ויליאם קופר (משורר)

ויליאם קופר
William Cowper
	דיוקן של ויליאם קופר. צויר על ידי למואל פרנסיס אבוט, 1792
לידה	26 בנובמבר 1731; ברקהמסטד, הממלכה המאוחדת
פטירה	25 באפריל 1800 (בגיל 68); דרהם, הממלכה המאוחדת
מדינה	ממלכת בריטניה הגדולה
לאום	אנגלים
מקום קבורה	נורפוק
מקום מגורים	Weston Underwood, אולני, הנטינגדון
מקום לימודים	בית הספר וסטמינסטר
שפות היצירה	אנגלית
זרם ספרותי	הרומנטיקה
תקופת הפעילות	1778–1793 (כ־15 שנים)

וִילְיֶאם קוּפֶּר (באנגלית: William Cowper‏; 26 בנובמבר 1731 – 25 באפריל 1800) היה משורר אנגלי ומחבר מזמורי דת אנגליקני. כאחד המשוררים הפופולריים ביותר בתקופתו, קופר שינה את הכיוון של שירת הטבע של המאה ה-18 על ידי כתיבה על חיי היומיום וסצנות של הכפר האנגלי. במובנים רבים, הוא היה אחד מבשרי השירה הרומנטית (אנ'). סמואל טיילור קולרידג' כינה אותו "המשורר המודרני הטוב ביותר", בעוד שוויליאם וורדסוורת' העריץ במיוחד את שירו "אלון יארדלי" (Yardley-Oak).^[1]

לאחר שאושפז בשל אי שפיות, מצא קופר מקלט בנצרות אוונגליסטית קנאית. הוא המשיך לסבול מספקות, ואחרי חלום ב-1773, האמין שהוא נידון להישלח לגיהנום. הוא התאושש וכתב עוד מזמורים דת.

רגשותיו הדתיים והקשר שלו עם ג'ון ניוטון (שכתב את המזמור "חסד מופלא") הובילו לחלק גדול מהשירה שבזכותה הוא זכור לטובה, ולסדרת מזמורי אולני (אנ'). שירו "אור זורח מתוך החושך" העניק לאנגלית את המשפט: "אלוהים נע בדרך מסתורית/ לבצע את נפלאותיו".

הוא גם כתב מספר שירים נגד העבדות והידידות שלו עם ניוטון, שהיה פעיל נלהב נגד העבדות, הביאה לכך שקופר התבקש לכתוב כתמיכה בתנועה לביטול העבדות.^[2] קופר כתב שיר בשם "תלונת הכושי" (The Negro's Complaint‏, 1788) שהפך במהירות רבה למפורסם, ולעיתים קרובות צוטט על ידי מרטין לותר קינג במהלך התנועה האפרו-אמריקאית לזכויות האזרח של המאה ה-20.^[3] הוא גם כתב עוד כמה שירים פחות ידועים על עבדות בשנות ה-80, שרבים מהם תקפו את הרעיון שעבדות כדאית מבחינה כלכלית.^[2]

ביוגרפיה

קופר נולד בברקהאמסטד (אנ'), בהרטפורדשייר שם אביו, ג'ון קופר, היה הכומר של כנסיית פיטר הקדוש בברקהאמסטד (אנ').^[4]^[5] אחותו של אביו הייתה המשוררת ג'ודית מדן (אנ'). אימו הייתה אן לבית דון. הוא ואחיו ג'ון היו השניים היחידים מתוך שבעה ילדים ששרדו מעבר לינקות. אן מתה כשילדה את ג'ון ב-7 בנובמבר 1737. מותה של אימו בגיל כה מוקדם הטריד את ויליאם מאוד והיה נושא לשירו, "על קבלת תמונת אמי" (On the Receipt of My Mother's Picture), שנכתב יותר מחמישים שנה מאוחר יותר. הוא התקרב למשפחתה בשנותיו הראשונות. הוא היה קרוב במיוחד לאחיה רוברט ואשתו האריוט. הם החדירו בוויליאם הצעיר אהבת קריאה והעניקו לו כמה מספריו הראשונים – "מסעות ההלך" של ג'ון באניין (אנ') ו"המשלים" של ג'ון גיי.

קופר נרשם תחילה לבית הספר וסטמינסטר (אנ') באפריל 1742 לאחר שעבר מבית ספר לבית ספר במשך מספר שנים. הוא החל ללמוד לטינית מגיל צעיר, והיה חוקר נלהב של לטינית למשך שארית חייו. ילדים גדולים יותר הציקו לקופר במהלך הרבה משנותיו הצעירות. בבית הספר וסטמינסטר הוא למד אצל המנהל ג'ון ניקול. באותה תקופה, בית הספר וסטמינסטר היה פופולרי בקרב משפחות השייכות למפלגה הוויגית של אנגליה. עם זאת, למדו בו גם נערים אינטליגנטים רבים ממשפחות ממעמד חברתי נמוך יותר. קופר רכש חברים לכל החיים מווסטמינסטר. הוא קרא את האיליאדה והאודיסאה, מה שהפך למחקר חייו והצית בו את אהבתו לאפוסים של הומרוס. הוא הפך מיומן בפרשנות ובתרגום של לטינית, שבה השתמש עד סוף חייו. הוא היה מיומן גם בחיבור בלטינית וכתב חרוזים רבים בשפה זו משלו.^[6]

לאחר סיום לימודיו בבית הספר וסטמינסטר, עבר קופר לעבוד עבור עורך דין, מר צ'פמן, כדי לקבל הכשרה לקריירה במשפטים. במהלך תקופה זו, הוא בילה את שעות הפנאי שלו בביתו של דודו בוב קופר, שם התאהב בבת דודתו תאודורה (Theodora), לה רצה להינשא. אבל כפי שכתב ג'יימס קרופט, שב-1825 פרסם לראשונה את השירים שקופר כתב לתאודורה, "אביה, מתוך רעיון שאיחוד האנשים שהם קרובי משפחה אינו ראוי, סירב להיענות לרצונותיהם של בתו ואחיינו". הסירוב הזה הותיר את קופר מוטרד. הוא עבר את ההתקף החמור הראשון שלו של דיכאון/מחלת נפש, שנקרא בזמנו מלנכוליה.

בשנת 1763 הוצעה לו משרת פקידות של כתבי עת בבית הלורדים, אך הוא קרס תחת הלחץ של הבחינה המתקרבת; הוא חווה תקופה של דכדוך ושגעון. בשלב זה הוא ניסה שלוש פעמים להתאבד ונשלח למקלט של נתנאל קוטון (אנ') בסנט אולבנס לצורך החלמה. שירו המתחיל ב"שנאה ונקמה, חלקי הנצחיים" (המכונה לעיתים "סאפיקים") נכתב לאחר ניסיון ההתאבדות שלו.

לאחר שהחלים, הוא התיישב בהנטינגדון (אנ') עם כומר בדימוס בשם מורלי אונווין ואשתו מרי. קופר גדל להיות ביחסים טובים כל כך עם משפחת אונווין, שהוא עבר לגור בביתם, ועבר איתם לאולני (אנ'). שם הוא פגש את בעוזר הכומר ג'ון ניוטון, קברניט לשעבר של ספינות עבדים שהקדיש את חייו לקידום הנצרות. זמן לא רב לאחר מכן, מורלי אונווין נהרג בנפילה מסוסו; קופר המשיך לגור בבית אונווין ונקשר מאוד לאלמנה מרי אונווין.

באולני, ניוטון הזמין את קופר לתרום לספר מזמורים שהוא חיבר. הכרך שהתקבל, המכונה מזמורי אולני, פורסם רק ב-1779 אך כולל מזמורים כגון "שבחים למזרקה שנפתחה" (מתחילים "יש מזרקה מלאה בדם")^[7] ו"אור זורח מתוך החושך". (מתחיל ב"אלוהים נע בדרך מסתורית"), שנותרו כמה מהחרוזים המוכרים ביותר של קופר.

בשנת 1773 חווה קופר התקף של שגעון, ודמיין לא רק שהוא נידון לגיהנום לנצח, אלא שאלוהים מצווה עליו להקריב את חייו שלו. מרי אונווין טיפלה בו במסירות רבה, ואחרי שנה הוא החל להתאושש. בשנת 1779, לאחר שניוטון עבר מאולני ללונדון, התחיל קופר לכתוב שירה שוב. מרי אנווין, שרצתה להסיח את דעתו של קופר, הציעה לו לכתוב על הנושא של התקדמות הטעות (The Progress of Error). לאחר שכתב סאטירה בשם זה, הוא כתב שבע אחרות. שירים אלו נאספו ופורסמו בשנת 1782 תחת הכותרת "שירים מאת ויליאם קופר, מהמקדש הפנימי" (Poems by William Cowper, of the Inner Temple, Esq).

בשנת 1781 פגש קופר אלמנה מתוחכמת ומקסימה בשם ליידי אוסטן שהיוותה השראה לשירה חדשה. קופר עצמו מספר על תחילתו של מה שחשבו כיצירתו המהותית ביותר, "המשימה" (The Task), ב"פרסום" שלו למהדורה המקורית של 1785:

גברת, חובבת חרוזים לבנים, דרשה מהסופר שיר מסוג זה ונתנה לו את ה-SOFA לנושא. הוא ציית; ומשום שיהיה לו זמן פנוי רב, חיבר יחד איתו נושא אחר; ובהתחקות אחר הלך המחשבה שאליו הובילו אותו מצבו ושינוי דעתו, הביאו להאריך, במקום המעט שאליו התכוון בתחילה, לאירוע רציני - כרך!

באותו כרך הדפיס קופר גם את השיר "ההיסטוריה המשתנה של ג'ון גילפין" (The Diverting History of John Gilpin), קטע בולט של חרוזים קומיים. כתיבת "ג'ון גילפין" זכתה מאוחר יותר לאזכור של ג. ק. צ'סטרטון בספרו "אורתודוקסיה" והצילה את קופר מלהיות משוגע לחלוטין.

בשנת 1786 עברו קופר ומרי אונווין לווסטון אנדרווד (אנ') בבקינגהאמשייר, לאחר שהתקרבו לבת דודתו ליידי הארייט הסקת' (אחותה של תאודורה). במהלך תקופה זו הוא החל לתרגם את האיליאדה והאודיסאה של הומרוס לחרוזים לבנים. הגרסאות שלו (שפרסמו ב-1791) היו העיבודים האנגליים המשמעותיים ביותר של השירים האפיים הללו מאז אלו של אלכסנדר פופ מוקדם יותר במאה זו. מבקרים שכתבו מאוחר יותר האשימו את ההומרוס של קופר בכך שהוא יותר מדי בתבנית של ג'ון מילטון.

בשנת 1789 התיידד קופר עם בן דוד, ד"ר ג'ון ג'ונסון, איש דת מנורפוק, ובשנת 1795 עברו קופר ומרי לנורפוק כדי להיות בקרבתו ולאחותו קתרין. הם שהו במקור בנורת' טודנהאם, אחר כך בדנהאם לודג' ליד סוואפהאם ולאחר מכן במונדסלי לפני שהתיישבו לבסוף במזרח דרהאם (כל המקומות בנורפוק) עם משפחת ג'ונסון, לאחר שמרי אונווין הפכה למשותקת.

מרי אונווין מתה ב-1796, וקופר צלל לתוך עגמומיות שממנה מעולם לא התאושש לחלוטין. הוא אכן המשיך לנסח מחדש את הומרוס שלו למהדורה שנייה של תרגומו. מלבד כתיבת השיר העוצמתי והעגום, "The Castaway", הוא כתב כמה תרגומים לאנגלית של חרוזים יווניים ותירגם כמה מהמשלים של ג'ון גיי ללטינית.

מוות והנצחה

קופר חלה בבצקת באביב 1800 ומת ב-25 באפריל. הוא נקבר בקפלה של סנט תומאס מקנטרברי, בכנסיית סנט ניקולס במזרח דרהם, וחלון ויטראז' שם מנציח את חייו.^[1]

בכנסיית סנט פיטר בברקהאמסטד ישנם שני חלונות לזכרו של קאופר: החלון המזרחי מאת קלייטון ובל (1872) מתאר את קופר ליד שולחן הכתיבה שלו מלווה בארנבות המחמד שלו, ונושא את הכתובת "ישועה לאיש הגוסס, ואל האל העולה" (שורה משירו של קופר "המושיע, איזו להבה אצילית"); ובמעבר הצפוני כתובות בחלון זכוכית חרוט שורות מ"הו! לטיול קרוב יותר עם אלוהים" ו"המשימה". באותה כנסייה יש גם לוח זיכרון לאימו של המשורר, אן קופר. קופר מונצח גם (יחד עם ג'ורג' הרברט (אנ')) בחלון ויטראז' נוסף של קלייטון ובל בקפלת סנט ג'ורג' במנזר וסטמינסטר.^[8]

בשנת 1823, התכתובת של קופר פורסמה לאחר מותו מהמכתבים המקוריים שהיו ברשותו של קרובו ג'ון ג'ונסון.

ליד הכפר וסטון אנדרווד, שבו התגורר פעם קופר, נמצאת מבנה פולי בשם בית הקיץ קופר (Cowper's Alcove). הפולי נבנה על ידי לורד האחוזה של בית וסטון, בן למשפחת ת'רוקמורטון ב-1753. קופר נודע כמי שביקר כאן לעיתים קרובות כדי לקבל השראה לשירתו. בית הקיץ מוזכר ב"המשימה" של קופר. הפולי הוקדש לקופר על ידי אחוזת החגורה הירוקה של מועצת המחוז של בקינגהאמשייר, והוצב בה לוח עם החרוז מ"המשימה" המתייחס לבית הקיץ.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ויליאם קופר בוויקישיתוף

כתבי ויליאם קופר בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
ויליאם קופר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ויליאם קופר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ויליאם קופר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ויליאם קופר, באתר Discogs (באנגלית)

"Cowper, William (1731–1800)". Dictionary of National Biography. 1885–1900.
William Cowper at the Eighteenth-Century Poetry Archive (ECPA)
William Cowper's Cat Poems
Cowper's Grave
Complete Poetical Works of William Cowper at Christian Classics Ethereal Library
Essays by William Cowper at Quotidiana.org

הערות שוליים

^ ¹ ² Cameron. "William CowperDereham Norfolk". www.poetsgraves.co.uk.
^ ¹ ² "Abolitionist campaigners". www.bl.uk.
^ King, Martin Luther Jr., Carson, Clayborne; Holloran, Peter; Luker, Ralph; et al. (eds.), The Papers of Martin Luther King, Jr: Threshold of a new decade
^ Alumni Oxonienses 1500–1714. Vol. Abannan–Kyte. 1891. pp. 338–365.
^ Taylor, Thomas (1835). The Life of William Cowper, Esq. Seeley.
^ Rhodes, N., (ed.), William Cowper: Selected Poems, Psychology Press, 2003, p. 8.ISBN 9780415969413
^ Cowper, William (1772). "There Is a Fountain". Hymnary.org (hymn).
^ "Commemorations: William Cowper". westminster-abbey.org. Westminster Abbey.

[poetsgraves.co.uk-1] ¹ ² Cameron. "William CowperDereham Norfolk". www.poetsgraves.co.uk.

[campaigners-2] ¹ ² "Abolitionist campaigners". www.bl.uk.

[3] King, Martin Luther Jr., Carson, Clayborne; Holloran, Peter; Luker, Ralph; et al. (eds.), The Papers of Martin Luther King, Jr: Threshold of a new decade

[4] Alumni Oxonienses 1500–1714. Vol. Abannan–Kyte. 1891. pp. 338–365.

[5] Taylor, Thomas (1835). The Life of William Cowper, Esq. Seeley.

[6] Rhodes, N., (ed.), William Cowper: Selected Poems, Psychology Press, 2003, p. 8.ISBN 9780415969413

[7] Cowper, William (1772). "There Is a Fountain". Hymnary.org (hymn).

[8] "Commemorations: William Cowper". westminster-abbey.org. Westminster Abbey.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]