סמואל טיילור קולרידג'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סמואל טיילור קולרידג'
Samuel Taylor Coleridge
Samuel Taylor Coleridge at age 42.jpg
לידה 21 באוקטובר 1772
אוטרי סנט מרי, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 25 ביולי 1834 (בגיל 61)
לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק משורר, פילוסוף, תאולוג, סופר, מבקר ספרות, מבקר עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Sarah Fricker (אוגוסט 1795) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Sara Coleridge, Derwent Coleridge, Hartley Coleridge, Berkeley Coleridge עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ממלכת בריטניה הגדולה, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום אנגלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים Christ's Hospital, ג'יזס קולג', קיימברידג' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות The Rime of the Ancient Mariner, קובלא חאן, Lyrical Ballads, Christabel עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה עמית החברה המלכותית לספרות עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה Samuel Taylor Coleridge signature.jpg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
סמואל טיילור קולרידג' בן 23, 1795

סמואל טיילור קולרידג'אנגלית: Samuel Taylor Coleridge‏; 21 באוקטובר 177225 ביולי 1834) היה משורר, מבקר ופילוסוף אנגלי, שהיה, יחד עם ידידו ויליאם וורדסוורת', מהדור הראשון של המשוררים הרומנטיים באנגליה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמואל טיילור קולרידג' נולד באוטרי סט מרי במחוז דבון באנגליה, הצעיר מבין 14 ילדיו של כומר הקהילה. אחרי מות אביו ב-1781 נשלח ללמוד בבית הספר "Christ's Hospital" בלונדון. בין 1791 ל-1794 למד ב-"Jesus College" באוניברסיטת קיימברידג', פרט לתקופה קצרה בה התגייס לדרגונים. באוניברסיטה נתקל בדעות פוליטיות ותאולוגיות שנחשבו אז רדיקליות. הוא עזב את קיימברידג' ללא תואר, והצטרף לידידו המשורר לעתיד רוברט סאותי בתוכנית להקמת קהילה אוטופית בפנסילבניה, אך תוכניתם נכשלה. ב-1795 נישאו שני החברים לשתי אחיות, שרה ואליזבת פריקר. נישואיו של קולרידג' לשרה לא היו מאושרים.

ב-1795 התיידד קולרידג' עם המשורר ויליאם וורדסוורת' ועם אחותו דורותי. קולרידג' חי בנת'ר סטואי בסאמרסט ואחרי זמן מה עברו לגור בקרבת מקום גם ויליאם ודורותי וורדסוורת'. שם כתב קולרידג' את שיריו המפורסמים "שירת יורד-הים הישיש" The Rime of the Ancient Mariner, את חלקו הראשון של Christabel ואת קובלא ח'אן, שנכתב, לפי עדותו, לאחר שהתעורר מחלום שנגרם מהזיית אופיום במהלכו הוכתבו לו מילות השיר. בתקופה זו קולרידג' החל להשתמש באופיום כמשכך כאבים, שימוש שהיה מקובל ונפוץ.

ב-1798 פרסמו קולרידג' וורדסוורת' יחד קובץ שירים "בלדות ליריות", שהיה נקודת הפתיחה של התנועה הרומנטית האנגלית. רוב השירים בקובץ היו מאת וורדסוורת', אולם שירו של קולרידג' "שירת יורד-הים הישיש" The Rime of the Ancient Mariner, שהיה השיר הארוך ביותר בקובץ, משך תשומת לב רבה.

בסתיו 1798 יצאו קולרידג' וורדסוורת' לגרמניה, קולרידג' בילה את רוב זמנו בערי-אוניברסיטאות. הוא החל להתעניין בפילוסופיה גרמנית ובעיקר בפילוסופיה של קאנט, ובביקורת ספרותית של המחזאי גוטהולד לסינג. קולרידג' למד גרמנית וכשחזר לאנגליה תרגם לאנגלית את הטרילוגיה Wallenstein מאת המשורר הגרמני פרידריך שילר.

ב-1800 חזר קולרידג' לאנגליה והתיישב עם משפחתו באזור האגמים Lake District, הוא נקלע למעגל קסמים של אי-ביטחון עצמי בכישוריו כמשורר, בריאות לקויה ותלות גוברת באופיום. לא ברור אם הדיכאון בו שקע היה הגורם או התוצאה של השימוש הגובר באופיום, ב-1802 כתב את "דיכאון: אודה" "Dejection: An Ode" בו הוא מבטא את היאוש והחשש מאובדן הכישרון היצירתי.

בשנים 1804 עד 1806 חי קולרידג' במלטה והיה מזכירו האישי של הנציב העליון הבריטי. ערך מסעות באיטליה ובסיציליה, בתקווה שבריאותו תשתפר ושהוא יוכל לצמצם את צריכת האופיום.

בין השנים 1808 ל-1819 נשא קולרידג' סדרה של הרצאות בלונדון ובבריסטול. להרצאותיו על שייקספיר הייתה השפעה על הסופרים בני דורו, והגבירה את העניין במחזאי.

ב-1816 עבר קולרידג' לגור בהייגייט, בבית הרופא ג'יימס גילמן. בביתו השלים את עבודת הפרוזה הגדולה שלו, "ביוגרפיה ספרותית" (Biographia Literaria), העוסקת בביקורת פילוסופית של שירה, ובמרכזה ניתוח של שירת וורדסוורת'. הוא פרסם כתבים נוספים Sibylline Leaves 1817, Aids to Reflection 1825, ואת Church and State 1830. קולרידג' מת בהייגייט ב-25 ביולי 1834.

הערכת שירתו ומחשבתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולרידג' פנה בגיל צעיר מעיסוק בשירה לעיסוק במטפיזיקה ובביקורת ספרות, כך ששירתו משכה הרבה פחות תשומת לב מזו של עמיתיו וורדסוורת', ביירון, שלי וקיטס. כתב לי האנט: "קולרידג' היה החולם המעולה ביותר, הדובר הרהוט ביותר, ההוגה המקורי ביותר של תקופתו... שירתו כה יפה, שמחה בחלקה, לא מזמינה מבקרים, לא מקבלת כמעט תשומת לב, עד שרק עתה אנשים מתעוררים להכיר את מלוא מעלותיה. בשירה טהורה, כלומר שירה שאין בה דבר חוץ ממהותה העצמית, הוא היה האמן הגדול ביותר של זמנו... למרות היותו משורר טבעי, קולרידג' היה בסגנונו וברגשו המוזיקלי חסיד של ספנסר ושל כותבי הבלדות העתיקים שבאוסף של הבישוף פרסי. אבל אם לא הצליח להתעלות עליהם בחלק מהדברים, הרי שהצליח להיות לגמרי מוזיקלי בדברים אחרים, בייחוד באמנות! מכל כותבי השירה הנרטיבית המתומצתת שלנו, קולרידג' הוא המעולה ביותר מאז צ'וסר; ולבטח הוא הענוג ביותר מכל משוררינו."

אדוארד דאודן כתב: "קולרידג' הגה, או חלם שהגה, שיטות פילוסופיות גדולות, אלא שהן לא נכנסו לשירתו. יש המודים מאוד על כך. הכח החזיוני מתמעט תכופות לאחר הבגרות המוקדמת, אלא אם הוא נעזר בכח של התבוננות והרהור. השילוב החלש בין המשורר וההוגה שבקולרידג' הוא אחת הסיבות הרבות שבשלן הפיק שירה מושלמת כה מועטה. רבות היה לו לומר, אולם את רוב מה שחפץ לומר היה יכול להביע בפרוזה. וכאשר עסק ברעיונות, המשורר שבו, למעט אי אלו הבזקים חולפים והתפרצויות של דמיון, נשאר רדום".

Biographia Literaria, יצירתו הביקורתית-פילוסופית הגדולה והשנויה במחלוקת של קולרידג', גררה מחד ביקורות חריפות כנגד מה שנתפס כביכול כהיעדר קו ברור ומסודר של מחשבה או כהעתקה מהוגים שקדמו לקולרידג', ועוררה מאידך התפעלות גדולה. לדעת ג'ורג' סיינסבורי, קולרידג' הוא מהמבקרים הגדולים ביותר שבכל הדורות לצד אריסטו ולונגינוס. לדעת טי. אס. אליוט, קולרידג' היה אולי גדול המבקרים האנגלים ובמובן הזה האחרון שבהם.

השעיית הספק[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולרידג' טבע את המושג "השעיית הספק" כמוסכמה, שבה הקורא או הצופה נכון – במסגרת יצירת האמנות וכדי ליהנות יותר – להניח לספקותיו לזמן-מה. הוא היה אחד התורמים המרכזיים והמוקדמים לשאלת האמת האמנותית, ולבחינתה בתור בעיה אסתטית, והרבה להשתמש במונחים כמו "אמונה פיוטית" או "אמונה שלילית."[1]

ספריו שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שירת יורד-הים הישיש, בשבעה חלקים (תרגום: רות בלומרט), תחריטים – גוסטב דורה. העל-טבעי והדמיון הפיוטי, מאת לאונה טוקר, הוצאת קשב לשירה, תל אביב, 2001.
  • שירת המלח הקדמוני, וקבלה כן מאת ס"ט קאלרידש (תרגום: עקיבא פליישמאן), ניו יארק, תרע"א-1911.
  • קריסטבל (תרגום, איורים, הערות ואחרית-דבר: לילך ניישטט-בורנשטיין), הוצאת אבן חושן, רעננה, תשע"א-2011

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Doran, Madeleine: 'That Undiscovered Country': A Problem Concerning The Use of the Supernatural in Hamlet and Macbeth. Renaissance Studies in Honour of Hardin Craig, Iowa, 1941, p. 227