היירוקלס
סוסיאנוס היירוקלס (Sossianus Hierocles; פעל סביב שנת 303 לספירה) היה אריסטוקרט רומאי ובעל תפקיד רשמי. הוא שימש כמושל בסוריה תחת הקיסר דיוקלטיאנוס בזמן כלשהו בשנות ה-290. לאחר מכן התמנה למושל ביתיניה. הוא זכור בעיקר בגלל פעילותו האנטי-נוצרית בביתניה, שם חיבר מאמר ביקורת על הנצרות בשם "אוהב אמת".
בפברואר 303 הוצאו צווי "הרדיפה הגדולה" נגד הנוצרים. היירוקלס נהג לאכוף את הגזרות הללו בלהיטות בתפקידו כמושל ביתיניה, ושוב בעת ששימש כמושל מצרים בסוף שנות ה-300 או תחילת שנות ה-310. ידוע לנו על פעילותו בעיקר דרך הערות מקריות בחיבוריו של הסופר הנוצרי לקטאנטיוס (אנ'), "על מותם של הרודפים" ו"המוסדות האלוהיים" (אנ') ובחיבוריו של אוסביוס מקיסריה, על "המרטירים של ארץ ישראל" (אנ') ו"נגד היירוקלס". כתובות בתדמור משמרות את פרטי הקריירה המוקדמת שלו.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בזמן כלשהו בין השנים 293–303, היה היירוקלס מושל (פראיסס (Praeses)) הפרובינקיה פיניקיה ליבננסיס (אנ'), בצד המזרחי של הר הלבנון. המחוז כלל את תדמור, שם נמצאת הכתובת המעידה על הקריירה שלו. לאחר מכן היה המושל (ויקאריוס (אנ')) של מחוז כלשהו, אולי המזרח (אנ') (Dioecesis Orientis, כולל סוריה, ארץ ישראל, ובאותה עת, מצרים).
בשנת 303 מונה היירוקלס למושל (praeses) ביתיניה. אף על פי שמדובר בהורדה בדרגתו לכאורה (praeses הייתה דרגה נמוכה יותר מאשר vicarius, עם פחות תחומי אחריות ופחות יוקרה), המעבר קירב את היירוקלס לחצר הקיסרית, ולמושב הכוח האמיתי: הקיסר. בזמן שהותו בביתיניה, חיבר היירוקלס מאמר ביקורת על הנצרות בשם "אוהב אמת" (ביוונית: Φιλαλήθης, Philalethes; המכונה גם Φιλαλήθης λόγος, Philalethes logos). מאמר זה ידוע כמקרה הראשון של האמצעי, שהיה פופולרי בפולמוס הפגני המאוחר יותר, של השוואה בין האדם הקדוש הפגני אפולוניוס איש טיאנה לישו. ככל הנראה, רבים מטיעוניו הושפעו מחיבורו המפורסם יותר של קלסוס.[1]
היירוקלס היה בין הנאבקים למען מדיניות חזקה יותר נגד נוצרים שנכחו בחצרו של דיוקלטיאנוס בראשית המאה ה-4. מטרותיהם של הנאבקים התממשו בפברואר 303 עם הצווים של "הרדיפה הגדולה" (אנ'), שסילקו נוצרים משירות ממשלתי, שללו מהם זכויות משפטיות רגילות והשאירו אותם חשופים למאסר והוצאה להורג אם הם לא יצייתו לטקסים דתיים מסורתיים. היירוקלס נהג לאכוף את הגזרות הללו בלהיטות.
היירוקלס נעשה מאוחר יותר מושל מצרים (praefectus Aegypti). מעיד על כך פפירוס מקראניס (Papyri Cairo Isiodrus 69). עם זאת, בעוד שתאריך הפפירוס ברור (ינואר), השנה שלו אינה ברורה. היא זוהתה כשנת 307 או 310/11; רוב המומחים מבכרים את התאריך המאוחר יותר. באופן דומה, גם אוסביוס מציין ב"מרטירים של ארץ ישראל" תאריך דו-משמעי: לאחר תיאורו את מות הקדושים של אפפיאנוס (2 באפריל 306), הוא עובר למות הקדושים של אחיו של אפפיאנוס, אדסיוס, אשר "מעט אחר כך" תקף את המושל היירוקלס באלכסנדריה והוצא להורג. גם הרשימות הקיימות של מושלי מצרים אינן מאפשרות דיוק נוסף: ישנם פערים בין קלודיוס קולקיאנוס ב-29 במאי 306 במאי (Papyri Oxyrhynchus 1104) וולריוס ויקטורינוס בשנת 308 (Papyri Oxyrhynchus 2674), כמו גם בין איליוס היגינוס 22 ביוני 309 (Papyri Oxyrhynchus 2667) ואורליוס אמוניוס ב-18 באוגוסט 312 (Chrestomathie 2.64).
אוסביוס מקיסריה, "נגד היירוקלס"[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוסביוס מקיסריה (263 בערך – 339) כתב ספר שכותרתו "נגד היירוקלס" (Contra Hieroclem) בזמן כלשהו בראשית המאה ה-4. המועד שנוי במחלוקת. אדולף פון הארנאק (אנ'), טען בתחילת המאה ה-20, שיש לתארך אותו ללפני שנת 303, מכיוון שהוא אינו מכיל שום התייחסות לרדיפה שהחלה באותה שנה. אולם ארנסט שוורץ האמין כי הספר הכיל התייחסות למותו של גלריוס, שאירע באפריל או במאי 311. כתוצאה מכך תיארך שוורץ את החיבור בין מותו של גלריוס למותו של מקסימינוס בקיץ 313. ג'יי סטיבנסון צידד במחקרו על אוסביוס (1929) בשנת 306/07, בנימוק שנראה כי אוסביוס מתייחס להיירוקלס כמושל מצרים. אולם התארוך שלו התגלה כפחות פופולרי בספרות מאשר התאריכים של הארנאק ושוורץ. רוב החוקרים באמצע המאה ה-20 הלכו בעקבות שוורץ.
בשנת 1976 הרחיב טימות'י בארנס את טענותיו של הארנאק וערער על תארוכו של שוורץ. בארנס מצא את התאריכים 311–313 קשים להיתכנות, בהתחשב במה שעוד ידוע על ההיסטוריה הספרותית של אוסביוס בתקופה זו, שהרי הוא כתב את "הכנה לבשורה" (ב-15 ספרים) ואת "הוכחת הבשורה" (ב-20 ספרים) בשנת 313 או זמן קצר לאחריה. לטענת בארנס, לא רק שזה היה פרויקט ספרותי נרחב, אלא גם פרויקט מרוחק בנימה ובמהות מ"נגד היירוקלס". בארנס גם חולק על תוקף טענתו של שוורץ לפיה אוסביוס מתייחס למותו של גלריוס. הקטע המצוטט יכול להתייחס לדקיוס או ולריאנוס. האחרון הוא גם מועמד מובהק לאירוע שאוסביוס מתאר כ"התגברות בקלות על אלה שתקפו מדי פעם את תורתו האלוהית" של ישו, ו"הכופרים שרדפו אותו במרירות", שתואר בקטע: רדיפתו של ולריאנוס נקטעה באיבה כשהוא נשבה ונהרג במהלך מלחמה עם פרס בשנת 260. מותו חנך ארבעה עשורים של שלום דתי, שבמהלכם אף פקיד קיסרי לא נקט בפעולה נגד נוצרים.
חיבור התשובה של אוסביוס מגביל עצמו להשוואה של היירוקלס בין ישו לאפולוניוס מטיאנה.[1] אוסביוס קובע כי השוואה זו היא המעשה המקורי היחיד של היירוקלס: "מכל הכותבים, שתקפו אותנו אי פעם, [הוא] עומד לבדו בבחירת אפולוניוס, כפי שעשה לאחרונה, לצורך השוואה וניגוד עם מושיענו". לדברי אוסביוס, הוא נמנע מעיסוק בחלקים אחרים במאמרו של היירוקלס, מכיוון שטיעוניו כבר הופרכו קודם לכן בחיבורו של אוריגנס, "נגד קלסוס" (אנ').[1]
ידוע גם שאוסביוס כתב חיבור שלא שרד, שכותרתו "נגד פורפיריוס" (ב-25 ספרים), שכתב חיבור "נגד הנוצרים".
גם החיבור "אפוקריטיקוס" של מקאריוס מאגנס (אנ') ככל הנראה נכתב כתשובה לחיבורו של היירוקלס, "אוהב אמת".
אצל לקטאנטיוס[עריכת קוד מקור | עריכה]
על אופי חיבורו של היירוקלס ניתן ללמוד יותר מתוך דברי לקטאנטיוס. לדבריו, היירוקלס חתר לחשוף את שקר כתבי הקודש, באמצעות הוכחתם כסותרים את עצמם. לצורך כך, הוא סיפק פרטים רבים והפגין בקיאות כאילו היה נוצרי בעצמו (Institutiones Divinae, V, 2:14).[2][1]
בתיאורו של לקטאנטיוס את חיבורו של היירוקלס, מופיע אזכור יחיד ליהודים, בנוגע ליחסים בינם ובין ישו (Divinae Institutiones V, 3:4).[3] לקטאנטיוס אינו מזכיר את היירוקלס בשמו. לדבריו, היירוקלס טען כי ישו ברח מהיהודים, אסף כנופיה בת 900 איש וביצע מעשי שוד,[4] ומסיבה זו נצלב.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אוסביוס, נגד היירוקלס, תרגום לאנגלית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 M. Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. III: XI. Hierocles, p. 43
- ^ Divine Institutes, Book V, Chapter 2
- ^ M. Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. III: XI. Hierocles, p. 44
- ^ Divine Institutes, Book V, Chapter 3
