הוולקירה

ולקיריה במעופה, איור מאת ארתור רקהאם

הוולקירה (בגרמנית: Die Walküre) הוא שמה של האופרה השנייה ביצירתו של ריכרד וגנר "טבעת הניבלונג" ומשך ביצועה כארבע שעות וחצי. טבעת הניבלונג היא טטרלוגיה (יצירה המורכבת מארבע יצירות שונות) אפית המבוססת באופן רופף על "שירת הניבלונגים", אגדות גרמניות פאגאניות ומיתולוגיה נורדית. האופרה הושלמה בשנת 1856, אך הצגת הבכורה הועלתה רק בשנת 1870 בעיר מינכן.

בתחילת המערכה השלישית מושמע הקטע המפורסם "דהרת הוולקירות", המושמע בקונצרטים כקטע מוזיקלי העומד בפני עצמו. הקטע שימש את הבמאי פרנסיס פורד קופולה בסרט "אפוקליפסה עכשיו" כמוזיקת רקע למתקפת מסוקים על כפר וייטנאמי.

הדמויות

• זיגמונד - טנור
• הונדינג - בס
• ווטאן, אל - באס-באריטון
• זיגלינדה - סופרן
• ברונהילדה, ולקיריה - סופרן
• פריקה, אשת ווטאן - מצו-סופרן

עלילה

העלילה היא עלילת המשך לאופרה "זהב הריין".

זיגלינדה משקה את זיגמונד המותש, איור מאת ארתור רקהאם

ווטאן שומע מארדה, אלת האדמה, כי לנטילת הטבעת על ידי אלבריך יהיו השלכות חמורות על גורל האלים. לו ולארדה, אלת האדמה, נולדות תשע ואלקירות, לוחמות הרוכבות על גבי סוסים ומלוות את נשמותיהם של גיבורי המלחמה שנפלו בקרב לוולהאלה, מעון האלים. הגיבורים מגינים על ולהאלה מפני התקפת הניבלונגים, אך אין בכך די. כדי לזכות שוב בטבעת, חייב לקום גיבור-על. ווטאן מביא לעולם את זיגמונד וזיגלינדה, אך הלוחם הונדינג הורג את אמם של השניים, לוקח את האחות ומשאיר את זיגמונד לבדו.

מערכה ראשונה

סערה מתחוללת בחוץ. זיגמונד מחפש מחסה. הוא מוצא את ביתו של הלוחם הנודע הונדינג. הונדינג אינו נמצא בבית, אלא רק אשתו האומללה, זיגלינדה. זיגמונד אומר לה כי הוא נמלט מאויבים. זיגלינדה נותנת לו מחסה ואף מאכילה ומשקה אותו. כאשר הסערה שוככת, זיגמונד מספר לה שהוא מקולל ומביא מזל רע לכל מקום שאליו הוא הולך, ושהחליט לעזוב את ביתה לפני שימיט גם עליה קללה. היא מפצירה בו שלא ילך ואומרת לו שאי אפשר להביא קללה לבית שממילא מקולל.

כאשר הונדינג מופיע, זיגמונד מספר לו את סיפורו. הונדינג מזהה את זיגמונד, מציע לו אירוח ללילה אך זומם להורגו בבוקר. תוך כדי הכנת ארוחת הערב מוסכת זיגלינדה סם הרדמה במשקהו של הונדינג. היא נמשכת אל זיגמונד, והוא מביע את אהבתו אליה. היא מגלה לו שהם אח ואחות. זיגלינדה מראה לזיגמונד חרב נעוצה בעץ. את החרב יוכל להוציא רק הגיבור שיבוא להצילה (כך הבטיח לה נווד זקן (שלא היה אלא האל ווטאן) שנעץ שם את החרב לפני שנים רבות). זיגמונד שולף את החרב בקלות, ויחד הם נמלטים מביתו של הונדינג.

מערכה שנייה

הונדינג הורג את זיגמונד

מעבר הרים סלעי. ווטאן מורה לבתו, הוולקיריה ברונהילדה, לצאת ולהגן על זיגמונד. האלה פריקה כועסת על זיגמונד וזיגלינדה ורוצה להענישם על גילוי עריות וניאוף. הסיבה האמיתית היא שפריקה יודעת שווטאן הוא אביהם של השניים. ווטאן מסכים בחוסר רצון. הוא מורה לברונהילדה לסייע להונדינג ולהביא למותו של בנו האהוב זיגמונד. היא משיגה את זיגמונד ומבשרת לו על מותו הצפוי. זיגמונד מסרב לבוא אחריה לוולהאלה, ברצותו להילחם בהונדינג. ברונהילדה, נפעמת מאומץ לבו, מחליטה לעזור לו בניגוד למצוות אביה. הונדינג מגיע אל מעבר ההרים והדו-קרב מתחיל. ידו של זיגמונד על העליונה, אלא שאז מתערב ווטאן, מנתץ את חרבו של זיגמונד (שהוא עצמו, מחופש לנווד זקן, השאיר), והונדינג הורג את זיגמונד הבלתי חמוש. או אז הורג ווטאן את הונדינג.

מערכה שלישית

במבוא למערכה זו משמיעה התזמורת את הקטע המפורסם "דהרת הוולקירות".

הוולקירות שבות משדה הקרב. הן נושאות איתן אל הוולהאלה גופות של גיבורים שנפלו בקרב. הן משתאות למראה ברונהילדה המלווה בזיגלינדה החיה. ברונהילדה מבקשת עזרה, אך בקשתה נדחית. אחיותיה יראות מאביהן ווטאן. ברונהילדה מגלה שזיגלינדה הרה, ומנבאת לה שתלד בן ושמו יהיה זיגפריד. ווטאן, בחמת זעם, מטיל על ברונהילדה עונש נורא: היא תחדל מלהיות ולקיריה, תהפוך לבת-תמותה ותיפול לתרדמה על ראש ההר, שם תהיה נתונה לחסדיהם של העוברים והשבים. ברונהילדה מבקשת רחמים: היא בסך הכול ביקשה לקיים את רצונו האמיתי של ווטאן. רחמיו של ווטאן נכמרים עליה והוא פורש מסביבה מעגל קסום של להבות, שירתיעו את כל הגברים מלבד הגיבור האחד שיוכל להן, והוא יהיה בחיר לבה.

האופרה מסתיימת כשברונהילדה ישנה על צוק הסלע.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הוולקירה בוויקישיתוף

אופרות טבעת הניבלונג של ריכרד וגנר
זהב הריין  הוולקירה   זיגפריד   דמדומי האלים