היסטוריה של סינגפור

סינגפור החלה את דרכה כנמל עתיק בשם טמסק. בחפירות ארכאולוגיות נמצאו באי שרידים ליישוב אורבני, ונראה שהוא היווה מרכז מסחר אזורי. בימי הביניים נשלטה סינגפור בידי אימפריית סריויג'איה שמרכזה היה באי סומטרה.

במאה ה-14 היא נשלטה בידי סולטנות מלאקה. בשנת 1613 נשרפה סינגפור בידי כח צבאי של פורטוגל והתפתחותה נפסקה לזמן רב. אך המלזים נותרו אדוני האי עד 1819 וההשתלטות הבריטית. במאה ה-16 נפוץ הכינוי "סינגפורה" שמשמעותו בסנסקריט "עיר האריה".

שגשוגה ומעמדה הנוכחי של סינגפור יכולות להחשב, במידה לא מעטה, כתוצאה בלתי-ישירה של המלחמות הנפוליוניות. כתוצאה מסיפוח הולנד בידי נפוליון בשנת 1810 יצאו הבריטים, אויבי נפוליון, למלחמה לכבוש את המושבה ההולנדית באי ג'אווה, (אינדונזיה של היום). בראש המשלחת הבריטית עמד תומאס סטמפורד ראפלס, קצין מוכשר ושאפתני שהנהיג מדיניות ליברלית-יחסית בהיותו מושל ג'אווה הבריטי.

לאכזבתו של ראפלס, עם מפלת נפוליון ב-1814 החזירה בריטניה את ג'אווה להולנדים. כתחליף השתלט ראפלס על סינגפור ב-1819, למרות חוסר נחת של הממשלה בלונדון שראתה בשטח זה אזור השפעה הולנדי, והקים בה נמל פטור ממכס. באופן מיידי החלו להגיע למקום סוחרים מכל רחבי האזור, שביקשו להימלט מן המגבלות החמורות והמסים הגבוהים שהטיל השלטון הקולוניאלי ההולנדי, והממשלה הבריטית העניקה הכרה רטרואקטיבית למעשהו. כאשר עזב ראפלס את סינגפור ארבע שנים מאוחר יותר, כבר היו שם נמל גדול ועיר שהתפתחה והתרחבה במהירות.

מיקומה האסטרטגי של סינגפור בשער הכניסה והיציאה של מצר מלאקה, אשר בו הבחין ראפלס, הוא מהגורמים המרכזיים לשיגשוגה הכלכלי כעיר נמל. נתיב השייט העובר בה הוא מהעמוסים בעולם כולו.

את הבסיס לקהילה הסינית בסינגפור הניחו עובדים עניים מסין שהקימו את הנמל בשירות הבריטים, בתקופה שבה עוד היה רוב האי מכוסה ג'ונגל.

סינגפור במלחמת העולם השנייה

ערך מורחב – קרב סינגפור

בעת התקפת היפנים על פרל הארבור בדצמבר 1941 הייתה סינגפור הבסיס העיקרי של בעלות הברית בדרום-מזרח אסיה. מפקדי הצבא הבריטי בסינגפור היו בטוחים שהתקפה יפנית על סינגפור, אם תבוא, תגיע מהים, מדרום לסינגפור, מכיוון שהג'ונגלים המלאיים בצפון נחשבו מחסום טבעי בלתי עביר בפני הצבא היפני. על כן, הצבא הבריטי לא התכונן ברצינות להתקפה על סינגפור מצפון. הפיקוד הבריטי היה בטוח שסינגפור לא תיפול, במיוחד לאחר שהגיע להגנתה צי של אוניות מלחמה בריטיות. אולם, נושאת מטוסים שהייתה אמורה להצטרף להגנת סינגפור לא הגיעה, והיפנים הצליחו להנחית מהלומות אוויריות יומיומיות על סינגפור שהביאו בכל פעם לעשרות הרוגים. בהמשך הצליחו היפנים להטביע את ספינות המלחמה הבריטיות ולכבוש את חצי האי של מלזיה. עד ה-31 בינואר 1942 נותר סינגפור כמבצר בריטי בודד בדרום מזרח אסיה. לאחר מספר קרבות גבורה של המגינים הבריטים, ולאחר שהאספקה בסינגפור נגמרה, נכנע מפקד סינגפור ליפנים ב-15 בפברואר 1942, ו 130,000 חיילי בעלות הברית הפכו לשבויי מלחמה.

בין 1942 ל-1945 הייתה כבושה סינגפור בידי יפן, אשר ביצעה באי מעשי זוועה, בהאשימה את הסינגפורים בסיוע לסין. תושבים ממוצא סיני הובלו למחנות ריכוז, הובלו לחוף הים ושם נקצרו במכונות ירייה. נראה שנרצחו בדרך זו כמאה אלף סינגפורים.

לאחר המלחמה

אחרי שובם של הבריטים נכשל ניסיון של הקומוניסטים לגרשם בכוח. ב-1955 העניקו הבריטים לאי אוטונומיה. ראש הממשלה הראשון היה היהודי דייוויד מרשל.

ב-1963 הצטרפה סינגפור לברית עם מלזיה. חילוקי דעות הובילו לעצמאות סינגפור ב-1965. סינגפור הקטנה והדלה במשאבים, ארץ של פליטים שרובם הגיעו מסין ומיעוטם ממלזיה ומהודו, לא הייתה מעוניינת בפירוד, שלמעשה נכפה עליה בידי המלזים, אך תחת הנהגתו של לי קואן יו, ששלט באי עד 1990, היא הגיעה לשגשוג כלכלי מזהיר והותירה מאחור את שכונתיה העניות. על אף שבתחילה כרת ברית עם הקומוניסטים, פנה לי קוואן יו ימינה בסופו של דבר והעלה את ארצו על מסלול קפיטליסטי. גם אחרי פרישתו המשיכה מפלגתו ה-PAP להחזיק בשלטון וכמעט בכל מושבי הפרלמנט. אחד ממנהיגיה הבולטים הוא בנו, שאחרי ששנים רבות שימש סגן ראש הממשלה, מונה ב-2004 לראש ממשלה.

ב-2003 התפרצה בסינגפור מחלת סארס.

ב-2010 אירחה סינגפור את אולימפיאדת הנוער.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא היסטוריה של סינגפור בוויקישיתוף