חמיצה

חמיצה/בורשט
	בעת ההגשה מוסיפים עשבי תיבול, שמנת חמוצה ומילוי מיוחד של בייקון עם שום.
מאכלים
סוג	מרק סלק, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
מטבח	המטבח הרוסי, המטבח האוקראיני, המטבח הפולני, המטבח הרומני, המטבח הליטאי, המטבח הבלארוסי, המטבח המולדובי
מוצא	אוקראינה
אופן הגשה	ישנן מגוון שיטות ביחס לטמפרטורת ההגשה ומרכיבי הבורשט לפי אזור ומנהג.
מרכיבים עיקריים	גדולי-שרש, סלק, כרוב, שמיר

חֲמִיצָה, המוכרת גם כבּוֹרְשְׁט (ביידיש בּאָרשט, בפולנית Barszcz נהגה: בָּארשץ', ברוסית בורש - борщ ‏האזנה^ⓘ‏^Ⓘ‏, בהונגרית: Borscs), היא מרק חמוץ בצבע אדום שמקורו בסלק, המאפיין מטבחים מסורתיים של מזרח אירופה.

קיימים סוגים רבים מאוד של חמיצה. במטבח הרוסי לבדו יש כ-40 סוגים שונים של המרק. לרוב מבשלים אותו עם בשר חזיר או עוף. את הגרסה הצמחונית שלו נהוג לעיתים להגיש קר בתוספת ביצה מבושלת וחתוכה, בצל ירוק ומלפפון חמוץ. עוד כולל המרק בדרך כלל שמיר, עגבניות, שעועית, פטריות ומלפפון. נהוג להגישו עם מעט שמנת חמוצה.

הבדלים בין מטבחים

המרק מוגש הן חם והן קר; ברוסיה נהוג להגישו קר בקיץ.

בארצות בלטיות, בעיקר בליטא, נהוג להגיש את החמיצה בנפרד ואליה מצורפת בנוסף צלחת עם שמנת חמוצה ועוד אחת עם ירקות.

כמו כן, המרק יכול להיות מוגש עם מרכיביו השונים בתוכו (כבורשט אוקראיני) או לחלופין כמרק "צח" שמרכיביו הוצאו ממנו לאחר חליטתם (כבורשט פולני).

האטימולוגיה של השם וההיסטוריה

על פי המילון האטימולוגי של השפות הסלאביות שם המרק מגיע משמו של הצמח, הנקרא במקור בורשוויק (שם מדעי: Heracleum sphondylium) עלים המשמשים למאכל.

מקורו של המרק לא ידוע, ככל הנראה הוא הופיע ברוס של קייב. ניתן לומר בוודאות שהחמיצה הייתה ידועה ברוס של קייב כבר בסביבות המאה ה-14–15.

הבורשט הגיע לישראל עם העליות הראשונות ממזרח אירופה^[1]

ביהדות

בהלכה היהודית נוצר דיון תרבותי-הלכתי לגבי חשיבותה של החמיצה. קיימים טקסים רבים ביהדות המצריכים שתיית יין, כדוגמת קידוש, הבדלה וברכת המזון. מכיוון שלרבים מיהודי אשכנז לא היה יין כשר זמין, נהגו רבים מהם להשתמש בשיכר כתחליף ליין, פתרון שניתן לו מקום כבר בתלמוד הבבלי.^[2] אמנם, לגבי החמיצה קבעו פוסקי ההלכה כי לא ניתן להתייחס אליה כאל שיכר, וקבעו שהיא 'כמו מים' מבחינת חשיבותה.^[3]