וראצה
| |||
 | |||
| מראה העיר וראצה | |||
| מדינה |
 בולגריה | ||
|---|---|---|---|
| מחוז | וראצה | ||
| חבל ארץ | מורדות הרי הבלקן | ||
| ראש העיר | קוסטאדין ניקיפורוב שאנוב | ||
| שטח | 148.924 קמ"ר | ||
| גובה | 344 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 66,070 (15 במרץ 2024) | ||
| קואורדינטות | 43°12′44″N 23°32′40″E / 43.212108°N 23.544412°E | ||
| אזור זמן | UTC +2 | ||
| http://www.vratza.bg | |||
וראצה (בבולגרית: Враца) היא עיר בצפון מערב בולגריה, בירת מחוז וראצה, ממוקמת במורדות הרי הבלקן ו-112 ק"מ צפונית מזרחית לבירה סופיה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשית התיישבות אנושית באזור מתוארכת לתקופת האבן החדשה והתיישבות מאורגנת על ידי שבטים תראקים לתקופת הברונזה המאוחרת. במהלך המאה ה-1 לפנה"ס נכבש האזור על ידי צבא הרפובליקה הרומית ובהמשך נבנתה במקום מצודה אשר הוחרבה במהלך המאה ה-5 על ידי ההונים. במהלך המאה ה-6 היגרו למקום שבטים סלאבים אשר הקימו כפר בשם וראטיצה בסמוך לחורבות המצודה הרומית. בתקופת האימפריה הבולגרית הראשונה בוצר היישוב. בראשית התקופה העות'מאנית נבנתה במקום מצודה חדשה ובהמשך התרחב הכפר לכלל עיירה שוקקת, אשר שימשה כנקודת מסחר והארחה לסוחרים שחלפו בה. לאחר המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878) הפכה העיר מתוקף סיכומי קונגרס ברלין, חלק מנסיכות בולגריה. בראשית המאה ה-20 עם חיבורה של וראצה לתשתית מסילות הברזל הבולגרית חל פיתוח כלכלי מואץ בעיר ובכלל זה התפתחות תעשיית יין[1].
כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעיר קיימת תעשיית טקסטיל, מתכת, כימיקלים, חומרי בניין, רהיטים. כמו כן תעשיית מזון בתחום הבשר והחלב וכן מספר מאפיות ויקבים. העיר מצויה בתנופת בנייה בעיקר למטרות נדל"ן מניב באפיק המשרדים והקמעונאות. שיעור האבטלה בווראצה נמוך מהארצי ועומד על 6.5%. וראצה סמוכה לעורקי התחבורה מספר 4 ו-7 של נתיבי התעבורה הפאן-אירופיים. וראצה מקושרת לתשתית מסילות הברזל הבולגרית שעתידה בעשור השני של המאה ה-21 לעבור שדרוג והרחבה.
דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוכלוסיית העיר נמצאת במגמת קיטון בשל שיעור תמותה הגבוה משיעור הילודה וכן בשל הגירה שלילית. מ-2000 ועד 2009 קטנה אוכלוסיית העיר ב-10.43%. מבחינת התמהיל המגדרי של האוכלוסייה עולה, כי 51% הן נשים ו-49% הם גברים.
אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בווראצה שורר אקלים ממוזג. הטמפרטורה השנתית הממוצעת היא 11.1oc וערכי הקיצון הממוצעים נעים ממינוס 1.1oc בינואר ועד 22.1oc באוגוסט. כמות המשקעים השנתית הממוצעת עומדת על 771 מילימטרים והחודש הגשום בשנה הוא מאי בו יורדים 102 מילימטרים של גשם[2].
הקהילה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – יהדות בולגריה
תיעוד לקהילה יהודית בעיר קיים מהמחצית השנייה של המאה ה-19 ועם סיום המלחמה העות'מאנית רוסית נמנו בווראצה 200 יהודים[3]. לאחר המלחמה אירעו בעיר אירועים אנטישמיים רבים ובכלל זה עלילות דם ומעצרים של בני הקהילה, שהביאו לאחוז הגירה גבוה של בני הקהילה מהעיר. ב-1900 מנתה הקהילה כ-100 נפשות ולא נכללה ברשימת 34 הקהילות המאורגנות בבולגריה[4]. עם זאת ב-29 באוגוסט 1920 יוצגה קהילת וראצה בכנס הקהילות היהודיות המאורגנות בממלכת בולגריה שהתקיים בסופיה, על ידי שאול ש. בן בשט ראש הקהילה[5]. בעיר וראצה לא היה בית ספר יהודי, התלמידים ביקרו בבתי הספר הממשלתיים והקהילה היהודית המקומית ערכה עבורם בנוסף, שיעורי דת ושפה עברית[6].
בפרוץ מלחמת העולם השנייה מנתה קהילת יהודי העיר 150 נפשות. על יהודי העיר הוחל החוק להגנת האומה והגברים בגילאי 20–40 נלקחו לעבודות כפייה. לפי רישומי משרד הפנים הבולגרי, נכללו במכסת 6,365 היהודים מ"בולגריה הישנה" שיועדו לגירוש אל מחנות ההשמדה ב-10 במרץ 1943, 64 מיהודי וראצה[7]. הגירוש לא יצא לפועל. ב-24 במאי 1943 הגיעו מקצת ממגורשי קהילת סופיה אל העיר וראצה[8]. מרבית יהודי העיר עלו למדינת ישראל לאחר הקמתה. ב-28 במאי 1949 בשלהי גל העלייה, ערך הקונסיסטוריון של יהודי בולגריה מפקד ובווראצה נמנו 28 יהודים[9]. בראשית המאה ה-21 לא התגוררו בווראצה יהודים.
ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סטיבן סייג', וראצה, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך III, עמ' 41–42), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של וראצה- וראצה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
וראצה (בולגריה), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ תקציר ההיסטוריה של וראצה, באתר הרשות המקומית וראצה (בבולגרית)
- ^ מזג האוויר בווראצה, באתר levoyageur.net (באנגלית)
- ^ הקהילה היהודית בווראצה, באתר "כולנו בולגרים", אתר הבית של יהדות בולגריה
- ^ חיים קשלס, היהודים בבולגריה בעשרים השנים הראשונות לאחר שחרורה מעול העותומנים (1878–1898), בתוך: אנציקלופדיה של גלויות – יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 65
- ^ אלברט רומנו, תקנון הקהילות והקונסיסטוריון, בתוך: אנציקלופדיה של גלויות – יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 439
- ^ לוחות סטאטיסטיים, בתוך: אנציקלופדיה של גלויות – יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 645–662
- ^ חיים קשלס, תעודות ומסמכים, בתוך: אנציקלופדיה של גלויות – יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 849
- ^ מיכאל בר-זוהר, הרכבות יצאו ריקות, הוצאת הד ארצי, אור יהודה, 1999, עמוד 166
- ^ חיים קשלס, קורות יהודי בולגריה – כרך ד', מאחורי מסך הברזל, הוצאת דבר, תל אביב, 1969, עמוד 296
| רשויות מקומיות וערי מחוז וראצה שבבולגריה | ||
|---|---|---|
|
| דירוג | שם | מחוז | אוכלוסייה | דירוג | שם | מחוז | אוכלוסייה | ||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 סופיה .jpg) פלובדיב | |||||||||
| 1 | סופיה | סופיה | 1,183,454 | 11 | שומן | שומן | 67,971 |  וארנה  בורגס | |
| 2 | פלובדיב | פלובדיב | 319,612 | 12 | חאסקובו | חאסקובו | 65,829 | ||
| 3 | וארנה | וארנה | 310,664 | 13 | בלגואבגרד | בלגואבגרד | 62,534 | ||
| 4 | בורגס | בורגס | 189,741 | 14 | ימבול | ימבול | 61,766 | ||
| 5 | רוסה | רוסה | 124,787 | 15 | וליקו טרנובו | וליקו טרנובו | 58,507 | ||
| 6 | סטארה זאגורה | סטארה זאגורה | 122,536 | 16 | פאזארדז'יק | פאזארדז'יק | 55,716 | ||
| 7 | פלבן | פלבן | 92,101 | 17 | וראצה | וראצה | 50,666 | ||
| 8 | סליבן | סליבן | 80,467 | 18 | אסנובגראד | פלובדיב | 45,943 | ||
| 9 | דובריץ' | דובריץ' | 73,895 | 19 | גברובו | גברובו | 45,940 | ||
| 10 | פרניק | פרניק | 68,259 | 20 | קאזאנלק | סטארה זאגורה | 42,208 | ||
