה (בודה העתיקה) לבין האי צ'פל (בבודפשט של ימינו ומדרומה לה) ועל אזורים לאורך החלק העליון של הנהר טיסה. למשל הוא הזכיר באזור שצויין לעיל כתריסר יישובים, גשרונים ונחלים, לרבות נחל אחד הזורם דרך מנהרת אבן. מצד שני לא כתב מאומה על דרומה ומזרחה של טרנסילבניה.

מקורות הכרוניקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת המרחב הגאוגרפי בתחילת התיישבות ההונגרים במרכז אירופה, לפי הנתונים של "גסטה הונגרורום" של אנונימוס, בעריכת ההיסטוריון שאנדור מארקי, כפי שפורסמה באנציקלופדיה "פאלאס". במפה מציינות ישויות מדיניות בראשותם של זאלאן, ברסלב, ג'לו, גלאד ומנומורוט המוזכרות בכרוניקה, והמדינות השכנות

משוררים נודדים וזמרי עם שדיקלמו שירי גבורה מתולדות העם היו דמויות מוכרות בתקופתו של אנונימוס. הוא מתייחס אליהם במפורש בדברו על "החרוזים הזריזים של מינסטרלים והמעשיות הממוצאות של האיכרים שלא שכחו אפילו בזמנו, את מעשי הגבורה והמלחמות של ההונגרים" עם זאת הוא לא הסתיר את זלזולו במסורת בעל-פה. יהיה מאוד לא ראוי וממש לא מתאים שבניה האצילים ביותר של הונגריה ישמעו כמו בשינה על התחלות אומתם ועל גבורתם מתוך מעשיות שוא של איכרים ושיריהם הפזיזים של המינסטרלים"[1]. ברם יסודות סגנוניים (כולל נוסחאות החוזרות על עצמן הנמצאות בסיפוריו)יכולים להביא למסקנה כי הכרוניקן כן שאב לפעמים השראה משירי הגבורה. לפי גיולה קריטשו, אגדת החלום של אמשה, שבה היא הזתה בז שהתקרב אליה והשאיר אותה הרה הוא מוטיב שאנונימוס שאל מן המסורת בעל פה.

כפי שציין מקרטני, אנונימוס טען כי בכתיבתו הסתמך על מקורות כתובים בלבד, היחידים האמינים בעיניו. בין מקורותיו הזכיר את התנ"ך ואת "ההיסטוריה הטרויאנית" מאת דארס פריגיוס. כפי שהעירו ההיסטוריונים מרטין ראדי ולאסלו וספרמי הוא לא רק ששאל טקסטים מהספר האחרון אלא גם אימץ ממנו את "המבנה הכללי של דיווחים קצרים אך מאלפים על הדמויות החשובות ועל האירועים העיקריים"

כשסיפר על תולדות הסקיתים, התייחס אנונימוס גם להיסטוריונים שכתבו על מעשי הרומאים, לפי קרישטו, גיירפי וטורוצ'אי, יוצא כי אנונימוס קרא את הספר "אקסורדיה סקיתיקה" Exordia Scythica, קיצור מן המאה ה-7 של ספרו של ההיסטוריון הרומי יוסטינוס, שחי במאה השנייה. אנונימוס השתמש גם בכרוניקון של רגינו מפרים, אותו כינה "שנתוני הכרוניקות". הוא קיבל את השקפתו של רגינו מפרים, לפיה הסקיתים היו אבות ההונגרים.

לעיתים פירש לא נכון את מקורותיו. למשל כשציין את הגבולות של קרינתיה על נהר מורה (Carinthinorum Moroanensium fines) במקום "ארצות הקרינטים, המורבים" (Carantenorum, Marahensium ... fines) שעליהם קרא בכרוניקון של רגינו מפרים. אנונימוס לא הבין בהקשר זה את התייחסותו של רגינו מפרים למורבים.

ניתן למצוא בספר גם השאלות מה"אטימולוגיות" ("Etymologiae") מאת איזידורוס מסביליה, מן ה-"Rationes dictani prosaice" מאת אוגו מבולוניה ומהרומן הימי-ביניימי על אלכסנדר הגדול ("אלכסנדריה"), מה שמוכיח כי השתמש בספרים אלה. לדעתו של מקרטני, צירופי מקרים של זיהוי טקסטים מראים כי אנונימוס אימץ גם חלקים מהכרוניקות מן המאה ה-12 על מעשי הקיסר פרידריך ברברוסה בימי מסע הצלב השלישי. תאורי הטורנירים נראים לקוחים מ"כרוניקת הסלאבים" (Chronica Slavorum) מאת ארנולד מליבק.

אונונימוס נעזר גם ב"כרוניקה ההונגרית" העתיקה או במקורותיה. עם זאת ישנם הבדלים בין תיאורו של אנונימוס את הכיבוש המדיארי ובין הטקסטים השומרים קטעים מן הכרוניקה העתיקה. למשל "הכרוניקה המאויירת" כתבה כי בהתחלת הכיבוש, הגיעו ההונגרים לטרנסילבניה מכיוון מזרח וחצו את הרי הקרפטים. לעומת זאת, אצל אנונימוס ההונגרים פלשו לטרנסילבניה בשלב מאוחר יותר מן המערב דרך עמקי הרי מסש.

מקורות מן המאות ה-9 וה-10 הזכירו יותר מתריסר אישים שמילאו תפקיד חשוב בתולדות אגן הקרפטים בימי הכיבוש ההונגרי. אנונימוס לא הזכיר איש מהם. הוא כתב למשל על ארנולף מקרינתיה, על בוריס הראשון, שליט בולגריה או כל סבטופלוק הראשון, שליט מורביה. מצד שני, אף אחד מהאישים המוזכרים על ידי אנונימוס בין המתנגדים לפולשים ההונגרים - למשל, סאלאן הבולגרי, מנומורוט הכוזרי וג'לו ה"בלאכי" (ולאכי) - לא מוזכר במקורות אחרים. לפי גיירפי, אנגל והיסטוריונים אחרים, אנונימוס המציא אותם או רשם את שמותיהם באופן אנכרוניסטי בין המתנגדים לפולשים ההונגרים. מרטין ראדי ולאסלו וספרמי רואים במפורש ב"גסטה הונגרורום" מעין "רומן טופונימי" "המנסה להסביר שמות של מקומות על בסיס אירועים או אישים דמיוניים ולהפך". כדוגמה, כתב גיירפי שסיפורו של ג'לו מתבסס על כיבוש טרנסילבניה שבשליטת גיולה השלישי על ידי המלך אישטוואן הראשון בתחילת המאה ה-11 וג'לו נקרא לפי העיר ג'ילאו במחוז קלוז', שבה, לפי אנונימוס, נהרג בקרב. באותה רוח, כתב אנונימוס על לבורץ הבולגרי שנהרג על נהר לבורץ ועל הצ'כי זובור שמת על הר זובור שליד ניטרה.

אנונימוס לא הזכיר אפילו את ניצחונם המכריע של המדיארים על הצבאות המאוחדים של הבווארים בשנת 907 בקרב פרסבורג, אולם תיאר קרבות שאינם ידועים ממקורות אחרים. גם בתחום הקרבות, לפי גיירפי, נראה כי השתמש במקומות גאוגרפיים כדי להמציא קרבות. למשל "גסטה הונגרורום" כותבת על קרב בין ההונגרים ליוונים במעבר על טיסה, שנקרא, לדבריו, אחרי אירוע זה, "מעבר היוונים" במציאות, המעבר קיבל את שמו אחרי שהכנסותיו ממסים הוקדשו במאה ה-12 למנזר יווני-אורתודוקסי שבסרמסקה מיטרוביצה.

מקורות מאוחרים מן המאה ה-9 הזכירו את האווארים, הבווארים, הבולגרים, הסלאבים הדנוביים, הגפידים ואת המורבים בין העמים שאיכלסו את אגן הקרפטים[2][3]. אנונימוס לא הזכיר את האווארים, את הבווארים, את הגפידים ואת המוראבים, אלא, פרט לבולגרים והסלאבים, התייחס לצ'כים, ליוונים, לכוזרים, לרומאים ול"רועיהם", לסקלרים ולוולאכים[2]. לפי גיירפי ומדג'ארו, ביסס אנונימוס את רשימתו של העמים באגן הקרפטי על מסורות סלאביות שבעל פה, שנשמרו בכרוניקה הרוסית הראשונה מתחילת המאה ה-12[2][4]. כרוניקה זו תארה את הסלאבים כמתיישבים הראשונים באגן הקרפטי וציינה שהם נכבשו על ידי ה"וולוכים", לפני שההונגרים הגיעו וגרשו את הוולכים[2][4].לפי גיירפי, קרישטו והיסטוריונים אחרים, אנונימוס פירש לא נכון את המקור כאשר זיהה את ה"וולוכים" עם הוולאכים, מכיוון שוולוכים היו למעשה הפרנקים שכבשו את פאנוניה, וההונגרים גרשו אותם במהלך הכיבוש[2][5]. מצד שני, ספיניי, פופ והיסטוריונים אחרים טענו ש"הכרוניקה הרוסית הראשונה" מאשרת את הדיווח של אנונימוס על מאבקם של ההונגרים בוולאכים[6][7][8], מדג'ארו, שאינו מחבר בין הוולוכים לוולאכים, מדגיש כי "לא היה לאנונימוס שום אינטרס בלהמציא נוכחות הוולאכים בטרנסילבניה במאה ה-10, מכיוון שאם אכן הגיעו הוולאכים לשם במאה ה-12, קוראיו לא היו מאמינים בטענה זו"[4]. גיירפי טוען מצידו שהדיווחים על הוואלכים, הקומנים, הצ'כים ועמים אחרים שנוכחותם באגן הקרפטים בסוף המאה ה-9 לא יכלה להיות מבוססת על מקורות מאותו הזמן, משקפים למעשה מצב מסוף המאה ה-13[2].

מבנה הכרוניקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה"גסטה" כוללת מקדמה (פרולוג) ו-57 פרקים[2]. במקדמה אנונימוס הציג את עצמו והצהיר כי החליט לכתוב את ספרו במטרה להעלות על הכתב את היסטוריה המוקדמת של ההונגרים וכיבושם את אגן הקרפטים. בנוסף טען שביקש לכתוב את הגנאלוגיה של בית ארפאד ושל המשפחות האצילות של ממלכת הונגריה.

שבעת הפרקים הראשונים מתארים את מולדתם האגדית של ההונגרים, המכונה על ידי אנונימוס "סקיתיה" או "דנטומוגר"[9] ויציאתם ממנה[4]. לדעתו של מקקרטני, הפרק הראשון התבסס על "הכרוניקה ההונגרית" מסוף המאה ה-11, אולם משתרבבים בה גם מידע מתוך "אקסורדיה סקיתיקה" ומן הכרוניקה של רגינו מפרים[9]. הפרק השני מסביר כי מקור שם ההונגרים הוא מן היישוב אונגוואר, שהוא אוז'הורוד שבאוקראינה של ימינו[10][9]. הפרק השלישי שמר את המסורת הטוטמיסטית הטרום-נוצרית על מקור בית ארפאד[9] ומספר על חלומה של אמשה על הבז שעיבר אותה לפני לידת בנה, אלמוש[9][5]. הפרק הבא מתאר את אלמוש, "החזק והחכם מכל שליטי סקיתיה"[11], מה נגזר אולי ממסורת בעל פה או מנוסח שהיה מקובל במסמכים הרשמיים[9][9]. הפרק החמישי מספר על בחירת אלמוש כ"מנהיג וכשליט"[12][13]. של ההונגרים, ומזכיר טקס שבועת אמונים על ידי עירבוב דמם של הנוכחים[9]. בפרק זה טען אנונימוס שההונגרים בחרו לעצמם את ארץ פאנוניה מכיוון ששמעו כי זו ארצו של אטילה ההוני[14], המתואר על ידו כאב הקדמון של אלמוש[9]. הפרק השישי מספר על שבועת האמונים של ראשי ההונגרים אחרי בחירת אלמוש, לרבות על אישור זכותם התורשתית של צאצאי אלמוש להנהגה ועל זכותם הקהל שבחר בו וצאצאיו להחזיק בתפקידים הבכירים ביותר בממלכה[9][2] בפרק השביעי כתב אנונימוס על יציאת ההונגרים מסקיתיה ועל דרכם תוך חציית הנהר "אטיל" ואת רוס של קייב, שנקראה בפיו "סוזדל"[15][2].

ארבעת הפרקים הבאים של ה"גסטה" מתארים את מלחמות ההונגרים בני רוס ונגד הקומנים[4]. סיפורו של אנונימוס על מעבר ההונגרים דרך קייב מבוסס, לפי מקקרטני, על "הכרוניקה ההונגרית" הישנה. סימוכין לצעדת ההונגרים דרך קייב אלאגן הקרפטים נמצאו גם ב"כרוניקה הרוסית הישנה, ובכרוניקות של שימון קזאי והיינריך ממיגלן[7]. מתוך ניסיון להפוך את ספרו לאטרקטיבי יותר, הוסיף אנונימוס למידע היבש תמונות קרב ממשיות, השאולות לפי מקקרטני, מן "ההיסטוריה הטרויאנית" ומן הסיפורים על אלכסנדר הגדול[9]. אנונימוס הזכיר גם ברית בין בני רוס לקומנים נגד ההונגרים[9]. מק'קרטני, גיירפי, ספיניי והרבה היסטוריונים נוספים, מסכימים בכך שאנונימוס פירש לא נכון את המילה ההונגרית "kun" ("קון"), שציינה במקור את כל העמים הנודדים ממוצא טורקי וזיהה את ה"קונים" המוזכרים באחד ממקורותיו עם הקומנים בני תקופתו[9][7][2], הקומנים תמכו לפחות פעמיים במאה ה-12 בקנזים הרוסים נגד השליטים ההונגרים, מה שמסביר את טעותו של אנונימוס[9][2]. הפרק התשיעי של הכרוניקה מתאר את כניעתם של השליטים בני רוס והקומנים בפני אלמוש[9]. אנונימוס מספר גם כן איך שבעה מנהיגים קומנים הצטרפו אל ההונגרים, סיפור שאולי הנציח את זיכרון שילובם של הקבארים בתוך הברית השבטית ההונגרית. לפי גיירפי זיכרון זה טופח על ידי המסורת בעל פה של המשפחות האציליות ממוצא קבארי[2].

היחס אל הכרוניקה ופרסומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי ההיסטוריון פולורין קורטה, דבר קיומו של כתב יד יחיד של ה"גסטה" מצביע כי "לא הייתה מאוד פופולרית לא בעת חייו של המחבר ולא במאות השנים הבאות"[16]. לפי גיולה קרישטו, כרוניקות מאוחרות יותר לא השתמשו ב"גסטה", רמז לכך שבני זמנו של אנונימוס ידעו שהוא המציא פרטים רבים מדיווחיו על הכיבוש ההונגרי[5]. למשל, לפני שיצאו בתחילת 1230 לבקר במולדת הקדומה של ההונגרים, האח יוליאן ועמיתיו הנזירים דומיניקנים העדיפו לעיין ב"מעשי הנוצרים ההונגרים" על פני ספרו של אנונימוס [5].

ה"גסטה" פורסמה לראשונה בשנת 1746 ככרך ראשון בסדרת Scriptures rerum Hungaricarum (כתבי המלכים ההונגרים) של יוהאן גאורג פון שוואנדטר[12][9][17]. מתיאס בל כתב מבוא למהדורה ראשונה זו[12]. פרופסורים באוניברסיטת האלה ואוניברסיטת גטינגן העלו ספקות לגבי מהימנות ה"גסטה", למשל בתיאור האנכרוניסטי של הנסיכויות של רוס[12]. ישנן טענות כי המלומד הסלובקי יוראי סקלנאר התייחס בשנות ה-1780 בביטול לכרוניקה של אנונימוס בהצביעו כי מחברה שכח להזכיר את מורביה הגדולה[12]. אחרים טוענים כי מה שסקלנאר מתח בקורת על היבט אחר של ה"גסטה" דהינו התאוריה של אנונימוס על כיבושם האלים של שטחים מסוימים ועל חוסר אמינותו של מידע מסוים.

מצד שני דוברי המאבק לאמנציפציה של הרומנים בטרנסילבניה בשלהי המאה ה-18, מחברי ה-Supplex Libellus Valachorum התייחסו לספרו של אנונימוס[12]. שלושה מנהיגים ששמותיהם הוזכרו על ידי אנונימוס, ג'לו, גלאד ומנומורוט תפסו מקום בולט בהיסטוריוגרפיה הרומנית[18]. ההיסטוריונים הרומנים הציגו אותם כשליטים רומנים, שנוכחותם בסיפורי ה"גסטה" מוכיח קיומן של ישויות מדיניות רומניות בשטחי טרנסילבניה בעת פלישת ההונגרים[19]. בשנת 1987 פרסם הממשל הקומוניסטי של צ'אושסקו, תוך כדי התעמתות עם טענות הונגריה וההיסטוריונים ההונגרים, על עמוד שלם בעיתון "ניו יורק טיימס" מאמר על מהימנותה של עדות אנונימוס לגבי הרומנים[12].

דעתם של ההיסטוריונים המודרניים כלפי "גסטה הונגרורום" היא מעורבת:אחדים מחשיבים אותה כמקור מהימן;אחרים מטילים ספק במידע הכלול בה[20]. אלכסנדרו מדג'ארו, שכתב מונוגרפיה על "גסטה הונגרורום", הסיק כי נתוחם של כמה קטעים ב"גסטה הונגרורום" "הוכיח שיצירה זו היא בדרך כלל אמינה, אם כי היא מתעלמת מאירועים ודמויות חשובים ועושה כמה טעויות כרונולוגיות[4]. לפי ניאגו ג'ובארה, הדיוק העובדתי של הכרוניקה של אנונימוס נראה גבוה, מכיוון שהוא הכרוניקה ההונגרית המוקדמת ביותר ששרדה והיא מבוססת על כרוניקות הונריות עוד יותר עתיקות[21]. מצד שני, בספרו על הכרוניקנים ההונגרים של ימי הביניים, מתאר קרלייל אילמר מקקרטני את עבודתו של אנונימוס כ"המפורסם, הסתום, המייאש והמטעה ביותר מכל הטקסטים ההונגריים המוקדמים"[9]. גם פול רוברט מגוצ'י ראה ב"גסטה" עבודה בלתי מהימנה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Berenik Anna, A félremagyarázott Anonymus – könyv a Könyvtárportálon (אנה ברניק - הפירוש השגוי של אנונימוס)
  • Lucian Boia, History and Myth in Romanian Consciousness (Translated by James Christian Brown). CEU Press, 2001. ISBN 963-9116-96-3
  • Neagu Djuvara, O scurtǎ istorie a românilor povestitǎ celor tineri (קיצור תולדות הרומנים מסופר לנוער)‎ .2003, Istros. (ברומנית)
  • Florin Curta, Southeastern Europe in the Middle Ages, 500–1250. Cambridge University Press, 2006. ISBN 978-0-521-89452-4
  • Györffy, György, Anonymus: Rejtély vagy történeti forrás (אנונימוס - חידה או מקור להיסטוריה). Akadémiai Kiadó, 1988. ISBN 963-05-4868-2 (בהונגרית)
  • Gyula Kristó, Magyar historiográfia I.: Történetírás a középkori Magyarországon (היסטוריוגרפיה הונגרית, כרך א: היסטוריה בהונגריה בימי הביניים). Osiris, 2002. ISBN 963-389-261-9 (בהונגרית)
  • Alexandru Madgearu, The Romanians in the Anonymous Gesta Hungarorum: Truth and Fiction. Romanian Cultural Institute, Center for Transylvanian Studies, 2005. ISBN 973-7784-01-4
  • Paul Robert Magocsi; Ivan Pop, Encyclopedia of Rusyn History and Culture. University of Toronto Press, 2002. ISBN 0-8020-3566-3
  • Ioan-Aurel Pop, "De manibus Valachorum scismaticorum...": Romanians and Power in the Mediaeval Kingdom of Hungary: The Thirteenth and Fourteenth Centuries. Peter Lang, 2013. ISBN 978-3-631-64866-7
  • András Róna-Tas, Hungarians and Europe in the Early Middle Ages: An Introduction to Early Hungarian History (Translated by Nicholas Bodoczky). CEU Press, 1999. ISBN 978-963-9116-48-1
  • Victor Spinei, The Romanians and the Turkic Nomads North of the Danube Delta from the Tenth to the Mid-Thirteenth century. Koninklijke Brill NV, 2009. ISBN 978-90-04-17536-5
  • Ion Ţurcanu, Istoria românilor (תולדות הרומנים). Istros, 2007. ISBN 978-973-1871-02-8. (ברומנית)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גסטה הונגרורום בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מקדמה, ע' 5
  2. ^ 2.00 2.01 2.02 2.03 2.04 2.05 2.06 2.07 2.08 2.09 2.10 2.11 Györffy, 1988
  3. ^ Róna-Tas, 1999
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 4.5 Madgearu, 2005
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 G. Kristó, 2002
  6. ^ 2007 Ţurcanu,
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 Spinei 2009
  8. ^ Pop, 2013
  9. ^ 9.00 9.01 9.02 9.03 9.04 9.05 9.06 9.07 9.08 9.09 9.10 9.11 9.12 9.13 9.14 9.15 9.16 McCartney, 1953
  10. ^ Anonymus, 2,13
  11. ^ 4,15 ,Anonymus
  12. ^ 12.0 12.1 12.2 12.3 12.4 12.5 12.6 Rady, Veszprémy, 2010
  13. ^ Anonymus, 5,15
  14. ^ 5,17 ,Anonymus
  15. ^ 21 ,Anonymus
  16. ^ F. Curta, 2006
  17. ^ 1953 ,Madgearu
  18. ^ L.Boia 2001 עמ' 124
  19. ^ L.Boia 2001 עמ' 125
  20. ^ Magocsi, Pop, 2002
  21. ^ N.Djuvara 2003 עמ' 20