אוריגנס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תאולוגיה נוצרית
תומאס מאקווינס, מחשובי התאולוגים הנוצריים
פורטל נצרות
מושגים בנצרות
האלוהות

השילוש הקדוש · האל האב · ישו · רוח הקודש
קרדו · ומן הבן · אריאניות
הסבליאניות · המקדוניות

כריסטולוגיה

לוגוס · אינקרנציה
דיופיזיטיות · מונופיזיטיזם/מיאפיזיטיות
דונאטיזם · מונותליטיזם · נסטוריאניזם
הלידה הבתולית · עליית ישו · הביאה השנייה

האדם והאל

החטא הקדמון · כפרה · פלגיאניזם
חטא · שבעת החטאים · חסד · גאולה
פרדסטינציה · יוסטיפיקציה · קדוש
הסקרמנטים · טרנסובסטנציאציה

תאולוגים חשובים

טרטוליאנוס · אוריגנס · פוליקרפוס
אתנסיוס · בזיליוס הגדול · גרגוריוס מנזיאנזוס
הירונימוס · אמברוזיוס · אוגוסטינוס
יוחנן כריסוסטומוס · קירילוס האלכסנדרוני
ברנאר מקלרבו · תומאס אקווינס · אנסלם
לותר · צווינגלי · קלווין · וסלי

אוריגנס

אוריגנס מאלכסנדריהיוונית: Ὠριγένης, בלטינית: Origenes, בקופטית: Ϩⲱⲣⲓⲕⲉⲛ[1]; נולד בסביבות 185–186[2][3] ונפטר בין 253–255), ידוע גם בשם אוריגנס אדמנטיוס, (ביוונית: Ὠριγένης Ἀδαμάντιος[4]) היה מלומד נוצרי קדום, סגפן, ותאולוג שנולד ובילה את המחצית הראשונה של הקריירה שלו באלכסנדריה. הוא היה מחבר וכותב פורה שכתב כ-2,000 חיבורים בענפי תאולוגיה מרובים, כולל ביקורת טקסטואלית, פרשנות והרמנויטיקה תנ"כית, דרשות ורוחניות. הוא היה אחת הדמויות המשפיעות ביותר בתאולוגיה הנוצרית המוקדמת. הוא תואר כ"גאון הגדול ביותר שהכנסייה הקדומה הפיקה אי פעם".

אוריגנס ביקש לעצמו מות-קדושים יחד עם אביו, אך נמנע מלהסגיר עצמו לשלטונות בהשפעת אימו. כשהיה בן שמונה-עשרה, הפך אוריגנס לקתכיסט בבית הספר הקתאטי של אלכסנדריה. הוא הקדיש את עצמו ללימודיו ואימץ אורח חיים סגפני כצמחוני. הוא הסתכסך עם דמטריוס, הבישוף של אלכסנדריה, בשנת 231 אחרי שהוא הוסמך בתור כומר ידי חברו, הבישוף של קיסריה, בעודו במסע לאתונה דרך פלסטין. דמטריוס גינה את אוריגנס על סרבנותו והאשים אותו שהוא סירס את עצמו, וכי לימד שאפילו השטן יגיע בסופו של דבר לגאולה, האשמה שאוריגנס עצמו הכחיש בתוקף. אוריגנס ייסד את בית הספר הנוצרי של קיסריה, שם הוא למד לוגיקה, קוסמולוגיה, ידיעת הטבע, ותאולוגיה, והפך בעיני הכנסיות של סוריה פלשתינה וערביה לסמכות העליונה בכל ענייני התאולוגיה. הוא עונה בגין אמונתו במהלך הרדיפה של דציאן בשנת 250 ומת כעבור כמה שנים מהפציעות שלו.

אוריגנס היה מסוגל לחבר כמות עצומה של כתבים בשל חסותו של חברו הקרוב אמברוז, שסיפק לו צוות לבלרים להעתיק את יצירותיו, מה שהפך אותו לאחד הסופרים הפוריים ביותר בכל העת העתיקה. המסה שלו "על העקרונות הראשונים" (אנ') שוטחת באופן שיטתי את עקרונות התאולוגיה הנוצרית והפכה לבסיס לכתבים תאולוגיים מאוחרים יותר. הוא גם חיבר את "נגד קלסוס" (אנ') היצירה המשפיעה ביותר על האפולוגטיקה הנוצרית המוקדמת, בה הגן על הנצרות נגד הפילוסוף הפגאני קלסוס, אחד המבקרים הראשונים שלה. אוריגנס הפיק את "הקספלה", המהדורה הסינופטית הראשונה של התנ"ך העברי, שהכילה הן את הטקסט העברי המקורי וכן חמישה תרגומים יווניים שונים, כולם כתובים בטורים, זה לצד זה. הוא כתב מאות דרשות שכיסו כמעט את כל כתבי הקודש, ופרשו קטעים רבים באופן אלגורי. אוריגנס לימד כי, לפני בריאת העולם החומר, אלוהים ברא את נשמותיהם של כל היצורים התבוניים. נשמות אלה, המוקדשות במלואן לאלוהים, נפלו ממנו ונתנו לו גוף פיזי. אוריגנס היה הראשון שהציע את תורת הכפרה (אנ') בצורתה המפותחת במלואה, ואף על פי שהוא היה כנראה סובוודאידיניסט (אנ'), הוא תרם רבות להתפתחות המושג השילוש הקדוש. אוריגנוס קיווה כי כל בני האדם עשויים בסופו של דבר להגיע לישועה, אך תמיד הקפיד לטעון שזו רק השערה. הוא הגן על הבחירה החופשית וקרא לפציפיזם נוצרי (אנ').

אוריגן הוא מאבות הכנסייה והוא נחשב כאחד התאולוגים הנוצריים החשובים ביותר בכל הזמנים. תורתו השפיעה במיוחד במזרח, כאשר אתנסיוס מאלכסנדריה ושלושת האבות הקפדוקים (אנ') היו בין חסידיו המסורים ביותר. הוויכוח על האורתודוקסיה של תורתו של אוריגנס הוליד את המשבר האוריגניסטי הראשון בסוף המאה הרביעית לספירה, שבו הותקף על ידי אפיפניוס מסלמיס והירונימוס, אך הוגן על ידי טירניוס רופינוס וג'ון מירושלים. בשנת 543, הקיסר יוסטיניאן הראשון גינה אותו ככופר והורה לשרוף את כל כתביו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוריגנס ערך את ה"הקספלה" (Hexapla), מהדורה של התנ"ך בשישה טורים המכילה את נוסח המקרא ואת תרגומיו ליוונית.

בשנת 248 כתב את החיבור "נגד קלסוס" (Contra Celsum) - התנגדות לכתביו של קלסוס הפלאטוניסט, פילוסוף יווני שכתב סביב שנת 177, חיבור התוקף את הנצרות.

אוריגנס מנציח בכתביו מחלוקת שהתקיימה כבר מן המאה הראשונה לספירה בדבר מקום הולדתו של ישו:

"אם אין מישהו מסתפק בנבואת מיכה ובתולדות המשיח הכתובות ב'בשורות' בידי תלמידי ישו עצמם, והוא מבקש סימוכין בעדויות ממקור נוסף לידיעה שישו נולד בבית לחם, עליו לדעת שבהתאם לנאמר ב'בשורה' מראים בבית לחם את המערה שנולד בה"[5].

תלמידיו של אוריגנס פיתחו את תורת אוריגנס או האוריגניזם. תורה זו גרמה למחלוקות רבות בכנסייה המזרח תיכונית ובעיקר בארץ ישראל במאה ה-4 וכן מחלוקת נוספת בתחילת המאה ה-6, כפי שמעיד קירילוס מסקיתופוליס בכתביו[6].

כחלק מהפילוג היהודי-נוצרי, התנגד אוריגנס למנהג העלייה לרגל שכוון לבית המקדש ואמר שאין צורך בצליינות, כי "מקום קדוש הוא הנשמה הטהורה"[7]. שימושו התכוף של אוריגנס באלגוריה כדי לפרש את כתבי הקודש, והברית הישנה בפרט, הוביל ליחס מהוסס כלפיו בכנסייה המאוחרת והוא מעולם לא הוכרז כקדוש. הוא היה אחד מהוגיה הבולטים והקיצוניים של אסכולת אלכסנדריה בנצרות, ובתגובה לסגנונו התגבשה אסכולת אנטיוכיה שדגלה בהיצמדות לפשט הכתוב.

השקפותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוריגנס פיתח את "דוקטרינת השלום" בנצרות, וסבר כי אף שעל הנוצרים להתפלל להצלחת מלחמתו ה"מוצדקת" של המלך, אסור להם להשתתף בעצמם כלוחמים[8].

יחסי אוריגנס וחז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוריגנס חי בארץ ישראל במהלך המאה השנייה והיה המחבר הראשון של פרשנות סדורה למקרא. דבר זה הוביל למחקר נרחב באקדמיה בנוגע להשפעות שהיו לפרשנות חז"ל למקרא עליו ולהשפעות הפוכות, השפעות שלו על הפרשנות החז"לית.

בחלק מפירושיו אוריגנס מתפלמס מפורשות עם "פירושי היהודים" ובמקומות אחרים נראה שמתפלמס עם פירושיהם באופן עקיף בלבד. בנוסף, חלק מן החוקרים, ובתוכם מארן ניהוף, מצביעים על ההשפעות שהיו לתפיסתו על פירושיהם של חז"ל בתקופה הזו. ניהוף טוענת שעל אף שחז"ל אינם מציינים במפורש את שמו של אוריגנס במדרשיהם, חלק מפירושיהם הם התפלמסות ישירה עם דברי אוריגנס ובמקרים אחרים (שגם אותם הם אינם מציינים) הם מאמצים את פירושיו.[9]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אלכסיי אליהו יודיצקי, דקדוק העברית של תעתיקי אוריגנס, הוצאת האקדמיה ללשון, 2017

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אוריגנס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פירוש שמו ביוונית הוא כנראה "בנו של הורוס"
    "Trismegistos People". www.trismegistos.org. 
  2. ^ Prestige, G. L. (1940). "Origen: or, The Claims of Religious Intelligence". Fathers and Heretics. Bampton Lectures. London: SPCK. עמ' 43. 
  3. ^ Litfin, Bryan M. (2016) [2007]. Getting to Know the Church Fathers: An Evangelical Introduction. Grand Rapids, Michigan: Baker Academic. עמ' unpaginated. ISBN 978-1-4934-0478-0. 
  4. ^ פירושו "בלתי שביר" או "בלתי מנוצח"
  5. ^ אוריגנס, נגד קלסוס, ספר 1, פרק 51.
  6. ^ קירילוס מסקיתופוליס, חיי סבאס, פרקים 90-83; חיי קיריאקוס, פרקים 14-12.
  7. ^ 243 .P. Maraval, Le Christianisme de Constantin a la conquete arabe, Paris, 2006, p
  8. ^ רפאל בן לוי, ‏להשיב את הצדק למלחמה, השילוח 13, פברואר 2019
  9. ^ Maren Niehoff, Origen’s Commentary on Genesis as a key to Genesis Rabbah in Genesis Rabbah in Text and Context
P vip.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.