ארדה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ארדה הוא שמה של הארץ ביצירותיו של הסופר הבריטי ג'.ר.ר. טולקין. פשר המילה הוא – הממלכה, והיא מתייחסת בזה לשלטון הואלאר ומלכם מאנווה על העולם. בשונה מהרבה פנטזיות, בהן הסיפורים מתרחשים בעולם 'אחר', 'מקביל' ו'פנטסטי', אצל טולקין הגישה מיתולוגית יותר, וארדה מקבילה לכדור הארץ. בשר הטבעות מכונה לפעמים הארץ התיכונה – חלק מארדה – העולם הישן.

ארדה היא חלק מאאה – ה'עולם הגשמי' של טולקין. אאה נבראה על ידי אילובטר. לארדה באו חלק מהאיינור, וכמה מן הגדולים והחשובים שבהם, הם הואלאר, איתני ארדה, שבני האדם קראו להם 'אלים'. הואלאר, עם בני לווייתם המאיאיר, אף הם מהאיינור, עיצבו את ארדה בראשיתה זמן רב, ובמקביל, מלקור, עמל להשחית את מלאכתם ואת ארדה. בארדה נוצרו האלפים ובני האדם בזמנים שונים, הם ילדי אילובטר, וחיו בה גם הגמדים, הם יצירי כפיו של אאולה שאילובאטאר נפח בהם חיים, ההוביטים, שמוצאם אינו ידוע, כל בעלי החיים, פרי חזונם של האיינור באיינולינדאלה, וכל יצורי האופל של מלקור, הם עיוותים של יצירי האחרים.

מלכתחילה הייתה ארדה שטוחה. תחמו אותה חומות הלילה. במערבן הייתה דלת הלילה, ממנה השליכו הואלאר את מלקור מחוץ לארדה בסוף העידן הראשון, ובמזרחן שערי הבוקר. דרך השערים הללו הייתה השמש חוזרת לגבולות העולם, אחרי שהייתה עוברת תחתיו בלילה. בארדה היו הארץ התיכונה, והארץ המערבית, היא אמאן, הממלכה הברוכה. הן היו מוקפות באקאיה, הים החיצוני, ומופרדות על ידי בלגיר, שנקרא גם הים הגדול. היו בה גם האיים נומנור וטול ארסאה, האי הבודד.

בסוף העידן הראשון נחרבה בלריאנד, שהיוותה את רוב הארצות שממזרח להרים הכחולים בארץ התיכונה, אחרי מלחמת החרון במורגות'. בסוף העידן השני נחרבה נומנור, אחרי שניסו אנשי נומנור בהנהגת אר פאראזון להתריס במלכות הואלאר בארדה, התעגל העולם, ואמאן והאי הבודד יצאו מגבולות העולם. מאז, הדרך אליהם היא רק על ידי הדרך המישירה, בה לא יכולים לעבור בני תמותה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ארדה בוויקישיתוף
P literature.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא ספרות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.