זבולון בריט
הרב זבולון ליב בריט (בכתיב יידי: באריט; נפטר ב' בסיוון ה'תרס"ג, 28 במאי 1903) היה רב ופובליציסט ליטאי, רבן של עיירות וערים ליטאיות רבות, האחרונה שבהן פלונגיאן.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד לרב יום טוב ליפמן, על שמו הוא מכונה ברי"ט - בן רבי יום טוב, ולעיתים: ר' זבולון ליפמן. צאצאיו דבקו בשם ליפמן כשם משפחתם, בנו יצחק אייזיק מרדכי ליפמן, היה אביו של חוקר תולדות יהודי ליטא והעיר קובנה דוד מתתיהו ליפמן שנספה בשואה[1].
הרב בריט היה תלמידו של מהרי"ל דיסקין, נודע כבקי גדול בהלכה ובספרות חז"ל. לצד בקיאותו בתורה היה ידען גדול בהוויות העולם וניצל את ידיעותיו לפולמוסיו עם כותבים לא-דתיים בעיתונות היהודית. לפי סקירה שהתפרסמה לאחר פטירתו בירחון החרדי "הפלס" הוא פרסם גם מאמר אנטי-ציוני חריף בעילום שם מחשש שיבולע לו. גם הרב חיים ברודי מצטט אותו בחייו כאנטי-ציוני[2] אולם חוגים דתיים ציוניים ראו בו חובב ציון בשל ידידותו עם הרב צבי הירש קלישר, ואברהם יעקב סלוצקי אף פרסם בשמו דברים בשבח בנין ארץ ישראל.
שימש כרב בעיירות וערים רבות, בהן: דרשונישוק, גודלבה (גודלעווע), פיליפובה (פיליפּאָווע) (אנ'), וקראזש. בעשרים שנותיו האחרונות כיהן כרבה של פלונגיאן ובה נפטר ונקבר.
כתביו הרבים לא נדפסו, הוא מצוטט בספרי בני דורו כמו שו"ת מגן שאול לרב שאול קצנלנבוגן משילעל. מלבד מאמרי הפובליציסטיקה שפרסם בעיתונים כמו "המגיד" והירחון "הפלס", כתב הרב בריט גם בכתבי עת תורניים כמו "יגדיל תורה" האודסאי. חלק מחידושיו התורניים משוקעים בספרו של חתנו, הרב דב משה בן יחיאל מיכל נאמיאט שכיהן אף הוא כרבן של קרוז' ופלונגיאן.
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בתו מיכלה נישאה לרב נתנאל יוסף גרז, מתלמידי ישיבת סלובודקה וקלם. בנם היה הרב זבולון גרז אב"ד רחובות, שנולד שבועות ספורים לאחר פטירת סבו ונקרא על שמו.
- בת נוספת נישאה לרב דב משה נמיאט, רב באנטוורפן ובגייטסהד, ומחבר הספר "דברי משה." בתו רבקה נישאה לרב יעקב משה פלדמן, לוס אנג'לס, מחבר "משיבת נפש" על התורה תמימה ו"ארשת שפתינו." אחד מנכדיו הוא הרב דוד פנדל, ראש ישיבת שדרות, ונכד נוסף הוא הרב דניאל פלדמן, ר"ם בישיבה אוניברסיטה.
- נכדו, בן בנו יצחק-אייזיק מרדכי, הוא דוד מתתיהו ליפמן.
גיסו, בעל אחות אשתו, היה הרב שרגא פייבל פרנק מאלקסוט, תלמידו של רבי ישראל מסלנט. הגיס נפטר בגיל צעיר והרב בריט היה המוציא לפועל של צוואתו, בין היתר ביקש להשיא את כל בנותיו לתלמידי חכמים, הרב בריט דאג להשיאן למי שהיו לימים הרבנים: משה מרדכי אפשטיין, איסר זלמן מלצר, ברוך הורוביץ ושפטל קרמר.
מקורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מהנעשה והנשמע, הפלס, שנה ג', תרס"ג, עמ' 635
- נפתלי בן מנחם, ברי"ט-ליפמאן, זבולון ליב ב"ר יום טוב ליפמאן, בתוך: חכמי ליטא, ירושלים תשי"ט, עמ' 22
- בערל כהן, הרב הגאון ר' זבולון לייב ברי"ט ליפמאן, בתוך: יזכור־בוך סואוואלק, ניו יורק תשכ"א, עמ' 185.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ברל כהן, ר' זבולון בר' יום-טוב ליפמאן, בספרו: יִידישע שטעט, שטעטלעך און דאָרפֿישע יִישובים אין ליטע ביז 1918: היסטאָריש-ביאָגראַפֿישע סקיצעס, ניו יורק 1991, עמ' 68 טור 1, באתר היברובוקס.
- ממאמריו
- זבולון בריט, יוסף חכם וישמע לקח, הצפירה, 16 בפברואר 1897
- יוסף חכם וישמע לקח (סוף), הצפירה, 17 בפברואר 1897
- זבולון בריט, אין הלכה כדברי המכריע, הצפירה, 19 במרץ 1897
- זבולון בריט, נגד הזרם רומן, י. ברשדסקי (הוצאת תושיה), המליץ, 21 באפריל 1901 (בקורת על ספרו של ישעיהו ברשדסקי)
- זבולון בריט, נגד הזרם (ב), המליץ, 22 באפריל 1901
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ראו על כך עוד: בערל כהן, הרב הגאון ר' זבולון לייב ברי"ט ליפמאן, בתוך: יזכור־בוך סואוואלק, ניו יורק תשכ"א, עמ' 185.
- ^ חיים ברודי, שיבת ציון (המשך), המגיד, עמ' 2, 24 ביוני 1892.