היסטוריה של אזרבייג'ן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ההיסטוריה של אזרבייג'ן היא ארוכת שנים והחלה עוד מימי ההתיישבות האנושית מצפון הקווקז ועבר הקווקז ועד אל המדינה העצמאית של אזרבייג'ן בימינו.

לאורך השנים הושפעו השטחים אשר מרכיבים כיום את אזרבייג'ן תחילה בידי ממלכת ארמניה העתיקה ומאוחר יותר בידי ממלכות מקומיות אשר ניתנו רבות לחסותה של ממלכת פרס והתרבות האיראנית. מאוחר יותר התייצבה באזור תרבות העמים הטורקיים עם עלייתה של האימפריה הסלג'וקית ויורשותיה. העמים בעבר אזרבייג'ן הושפעו מדתות הסובבים אותם, תחילה היו זורואסטרים, מאוחר יותר מוסלמים סונים וכיום רוב האוכלוסייה היא שיעית. אזרבייג'ן ניתנה במהלך המאה ה-19 לחזקתה של האימפריה הרוסית והפכה למדינה עצמאית ומודרנית בשנת 1991, במהלך התפרקות ברית המועצות.

הודות להשפעה רוסית אזרבייג'ן היא המדינה בת הרוב המוסלמי השנייה בהיסטוריה להפוך חילונית לפי חוקה (לאחר הרפובליקה העממית של קרים), נוסף על כן ההשפעה הרוסית גם באה לידי ביטוי בתרבות אירופאית בתוך המדינה, כגון העובדה שהייתה המדינה בת הרוב המוסלמי הראשונה בהיסטוריה לפתוח בתי אופרה.

פרהיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציורי קיר מהאלף ה-8 לפנה"ס. שמורת גובוסטאן, השפלה האזרית.

הצורה הגאוגרפית המוכרת של אזרבייג'ן נוצרה לפני 3 מיליון שנים. המערב של המדינה סלעי והררי בעוד מזרח המדינה ממוקם בשפלה. לחופיה ממוקם הים הכספי והמדינה עשירה בגז טבעי, בייחוד נפט. במרכז המדינה, בין השפלה לרכסי ההרים נמצאים יערות גדולים אשר נפרסים מצפון לדרום.

קבוצות אתניות עתיקות, קודמותיה של האומה האזרית, תרמו תרומה רבה להיווצרותן של תרבויות קדומות, שהוקמו באזור. ממצאים ארכאולוגיים משמשים כעובדה לריבוי עמים ולתרבויות שונות אשר חיו באזור. כמות הממצאים ההיסטוריים בעבר שטחה של אזרבייג'ן מעידים על העובדה שמדינה זו היא אחת ממרכזי מעבר בני האדם העתיקים ביותר בהיסטוריה האנושית. דבר זה ניתן להסבר עקב המיקום של אזרבייג'ן; את השפלה לאורך החוף קל לחצות והיא משמשת למעבר דרך הקווקז[1].

מאז המהפכה הנאוליתית המוקדמת אוכלוסיית אזרבייג'ן המקומית ניהלה אורח חיים מיושב ועסקה בחקלאות, בגידול בקר ובמלאכות אחרות. האוכלוסייה חולקה רבות לשניים: המיושבים (המקומיים) והנוודים אשר רובם עברו דרך הקווקז מצפון לדרום. הציוויליזציה של קור-אראז (באזורים ההרריים בין נחצ'יבאן, ארמניה ונגורנו קרבאך של היום), שנוצרה בסוף האלף הרביעי לפני הספירה, הייתה האומה המפותחת הראשונה אשר התפשטה לאזורים אחרים בעבר הקווקז, מזרח אסיה הקטנה וצפון הקווקז.

העת העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם חלוף הזמן התרבות של המדינית התפתחה יותר והוקמו מדינות חדשות, מפותחות וגדולות יותר. בסוף האלף ה-1 לפנה"ס ותחילת האלף ה-1 לספירה המדינות המרכזיות אשר נבנו מתוך אזרבייג'ן היו מנּי, סקיף, אטרופאטנה ואלבניה הקווקזית. מדינות אלה מילאו תפקיד גדול בהתפתחות ההיסטוריה הכלכלית והתרבותית של המדינה ובדרך להקמתה של אומה אחת.

מנּי כפי שנודעה בעברית מקראית[2] שהוקמה בתחילת האלף הראשון לפנה"ס הייתה אומה אשר התפתחה בעבר דרום אזרבייג'ן וצפון מערב איראן של היום, אנשיה הושפעו מהדת האיראנית הזורואסטרית והיו תחת השפעה איראנית זמן רב. המדינה, שהופיעה לראשונה בימת אורמיה - התפתחה צפונה והשפיעה על האומות הקווקזיות של השפלה האזרבייג'נית.

השפעה איראנית (616 לפנה"ס–654)[עריכת קוד מקור | עריכה]

התרבות של המנּי (לפי אנציקלופדיה איראניקה) מקורה בעם החורים של צפון מסופוטמיה. המנּי היו אחד ממספר עמים ותרבויות אשר שגשגו בהתפתחותם בעברי רכס הרי זגרוס. בשנת 616 לפנה"ס מלך ממלכת מדי, הַווָּחְשַׁתְרָא, כבש את מנּי במסגרת התפשטות התרבות הפרסית ברחבי המזרח התיכון שאירעה בתקופתו.

מאוחר יותר הוחלפו המדים בידי הממלכה האחמנית אשר נוסדה בידי כורש. בתקופה האחמנית נכבשו כלל העמים של עבר הקווקז והגבול של האומה האחמנית הגיע עד לקווקז הגדול. תחת השלטון האחמני כלל התרבויות של השפלה ועבר אזרבייג'ן הפכו זורואסטריות וניתנו להשפעה פרסית אשר נגעה לנושאי שפה, אוכל, משק בית ואורח חיים כללי.

בעבר הדרומי נוסדה ממלכת אטרופָּטֶנָה, הראשונה להיקרא בפרסית אזרבייג'ן (آذربایجان). אטרופטנה נוסדה בעת התפרקות ממלכתו של אלכסנדר הגדול, היא גבלה בנהר אראס, מחוז גילאן והים הכספי. בעבר המרכז והצפון כמו גם דאגסטן של היום, נוסדה במהלך המאה ה-2 לפנה"ס אלבניה הקווקזית, ממלכה אשר מקורה באנשי האודי, קבוצה אתנית שמקורה מדרום לקווקז הגדול.

עקב כיבוש האימפריה הפרסית על ידי אלכסנדר הגדול, התרבות ההלניסטית החלה להשפיע על עבר אטרופטנה ואלבניה הקווקזית לזמן מה אך במהלך המאה ה-2 לפנה"ס ההשפעה הזאת התפרקה עם היחלשות הממלכה הסלאוקית והתרבות האיראנית שבה להשפיע על חיי התושבים באזרבייג'ן. נוסף על כך, תחת טיגראנס הגדול, ממלכת ארמניה העתיקה הפכה את הממלכות האזרבייג'ניות לבנות חסות שלה לאורך מספר עשורי שנים.

בסביבות המאה ה-1 דרום אזרבייג'ן, אשר הייתה מאוכלסת יותר בצפיפות ורוב תושביה היו מיושבים נשלטה בידי חסות האימפריה הפרתית אשר קודם לכן הטילה השפעתה על ממלכת אטרופטנה כדי למנוע את התפשטותה של הרפובליקה הרומית, זאת בעוד מרכז וצפון אזרבייג'ן נשלטו ישירות בידי אלבניה הקווקזית אך בעקיפין בידי הסקיתים, אשר היו עמים נוודים בעלי השפעה על האזור אך לא פעלו כמדינה מיושבת בעלת ממשל ריכוזי. שתי התרבויות, הפרתים והסיקיתים, היו איראנים.

ארמניה ואזרבייג'ן היו במרכז מאבק ההשפעה בין הפרתים והרפובליקה הרומית, מאוחר יותר האימפריה הרומית. אטרופטנה שימשה כשטח נייטרלי לביצוע שיח בין שליחים רומאים של אוגוסטוס קיסר ושליחים פרתים של פראטס הרביעי למען החזרת הגבול הרומאי-פרתי כפי שהיה לפני התבוסה הרומאית בקרב חרן.

עם עלייתה של האימפריה הסאסאנית תחת ארדשיר הראשון במרד נגד הפרתים במהלך המאה ה-3, השושלת הארסאקית (על שם ארסאקס הראשון), אשר הייתה שליטת האימפריה הפרתית, עברה אל אלבניה הקווקזית והפכה לשושלת האצולה השלטת בה, כעת תחת השפעתם של הסאסאנים עקב היחלשות הסקיתים מצפון.

מאבק בנוודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך המאה ה-3 והאלה, עלייתן של שושלות מונגוליות בערבה האירואסייתית הביאה להגירה של עמים טורקיים מערבה. עמים אלו עברו מדרום להרי האורל עד אשר הגיעו ממזרח אירופה אל מרכזה, שם נפגשו באימפריה הרומית ושם ביצעו את פלישתם הגדולה הראשונה בתור ההונים. מאז פלישות ההונים לתוך אירופה במהלך המאה ה-4, שבטים נוודים, רובם טורקים, החלו לפשוט בשכיחות על הממלכות המיושבות של רומא דרך מזרח אירופה ושל פרס דרך צפון הקווקז.

פעולות נוודים אלו הגיעו דרך המעבר הקטן בקווקז הגדול אשר נודע כ"שער אלבניה", בקירוב לחוף הים הכספי, אל תוך צפון האימפריה הסאסאנית ואסיה הקטנה באימפריה הרומית. הסאסאנים הגיעו להסדר עם האימפריה הרומית המזרחית שהאחרונים יעבירו כספים לסאסאנים אשר בתמורה ישמרו על "שער אלבניה" מפני פשיטות הנוודים, בין עם ינועו נוודים אלה לעברי הרומאים או לעברי הסאסאנים.

ימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאוזוליאום של ארמון מלוכת שליטי שירבאן-שאה.

האימפריה המוסלמית כבשה במהלך המאה ה-7, זמן קצר לאחר עלייתה, שטחים נרחבים מהאימפריה הרומית המזרחית ואת כל האימפריה הסאסאנית כמו גם הרבה מעבר. הכיבוש המוסלמי התמשך צפונה אל אלבניה הקווקזית אשר סופחה לגמרי לתוך האומה המוסלמית. השפעת דת הזורואסטרים נפלה תוך זמן קצר בקרב האוכלוסייה האזורית של אזרבייג'ן, אשר ברובה קיבלה את האסלאם הסוני.

השפעה ערבית (654–1055)[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך הכיבוש המוסלמי כלל עמי אזרבייג'ן אוחדו תחת שלטונו של הח'ליפה המוסלמי. מאוחר יותר, תחת בית עבאס, הגנרל הערבי יזיד בן מזיאד אל-שאיבני הוסדר במהלך המאה ה-8 המאוחרת כמושל אזרבייג'ן. שושלת מושלים אשר ירשה אותו הקימה במהלך המאה ה-9 את שירבאן-שאה, ממלכה ערבית אשר שלטה על השפלה האזרבייג'נית ושימשה מדינת חסות של הח'ליפות העבאסית.

בשנת 889, כעת בעוד תושבי אזרבייג'ן מוסלמים כמעט לגמרי, נוצרה השושלת הסאג'ית בת מוצא איראני שמקורו בסוגדיה (מקום אבותיו של אן לושאן). השושלת הסאג'ית התמודדה בהצלחה נגד מרידתו של באבכ ח'ראמדין, זמן קצר לאחר הקמתה ונודעה על פועלה לכבוש את ארמניה הבאגרטית אשר תושביה נותרו נאמנים אל הנצרות ואל הכנסייה האפוסטולית הארמנית. הסאג'ים התפרקו לאחר מות שליטם ללא יורש בשנת 929, בזמנם בשלטון הם השיגו שלטון עצמאי דה פקטו מהשלטון של הח'ליפה.

השושלות לאחר מכן, אשר עירבו השפעה כורדית והשפעה ערבית ואיראנית כולן היו חלק מן האינטרמצו האיראני, כאשר השושלות האיראניות הגדולות, ובראשם השושלת הבויהית תחת עצ'ד אל-דולה, היו למרכז העולם המוסלמי.

השפעה טורקית (1055–1828)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן האינטרמצו האיראני ההגירה הטורקית אל מרכז אסיה הביאה את העמים הטורקיים לפגישה עם המדינות המוסלמיות האיראניות. השושלת הקרא-ח'אנית הייתה המדינה המוסלמית טורקית הראשונה בהיסטוריה, היא ניתנה תחת החסות וההשפעה של השושלת הע'זנווית עד אשר בתחילת האלף השני הע'זנווים נכבשו בידי השושלת הע'ורית. פעולה זאת שהעלתה את חמתם של הטורקים הביאה לכיבוש הטורקי של ממלכת פרס ולהקמתה של האימפריה הסלג'וקית. הסלג'וקים, בהסכמת הח'ליפה העבאסי בבגדאד כבשו את רוב המזרח התיכון במטרה לאחד מחדש את כל העולם המוסלמי תחת דגל אחד. לאחר שכבשו את עבר הקווקז והביאו את השושלות באזרבייג'ן לסור למרותם, פנו הסלג'וקים לכיבוש האימפריה הביזנטית. הייתה זאת נקודת ההתחלה, של ההשפעה הטורקית על אזרבייג'ן.

אזרבייג'ן נעה בין השפעות; השפעה איראנית חוזרת תחת האימפריה הח'ווארזמית, אחר כך במהלך המאה ה-13 המוקדמת השפעה ישירה של הממלכה הגאורגית המאוחדת בעוד האחרונה הייתה בשיא התפשטותה ומאוחר יותר, במסגרת הפלישה המונגולית לאזור הים הכספי, האימפריה המונגולית הפכה לראשונה לשלוט גם בצפון הקווקז וגם בעבר הקווקז, בתוכו גם באזרבייג'ן. השושלת האילח'אנית אשר ירשה את המונגולים התפרקה לאחר המוות השחור ואזרבייג'ן שוב החליפה ידיים בשכיחות.

לאורך זמן זה התרחשה הגירה טורקית ממושכת לעבר השפלה האזרית. עם התפתחות העם האזרי התפתחה גם השפה האזרית, שהחלה דרכה בהגירה הטורקית המוקדמת במהלך התקופה הסלג'וקית, והוסדרה כשפה המודרנית במהלך המאה ה-17.

לאחר פועל הכיבושים של טימור לנג, שושלת האק קויונלו הפכה לשלטת על אזרבייג'ן והרי הזגרוס, היא נותרה במצב שלטוני יציב זה עד לתחילתה של המאה ה-16 ולעליית כוח אזורי חדש.

העת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניצחון שאה אסמאעיל הראשון על שושלת האק קויונלו בנחצ'יבאן בעשור האחרון של המאה ה-15 סימנה את עלייתה של האימפריה הספווית אשר שליטיה היו נאמנים לאסלאם שיעי, אותו הסדירו על האוכלוסייה של ממלכת פרס ושל אזרבייג'ן. מנקודה זאת היו האנשים באזרבייג'ן (ברובם) טורקים ושיעים.

השיעיזציה של איראן ואזרבייג'ן לא באה בקנה אחד עם מדיניות ההתפשטות הסונית של האימפריה העות'מאנית, אשר זמן קצר מאוחר יותר הפאדישאה השלט מעליה ייקח את התואר של ח'ליפה. עקב זאת הפרסים והטורקים החלו ביריבות ארוכת שנים (המלחמות העות'מאניות–פרסיות) אשר במסגרתם תהיה אזרבייג'ן גם כן בתוך שדה הלחימה.

למרות המלחמות הרבות עם העות'מאנים לא היו האחרונים אשר הביאו לנפילת הספווים אלה האפגנים תחת השושלת ההותכית אשר פלשה לאיראן דרך ח'וראסאן. המצביא נאדיר שאה ביצע במהלך המאה ה-18 ניסיון למנוע את התפרקותה של הממלכה הפרסית בהקמת השושלת האפשארית, אך במותו לא היה בעל יכולת לרשת אותו והממלכה התפרקה. אזרבייג'ן מצידה התפרקה לתוך ח'אנויות מפולגות אשר נשמעו כבנות חסות לשושלות הפרסיות או לכוח העולה מצפון של האימפריה הרוסית.

השפעה רוסית (1828–1991)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימיו של פיוטר הגדול החלה דריסת הרגל הרוסית לתוך עבר הקווקז במהלך מלחמת רוסיה–פרס של 1722–1723. ההשפעה הרוסית גברה עם הזמן ובמהלך המאה ה-19 המוקדמת, האומה הפרסית אמנם התאחדה מחדש תחת השושלת הקאג'ארית, אך לא היה בכוחה לעצור את הרוסים. במהלך מלחמת רוסיה–פרס של 1804–1813 ומלחמת רוסיה–פרס של 1826–1828 כלל עבר הקווקז נלקח לידי רוסיה, אזרבייג'ן התחלקה בין האימפריה הרוסית לשושלת הקאג'ארית והתושבים של אזרבייג'ן הרוסית ניתנו כעת לשלטון האוטוקרטיה הרוסית בראש הכנסייה האורתודוקסית הרוסית.

נוסף על כך האזרים נאלצו לחיות ביחד עם הארמנים והגאורגים כאשר השטחים הרוסים של עבר הקווקז אוחדו למלכות המשנה של הקווקז. העם האזרי פגש בשינוי מטאורי, ההשפעה הרוסית אירופאית חיברה אותם עם התרבות המערבית, בתי אופרה נפתחו, בתי ספר מודרניים וגימנסיאות חילוניות. עם הגעת המהפכה התעשייתית אל רוסיה הקיסרית מסילת ברזל הביאה לחיבור השטחים שמדרום לקווקז הגדול עם שאר רוסיה ועם אירופה.

ברית המועצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלחמת האזרחים ברוסיה

עקב מלחמת העולם הראשונה האימפריה הרוסית התפרקה לתוך סדרת מהפכות אשר הובילו למלחמת האזרחים ברוסיה. במאי 1918, עקב המהפכות הפנים-רוסיות התפרקה האומה המאוחדת של עבר הקווקז ונוסדו הרפובליקות של אזרבייג'ן, ארמניה וגאורגיה. ראשית פרצה מלחמה בין ארמניה ואזרבייג'ן אשר רק השיגו עצמאותן על רקע לאומני. מבין החשובים במדינאים האזרים של אותה העת, פתאלי חאן חויסקי, נרצח בידי מתנקשים ארמנים על מעורבותו ברצח העם הארמני.

הפוליטיקאי הפאן-טורקי והאנטי-ארמני רב ההשפעה, אנוור פאשה ארגן כוחות מתנדבים לתוך צבא האסלאם אשר השתמש בו לכיבוש דרום ארמניה. נגד הפעילות הקומוניסטית נוסדה באזרבייג'ן מדינה אוטוקרטית - הדיקטטורה המרכז-כספית אשר נתמכה בידי הצבא הלבן. במהלך השנים כבשו המנשביקים את החוף האזרי דרך לקיחת הכוח בהפיכה עקובה מדם בבאקו.

ניצחון נגד הצבא הלבן אפשר לרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית לפלוש ולכבוש את עבר הקווקז מחדש, הפעם תחת שלטון סובייטי, אזרבייג'ן תחילה אוחדה בשנית עם עבר הקווקז לתוך הרפובליקה הסובייטית הפדרלית הסוציאליסטית עבר-הקווקז, ומאוחר יותר רעיון איחוד זה התפרק ונוסדה הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האזרית, חלק מברית המועצות. בימי השלטון הסובייטי החוף האזרי התגלה כעשיר בנפט וגז טבעי, דבר אשר השפיע על יוקרתה של הרפובליקה האזרית.

אזרבייג'ן המודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

משגר טילי סקאד בשירות צבא אזרבייג'ן, עימות אזרבייג'ן–ארמניה על נגורנו קרבאך (2020).

עם היחלשות ברית המועצות במהלך שנות השמונים החלה התפרקותה של המדינה. במהלך שנת 1991 הכריזה אזרבייג'ן על עצמאותה. ישירות עם עצמאותה נכנסה אזרבייג'ן לתוך עימות צבאי מלא עם ארמניה על השלטון בחבל נגורנו קרבאך, בעל הרוב הארמני אשר בחלוקת השטחים שביצעו הסובייטים הושם בצד האזרי של הגבול. סכסוך זה התלקח לתוך מלחמת נגורנו קרבאך ובשנת 1994 הצבא הארמני כבש שטחים רבים מעבר למובלעת המדינית של נגורנו קרבאך אשר דרש לשליטה עליו.

הפסד נגורנו קרבאך לארמניה השפיעה קשות על המדיניות הפנימית של אזרבייג'ן, בשנת 2003 הפך אילהם אלייב, במקורו מהמפלגה הקומוניסטית, לנשיא אזרבייג'ן, תפקיד בו הוא מכהן עד היום. בשנותיו בכוח אלייב הואשם בממשל סמי-דיקטטורי ואנטי דמוקרטי. עם הזמן לאורך שנות האלפיים אזרבייג'ן התחמשה בעזרת הסכמי סחר צבאיים עם מדינת ישראל והרפובליקה הטורקית (ראו יחסי אזרבייג'ן–ישראל, יחסי אזרבייג'ן–טורקיה).

בשנת 2020 התכתשות בין הכוחות האזרים-ארמנים ליד הגבול עם הרפובליקה האסלאמית של איראן הביאו למלחמה חדשה בין ארמניה ואזרבייג'ן על נגורנו קרבאך (ראו עימות אזרבייג'ן–ארמניה על נגורנו קרבאך (2020)) שני הצדדים דחו הסדר ובאוקטובר 2020 יצאו הכוחות האזרים בפלישה מרכזית על דרום נגורנו קרבאך ואיימו לנתק את ארמניה עצמה מנגורנו קרבאך[3].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]