ולריאנוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ולריאנוס
Publius Licinius Valerianus
Aureus Valerian-RIC 0034-transparent.png
מטבע זהב עם הטבעת דיקנו של ולריאנוס
שם מלא פובליוס ליסיניוס ולריאנוס
מדינה האימפריה הרומית
תאריך לידה משוער 200
תאריך פטירה משוער 260
מקום פטירה בישאפור עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה לא ידוע.
עיסוק פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
דת דת רומי העתיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
שושלת
אב לא ידוע
צאצאים גליאנוס ולריאנוס הצעיר
יורש העצר גליאנוס
הקיסר ה40 של האימפריה הרומית, ביחד עם בנו גליאנוס
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
תחריט קיר בנקש-י רוסתם, בו מתוארת כניעתו של אסיר המלחמה ולריאנוס (משמאל) למלך שבור הראשון

פובליוס ליסיניוס ולריאנוס (200 -260) היה קיסר רומי משנת 253 ועד שנת 260. הוא חילק את השליטה באימפריה הרומית עם בנו גליאנוס ששלט בחלק המערבי של האימפריה בעוד ולריאנוס שולט במזרח.

ולריאנוס נאבק כל תקופת שלטונו באויבים מבפנים שנאבקו בו על שליטה באימפריה וכנגד אויבים מבחוץ. במהלך עימותים אלו, בקרב אדסה, בשנת 260, נשבה על ידי המלך הסאסאני שבור הראשון, והוצא להורג בשבי. בהיסטוריה הרומית הוא נזכר כקיסר הרומי היחידי שנפל בשבי.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – משבר המאה ה-3

ולריאנוס נולד ופעל בתקופה הידוע בהיסטוריה בשם משבר המאה ה-3, במהלכו התחלפו 25 קיסרים על כס השלטון, והקיסרות חוותה משברים צבאיים, מדיניים וכלכליים חמורים. בנוסף, בשנת 251 פרצה מגפת סיפריאן - ככל הנראה אבעבועות שחורות, שגרמה לתמותה גבוהה ופגעה בכוח האדם שעבד בחקלאות, אך בעיקר ביכולתה של הקיסרות לגייס חיילים לצבאה ולהגן על עצמה. השבטים הגרמניים שחשו את חולשת האימפריה החלו בסדרת פלישות נועזות אל מעבר לגבולות שחייבו את הקיסרים הרומאיים לצאת לסדרת מערכות על מנת להדוף את הפולשים, בתקופה זו החלו הגותים ושבטים ברברים אחרים את סדרת התקפותיהם על האימפריה הרומית, חלק מעימותים שנמשכו לאורך המאות עד לנפילת האימפריה הרומית המערבית.

עד לעלייתו לשלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעט מאד ידוע על ילדותו של ולריאנוס וקורות חייו עד לעלייתו לכס הקיסרות. ידוע שהוא היה ממשפחת אצולה רומאית של סנטורים הוא התחתן בתאריך לא ידוע עם בת אצולה אגנטה מריניאנה, בת למשפחת אצילים וסנטורים רומאיים. מנישואים אלו נולדו גליאנוס וולריאנוס הצעיר.

ולריאנוס מונה לתפקיד קונסול בשנת 238 ובתפקיד זה קישר בין הסנט לקיסר גורדיאנוס הראשון במהלכים שהביאו להכתרת גורדיאנוס.

במהלך שלטונו של הקיסר דקיוס הוא שימש כמושל רומא עד למותו של הקיסר ב-25 ביוני 251 בקרב אבריטוס המכריע. הקרב נערך בפרובינציית מואסיה בסמוך לעיר הבולגרית המודרנית ראזגרד, הצבא הרומאי הושמד לחלוטין, הקיסר דקיוס עצמו היה בין הנספים וזכה לכבוד המפוקפק להרשם בספרי ההיסטוריה כקיסר הראשון שנהרג במלחמה כנגד אויב זר.

הקיסר הבא טרבוניאנוס גאלוס מינה את ולריאנוס למפקד צבא. שהורכב מיחידות שונות מרחבי האימפריה במטרה להתמודד עם האיום של צבא האימפריה הסאסאנית שבמהלך כל המחצית הראשונה של המאה השלישית פשט עמוק אל תוך החלק המזרחי של האימפריה.

וליאנוס לא הספיק לממש את תפקידו ונקרא לסייע לקיסר כאשר איימליאנוס, מושל מואסיה ופנוניה הוכרז כקיסר על ידי חייליו. למרות זאת, לגאלוס לא נותר סיכוי להיפגש עם איימליאנוס בקרב, הוא לא הספיק לאסוף את כל הלגיונות הנאמנים לו ונהרג על ידי חיילים מצבאו שלו שערקו לצבא המורד באוגוסט 253.

בכאוס שנוצר הכריזו חיילי הלגיונות של ולריאנוס עליו כקיסר וצעדו לכוון רומא על מנת לממש את ההכרזה ולהכתיר את ולריאנוס. המומנטום הפוליטי נטה כנגד איימליאנוס חייליו רצחו אותו והצטרפו לצבאו של ולריאנוס, ברומא קיבל בסנאט את ולריאנוס בזרועות פתוחות והכריז עליו כקיסר.

שלטונו כקיסר[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם מינויו של ולריאנוס כקיסר-אוגוסטוס ביום 22 באוקטובר 253 הוא ביקש מהסנאט למנות גם את בנו גליאנוס לאותו תפקיד והוא והבן חילקו את השליטה באימפריה - ולריאנוס קיבל את החלק המזרחי ואת ההתמודדות עם האיום של האימפריה הסאסאנית וגליאנוס נשאר באיטליה על מנת להתמודד עם האיום מצד שבטים גרמאניים על גבולות הריין והדנובה, בניו של גליאנוס זכו להתמנות לתפקיד "קיסר" שמשמעותו מעמד של יורש עצר. מהלך זה נועד ככל הנראה לבנות יש מאין ולהבטיח המשכיות של שושלת מלוכה בעידן של אי יציבות פוליטית שאיפיין את האימפריה הרומית במאה השלישית לספירה. מהלך מסוג זה הושלם בהצלחה שלושים שנה מאוחר יותר על ידי הקיסר דיוקלטיאנוס שהצליח לייצב את הקיסרות וזכה לשם טטררכיה, על פי הסדר הזה נוהלה האימפריה על ידי ארבעה אנשים: שני שליטים ראשיים (אוגוסטי) ולכל אחד סגן (קיסר). הארבעה מחלקים ביניהם את השלטון גם מבחינה טריטוריאלית. עם פרישתו של אחד האוגוסטי אמור סגנו לתפוס את מקומו באופן אוטומאטי ולמנות לעצמו סגן קיסר.

עד למותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד לשנת 257 הצליח ולריאנוס, בסדרת מהלכים מבוקרים שנמנעו מעריכת קרבות מכריעים לכבוש מחדש את העיר אנטיוכיה ולהחזיר את מרבית הפרובינציה הרומאית סוריה לידי האימפריה. בשנת 259 חדרו שבטים גותים אל תוך אנטוליה וולריאנוס העביר את מרבית הצבא הרומאי לאדסה על מנת שיוכל ליצור איום על הפולשים הגרמנים והפרסים כאחד. התפרצות של מגפה בשורות הצבא הרומי פגעה קשות בכשירות המבצעית של הלגיונות ובשנת 260 הוכה הצבא הרומי בעימות מול הצבא הסאסאני בקרב אדסה, הוא ככל הנראה נכנס למשא ומתן על השליט הפרסי המלך שבור הראשון אך נלכד על ידי הפרסים ייתכן כי נפל למארב מתוכנן במהלך המפגש עם המלך הפרסי. על פי ההיסטוריונים הרומאיים הוא נכלא בכלוב ועבר השפלות ועינויים קשים, לעתים הוא שימש את שבור הראשון כמדרגה בעת שהמלך עלה על סוסו. לפי מקורות אלו לאחר מותו גופתו פוחלצה והוצגה לראווה בארמון או במקדש סמוך.

הסאססאנים מיהרו לנצל את הצלחתם וחדרו אל תוך אנטליה וקפדוקיה כשהם מותירים אחריהם נתיב של הרס. את הוואקום הרימפריאלי השלטוני במזרח תפס הפקיד הרומאי ששימש כשר האוצר של ולריאנוס פלאביוס מקריאנוס (Fulvius Macrianus), הוא גייס את הלגיונות הזמינים של הצבא הרומי במזרח תוך שהוא ממנה את שני בניו קווינטוס ומקריאנוס לקיסרים. את עיקר העומס של העימות עם הסאססאנים נשא הצבא העצמאי-למחצה של הפרובינציה והעיר תדמור, תחת פיקודו של ספטימיוס אודינטוס, מי שהיה נציב עליון לפרובינקיה הרומית סוריה-פיניקיה. הוא ניצל את הכאוס על מנת לבסס את מעמדו כשליט עצמאי תחת חסות הקיסר. פרשיו הצליחו להנחיל לצבא הסאסאני מפלות שהביאו לנסיגתו מהשטחים שנכבשו כתוצאה מכך זכה הלה לתואר "מגן כל המזרח", שנשמר לקיסרים עד אז. השלטון על המזרח כולו אבד לאימפריה עד לשנת 271 אז נכבשו שטחים אלו מחדש על ידי הקיסר אורליאנוס

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


P La Liberte.png ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.