החלילן מהמלין

החלילן מהמלין (בגרמנית: Der Rattenfänger von Hameln, "לוכד העכברושים מהָמֶלְן") היא אגדת עם נפוצה, שגרסאות שלה ידועות כבר מימי הביניים ועלילתה מתרחשת בעיר המלין (Hameln; כיום בגרמניה) בעת מגפת העכברושים שפרצה בה בשנת 1284. הסיפור שוכתב שוב ושוב על ידי סופרים ומשוררים שונים לאורך ההיסטוריה, בהם האחים גרים ורוברט בראונינג. מוסר ההשכל של המשל הוא שהולכת שולל צפויה לעיתים לעונש אכזרי מאין כמותו.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר המלין פרצה מגפה של עכברושים. כאשר תושבי המלין נוכחו לדעת שכל מלחמתם במכרסמים הקטנים הייתה ללא הועיל וחסרת תוצאות, והייאוש וחוסר התקווה תפסו את מקום מאבקם, הגיע לעיר חלילן מסתורי ובפיו הצעה שאי אפשר לסרב לה: הוא הודיע שיגרש את כל העכברושים מהעיר תמורת תשלום. התושבים, שאפילו בכוחם המשותף לא עלה בידיהם לגרש ולו משפחת עכברושים אחת, לעגו לו פה אחד והתנהגו אליו כשוטה. כאשר שב בכל זאת על הבטחתו, התרצתה לבסוף מועצת העיר לאשר את ההסכם עם האורח הסהרורי בטיעון שאם יצליח מה טוב, ואם יכשל, אז דבר לא נשתנה וגורל עירם אבוד. יום אחרי כן נטל החלילן את חלילו והחל מנגן נעימה ברחובות העיר, והנה, להפתעת התושבים, החלו צצים מכל בית ופינת רחוב עכברושים לרוב ונמשכים באורח קסם אחר צלילי החליל. כשנאספו גדודים-גדודים של עכברושים, יצא החלילן את העיר ופנה אל נהר הווזר. בהגיעו אליו, נכנס אל תוך המים בעודו מחלל וכל העכברושים שנמשכו אחריו טבעו כולם בנהר. כך ניצלה המלין ממכת העכברושים ומועצת העיר הכריזה מיד על יום חג ונשף רב משתתפים.

בהגיע החלילן לבקש את שכרו, נדחה ברוגז על ידי התושבים, שאף דרשו לגרשו משם לאלתר. משנוכח זה שאת שכרו לא יקבל, וכי תושבי המלין הם לא רק נוכלים אלא גם כפויי טובה כלפי מעשיו, נטל החלילן את חלילו והחל מנגן נעימת קסם אחרת. והנה מכל הרחובות והבתים יצאו ילדים וילדות, וכמוכי כישוף נהו אחריו ללא כל יכולת התנגדות. משנאספו הילדים כולם, יצא החלילן את העיר ומשם המשיך אל תוך הר גדול, ומעת שנכנסו ילדי העיר אל ההר, לא נראה שוב אף אחד מהם. כך איבדה המלין את כל ילדיה משום מעשיהם הרעים של תושביה. על פי מספר גרסאות הם שמעו על כך מילד נכה, מכיוון שנע על קב, הוא לא הספיק להשיג את השאר כשהם נכנסו להר. כמו כן מצוין שלא נכנסו להר גם ילד עיוור (ששמע את המוזיקה, אך לא ידע לאן לפנות) וילד חרש.

מקור העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזכור הראשון של הסיפור היה כנראה על חלון זכוכית בכנסייה בהמלין בסביבות 1300. החלון תואר בכמה מקומות בין המאה ה-14 למאה ה-17^[1] אבל הוא נהרס. החלון נחשב מבוסס על זיכרון של טרגדיה היסטורית בתולדות העיר. אבל למרות המחקר הנרחב, אין עדויות חד משמעיות לגבי אותו אירוע היסטורי. העכברושים נחשבים בדרך כלל כתוספת מאוחרת לסיפור, וישנן מספר תאוריות לגבי מהות האירוע, ביניהם טענה כי הילדים השתתפו במסע הצלב של הילדים.

לפי העדויות, במשך תקופה ארוכה היה בהמלין חוק שאסר על שירה ומוזיקה ברחוב מסוים בהמלין, כאות כבוד לקורבנות. הנהר היחיד הקרוב להמלין הוא נהר וזר, ואם יש משהו בסיפור טביעת העכברושים הרי שזה בנהר זה.

האפילוג של שארל פרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סופר הילדים הצרפתי, שארל פרו, חיבר סיום אופטימי לאגדה זו, לגרסתו, ילד אחד, בעל מום ברגלו, איחר ולא הספיק להיכנס לתוך ההר לפני שנסגר וכך נשאר ילד יחיד בעיר וכל ההורים אימצו אותו. הילד השתעמם ללא חברת ילדים נוספים והיה הולך אל ההר, שם נעלמו הילדים. יום אחד מצא שם בדשא חליל וכשניסה לנגן בו את הנעימה של החלילן הידוע, נפתח ההר והילדים יצאו ללא פגע; מאז הקפידו תושבי העיר לשלם את חובותיהם^[2].

גרסה ארץ-ישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2 באוקטובר 1931 פורסם ב"מוסף לילדים" של העיתון "דבר" סיפורו של אליעזר שמאלי, "גֵרוש העכברים".^[3] הסיפור מבוסס על סיפור החלילן מהמלין, שהוסב לארץ ישראל: את המושבה "ירדניה" פקדה מכת עכברים, ולטיפול בבעיה הוזמן שייח' ערבי, שבאמצעות כדורי מזון פיתה את העכברים לעבור את הירדן על גשר צר שבנה למטרה זו. לאחר שעברו העכברים לגדה המזרחית, הרסו אנשי ירדניה את הגשר. "ולשיך ניתן שכרו ביד נדיבה: חמש תרנגולות ותרנגולים שבעה".

האגדה הטרנסילבנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי אגדה של סקסונים טרנסילבנים מקורם בילדים, שהלכו אחרי החלילן מהמלין, נכנסו למערה ולאחר הליכה ממושכת מתחת לאדמה, יצאו באזור בראשוב, שם הקימו את היישוב הראשון^[4].