הפיגוע במלון קנאל
.jpg) | |
| תאריך |
19 באוגוסט 2003  |
|---|---|
| מקום |
בגדאד, Canal Hotel |
| מטרה |
האומות המאוחדות |
| קואורדינטות | 33°20′01″N 44°28′02″E / 33.333611111111°N 44.467222222222°E |
| סוג |
מכונית תופת |
| הרוגים | 23 |
| חטופים | לפחות 100 |
|
(למפת בגדאד רגילה)   הפיגוע במלון קנאל | |
  | |
הפיגוע במלון קנאל היה פיגוע משאית תופת בבגדאד, עיראק, בשעות אחר הצהריים של 19 באוגוסט 2003. בפיגוע נהרגו לפחות 22 בני אדם, כולל הנציג המיוחד של האומות המאוחדות בעיראק סרז'יו ויירה דה מלו ונפצעו יותר ממאה, בהם עורך הדין הבולט לזכויות אדם והפעיל הפוליטי אמין מקי מדאני. הפיצוץ כוון נגד משימת הסיוע של האו"ם בעיראק שנוצרה רק חמישה ימים קודם לכן (האו"ם השתמש במלון כמפקדה בעיראק מאז תחילת שנות ה-90). הפיגוע ב-19 באוגוסט הביאה לנסיגה תוך שבועות של מרבית 600 אנשי הצוות של האו"ם מעיראק ושינוי מדיניות.[1] לפיגוע הייתה השפעה עמוקה ומתמשכת על נוהלי הביטחון של האו"ם ברחבי העולם.[2][3]
לאחריו בוצע פיגוע נוסף של מכונית תופת ב-22 בספטמבר 2003 ליד מטה האו"ם בבגדאד והרג מאבטח ופצע 19 אנשים.[4]
אבו מוסעב א-זרקאווי, מנהיג ארגון הטרור ג'מעת אל-תוהיד וול-ג'יהאד, באפריל 2004 נטל אחריות על הפיגוע.[5]
הפיגוע
[עריכת קוד מקור | עריכה]בספרו "נסיך הביצות" מספר הפוליטיקאי והסופר הבריטי רורי סטיוארט את חוויותיו במלון קאנאל ביום הפיגוע: "עברתי על פני נקודת האבטחה מבלי שאיש ניסה לחפש אותי או לשאול לענייניי. העיראקים שנכנסו והתחלפו במתחם היו בעלי אופי טוב. אמרתי לחברתי שהדברים נראו די רגועים. היא ענתה כי הנציג המיוחד גאה בכך שהעיראקים יכולים להתקרב לבניין האו"ם; שלא כמו באזור הירוק, שהמחסומים שלו היו במרחק של חצי קילומטר מהמשרדים הראשיים.... הלכתי למזנון, שם ישבתי מעשר עד שתיים אחר הצהריים, ושוחחתי עם צוותים לא ממשלתיים מקומיים שנכנסו לאכול ולהשתמש באינטרנט. אהבתי במיוחד יועץ ביטחוני תוניסאי ששירת בבלקן וחששתי מפני טרוריסטים ששמו את האו"ם למטרה. יצאתי בשתיים, מתוך כוונה לחזור מאוחר יותר אחר הצהריים להשתמש באינטרנט. אבל כשחזרתי בשעה 4:30, עמוד עשן עבה עלה משני קצות הבניין, משפחות צעקו ודחפו לעבר פלוגה של חיילים אמריקאים והאישה שהגישה לי את הסלט שלי בקפיטריה רצה לעברנו. בתקופה הקצרה שלי הרחק מהבניין, מחבל מתאבד הסיע את משאיתו מתחת לחלון המשרד של דה מלו."[6]
הפיצוץ אירע בזמן שמרטין בארבר, מנהל שירות המוקשים של האו"ם (UNMAS), קיים מסיבת עיתונאים. הפיצוץ פגע במרכז לטיפול בבית החולים הסמוך ובמרכז הפעולות האזרחי-צבאי של הצבא האמריקני שנמצא בחלק האחורי של מלון קנאל וגלי ההלם הורגשו במרחק של קילומטר וחצי משם.
הפיצוץ נגרם על ידי מחבל מתאבד שנסע במשאית תופת. הרכב זוהה כמשאית קאמאז גדול משנת 2002 (מיוצר במזרח אירופה וחלק מהצי של הממסד העיראקי לשעבר).[7] החוקרים בעיראק חשדו שהפצצה נעשתה מתחמושת ישנה, כולל פצצה אווירית אחת במשקל 500 קילו, מהארסנל של עיראק לפני המלחמה.
מרכז המידע ההומניטארי של OCHA (HIC) לעיראק (UNOHCI) היה ממוקם ממש מתחת למשרדו של סרז'יו ויירה דה מלו, הנציב העליון של האו"ם לזכויות אדם וספג מכה ישירה. מבין שמונה צוותים ומבקר אחד במשרד באותה העת, שבעה נהרגו באופן מיידי, אך סרז'יו ויירה דה מלו ועוזרו נפצעו אנושות ונלכדו מתחת לחלל שלתוכו קרס הבניין. חייל אמריקאי - סמל ראשון ויליאם פון זהל - זחל למטה דרך הבניין שהתמוטט ועבד כדי לחלץ את שני הגברים. מאוחר יותר הצטרף אליו חייל אמריקני אחר - סמל אנדרה ולנטיין - ושני הגברים בילו את שלוש השעות הבאות בניסיון לחלץ את שני הניצולים ללא תועלת בהיעדר ציוד הצלה. עוזרו של דה מלו חולץ לאחר שהחיילים קטעו את רגליו שנמחצו מתחת לבטון, אך ויירה דה מלו מת לפני שהיה ניתן לחלצו משם.[8] בבניין הייתה גם זוגתו האזרחית של סרז'יו, קרולינה לריירה, שבזמן הפיגוע עבדה במשרדה באותו בניין, כמה מטרים ממשרדו של סרז'יו, שנהרס לחלוטין ממשאית תופת שהופעלה. תמונות שהוקלטו על ידי רשתות הטלוויזיה מיד לאחר הפיגוע מראות את קרולינה נואשת, זועקת לשמו של סרז'יו בהריסות. סרז'יו עדיין הצליח ליצור קשר עם קרולינה וצוותי ההצלה באמצעות הטלפון הנייד, אך מת כעבור כמה שעות.
לדברי אבו מוסעב א-זרקאווי, דה-מלו היה מטרת הפיגוע. הסיבה שנתן א-זרקאווי היא משום שדה-מלו היה זה שעזר למזרח טימור להיות מדינה עצמאית. זרקאווי אמר כי דה מלו השתתף בהוצאת שטח שלא כדין מידי שליטת הח'ליפות האסלאמית ולכן היה גנב ופושע.[9][10]
פיגוע שני
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעקבות הפיגוע הגיעה ב-22 בספטמבר 2003 מכונית תופת נוספת מחוץ למלון קאנאל. הפיצוץ הרג את המחבל ושוטר עיראקי ופצע 19 נוספים, כולל עובדי האו"ם. הפיגוע השני הוביל לנסיגתם של כ-600 עובדים בינלאומיים של האו"ם מבגדאד יחד עם עובדי סוכנויות סיוע אחרות. באוגוסט 2004, מחליפו של דה מלו, אשרף קאזי, הגיע לבגדאד יחד עם מספר מועט של אנשי צוות.
רשימת הקורבנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שם | גיל | לאום | תפקיד |
|---|---|---|---|
| סרז'יו ויירה דה מלו | 55 |  ברזיל
|
הנציג המיוחד של מזכ"ל האומות המאוחדות לעיראק |
| נדיה יונס | 57 |  מצרים
|
ראש המטה של סרז'יו |
| פיונה וטסון | 35 |  הממלכה המאוחדת
|
חברה בצוות של סרז'יו, מומחה לעניינים פוליטיים |
| ז'אן-סלים קנאן | 33 | מצרים איטליה צרפת
|
חבר בצוות של סרז'יו, מומחה פוליטי |
| ריצ'רד הופר | 40 |  ארצות הברית
|
יועץ בכיר לתת-מזכ"ל מחלקת האומות המאוחדות לענייני פוליטיים |
| מנואל מרטין אואר | 56 |  ספרד
|
קצין צי, עוזרו של שגריר ספרד בעיראק |
| כריסטופר קליין-ביקמן | 32 |  קנדה
|
מתאם תוכנית קרן הילדים של האומות המאוחדות |
| רחאם א-פארה | 29 |  ירדן
|
סגן דובר המחלקת למידע ציבורי |
| מרתה טיז | 47 | ארצות הברית
|
מנהלת במשימת האומות המאוחדות לעניינים הומניטריים בעיראק |
| לין אסד א-קאדי | 32 |  עיראק
|
יועץ מידע במשימת האומות המאוחדות לעניינים הומניטריים בעיראק |
| רנילו בואנוונטורה | 47 |  הפיליפינים
|
מזכירתו של סרז'יו |
| רזא חוסייני | 43 |  איראן
|
מומחה לעניינים הומניטריים של האו"ם |
| איהסן טאה חוסיין | 26 | עיראק
|
נהג |
| באסים מחמוד אוטאייווי | 40 | עיראק
|
מאבטח |
| ראיד שאקר מוסטפא א-מהדאווי | 32 | עיראק
|
ועדת הפיקוח, האישור והניטור של האומות המאוחדות (UNMOVIC) |
| ג'יליאן קלארק | 47 | קנדה
|
קרן הילדים הנוצרית |
| ארתור הלטון | 54 | ארצות הברית
|
מנהל לימודי סכסוך ושלום במועצה האמריקאית ליחסי חוץ |
| ד"ר אליה אחמד סוזה | 54 | עיראק
|
הבנק העולמי |
| חידיר סלים סהיר | עיראק
|
אזרח | |
| עלי מוחמד הינדי | עיראק
|
אזרח | |
| סעד הרמיס אבונה | 33 | עיראק
|
עובדת מזנון בבניין |
| עומאר קהטן מוחמד א-אורפלי | 34 | עיראק
|
נהג עבור קרן הילדים הנוצרית ChildFund |
| עמאד אחמד סלמן א-ג'ובודי | 45 | עיראק
|
חשמלאי בבניין |
מרילין מנואל, חברת הצוות של ויירה דה מלו מהפיליפינים, נרשמה במקור כנעדרת ותוארה כמתה מאחר ששהתה בחלק הבניין שהתמוטט.[11] עם זאת, היא פונתה לבית חולים עיראקי שלא הודיע לאו"ם על נוכחותה. היותה חיה אושר רשמית ארבעה ימים לאחר מכן.[12]
חשודים
[עריכת קוד מקור | עריכה]באודיו שפורסם ב-6 באפריל 2004 ותואר כ"כנראה אותנטי" על פי ה-CIA, אבו מוסעב א-זרקאווי לקח אחריות על מספר פיגועים, כולל פיגוע זה ב-19 באוגוסט 2003 על משרדי האו"ם בבגדאד.[5]
בדצמבר 2004, גם קרן ג'יימסטאון ראתה את אבו מוסעב א-זרקאווי וג'מעת אל-טוהיד וול-ג'יהאד כאחראים למתקפה זו.[13] בפברואר 2006, תוכנית הטלוויזיה FRONTLINE הציגה קלטת שמע של זרקאווי - אולי הקלטת באפריל 2004 - בה תיאר זרקאווי את פיצוץ בניין האו"ם: האו"ם = "מגיני היהודים (נתנו להם את פלסטין כדי שיוכלו לאנוס את הארץ ולהשפיל את עמנו) וידידי המדכאים (האמריקאים)".
בינואר 2005, יצרן פצצות בכיר בארגונו של זרקאווי, אבו עומר אל-כורדי, נלכד על ידי הקואליציה וטען כי מקורביו יצרו את הפצצה לפיגוע זה. ב-16 בדצמבר 2005 פרסמו הרשויות העיראקיות צו מעצר למולה הלגורד אל-חביר, מפקד אנסאר א-סונה, בקשר לתקיפה.[14]
בעיתון האיטלקי קוריירה דלה סרה זיהו את המחבל המתאבד כאלג'ירי בשם פהדל נאסים.[15] חשודים אחרים כללו בעת'יסטים, מיליטנטים סונים וארגונים שונים.[16]
עארז עבד עזיז מחמוד סעד, המכונה אל-כורדי, הודה בסיוע לתכנון הפיגוע עבור אבו מוסאב א-זרקאווי. אל-כורדי נלכד על ידי כוחות ארצות הברית בשנת 2005, נשפט ונידון למוות על ידי בית משפט עיראקי והוצא להורג בתלייה ב-3 ביולי 2007.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- לפחות 20 הרוגים בפיגוע במטה האו"ם בבגדד, באתר ynet, 19 באוגוסט 2003
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Ghattas, Kim (11 באוגוסט 2007). "Mixed feelings over UN Iraq role". BBC News. נבדק ב-22 בפברואר 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ United Nations (21 באוגוסט 2003). "Press Briefing by Manoel de Almeida e Silva, Spokesman for the Special Representative of the Secretary-General on Afghanistan". United Nations. נבדק ב-6 בפברואר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ United Nations (19 באוגוסט 2004). "UN wrestling with security questions one year after Baghdad bombing – Annan". United Nations. נבדק ב-6 בפברואר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Blast Near Baghdad U.N. Compound". CBS News. 22 בספטמבר 2003.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 Benson, Pam (7 באפריל 2004). "CIA: Zarqawi tape 'probably authentic'". CNN. אורכב מ-המקור ב-3 באוקטובר 2012. נבדק ב-22 בפברואר 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Stewart, Rory (2006). The Prince of the Marshes and Other Occupational Hazards of a Year in Iraq. Harcourt. pp. 101–103. ISBN 978-0-15-603279-7.
- ^ "Baghdad Bomb Crude But Deadly". 21 באוגוסט 2003. נבדק ב-11 בדצמבר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ OCHA bulletin tribute.
- ^ Black Triangle » The UN bombers
- ^ Hitchens, Christopher. "Don't bother looking for explanations for terrorist attacks". Slate Magazine. נבדק ב-11 באפריל 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ The Independent Panel on the Safety and Security of UN Personnel in Iraq
- ^ Cardwell, Diane (23 באוגוסט 2003). "First, Terrible News. Then a Call From Iraq Brings Joy". The New York Times.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Gambill, Gary (16 בדצמבר 2004). "Abu Musab Al-Zarqawi: A Biographical Sketch". Terrorism Monitor. 2 (24): The Jamestown Foundation. אורכב מ-המקור ב-30 בספטמבר 2007. נבדק ב-20 בפברואר 2015.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Global Security.org Arrest warrant
- ^ "Terrorism Monitor - The Jamestown Foundation". אורכב מ-המקור ב-30 בספטמבר 2007. נבדק ב-11 בדצמבר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Council on Foreign Relations The UN Attack