טריטוריית הנאמנות של איי האוקיינוס השקט
| |||
 | |||
| ממשל | |||
|---|---|---|---|
| משטר | משטר נאמנות | ||
| שפה נפוצה | אנגלית | ||
| עיר בירה | סאיפאן | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | |||
| תאריך הקמה | 18 ביולי 1947 | ||
| פירוק | |||
| תאריך פירוק | 1 באוקטובר 1994 | ||
| ישות קודמת | המנדט על האוקיינוס השקט הדרומי (אנ') | ||
| ישות יורשת |
 איי מרשל  מיקרונזיה  איי מריאנה הצפוניים  פלאו | ||
| שטח בעבר | 1,779 קמ"ר (נכון ל־1980) | ||
| אוכלוסייה בעבר | 132,929 (נכון ל־1980) | ||
| כלכלה | |||
| מטבע | דולר אמריקני | ||
טריטוריית הנאמנות של איי האוקיינוס השקט (באנגלית: Trust Territory of the Pacific Islands, בראשי תיבות TTPI) הייתה שטח במיקרונזיה שבמערב האוקיינוס השקט אשר נוהל במסגרת משטר הנאמנויות של ארגון האומות המאוחדות בשנים 1947–1994, בעקבות מלחמת העולם השנייה. הטריטוריה נוהלה על ידי ארצות הברית.
הקמת הנאמנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]אזור מיקרונזיה נחקר על ידי פורטוגל וספרד החל מהמאה ה-16. ספרד הייתה הראשונה שהרחיבה את שליטתה בו. בתחילה היה הדבר ללא מחלוקת עם המעצמות האירופיות האחרות, אך בשלהי המאה ה-19 קראה גרמניה תיגר עליה. ב-1874 הכריזה ספרד על ריבונותה על איי מרשל ואיי קרוליינה. ב-1885 עברו איי מרשל לשליטת גרמניה, ובעקבות מלחמת ארצות הברית–ספרד העבירה ספרד את האי גואם לידי ארצות הברית ומכרה את יתרת מאחזיה במיקרונזיה לגרמניה. לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה כבשה יפן את מאחזי גרמניה במיקרונזיה וביקשה למזג אותם באימפריה שלה, אך ארגון חבר הלאומים מסר לה את השליטה בהם תחת מנדט מטעמו. במהלך מלחמת העולם השנייה כבשה ארצות הברית את האזור מידי יפן והוא נוהל כשטח צבאי על ידי צי ארצות הברית ממטה שהוקם באי גואם.
ב-18 ביולי 1947 קיבלה מועצת הביטחון של האו"ם את החלטה 21, אשר העמידה את האזור תחת ניהול ארצות הברית כטריטוריית נאמנות. האזור הוגדר כשטח אסטרטגי ועל כן לפי סעיף 83 למגילת האו"ם ניתנה בידי המועצה בלבד (ולא בידי העצרת הכללית של האו"ם) הסמכות לסיים את משטר הנאמנות בו.
תיאור שטח הנאמנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שטח טריטוריית הנאמנות השתרע על פני 7,800,000 קילומטר רבוע במערב האוקיינוס השקט, מצפון מזרח ליבשת אוסטרליה. השטח היה כעין טרפז שבסיסו הרחב פונה דרומה, אשר השתרע בין קווי הרוחב 21 צפון עד 1 צפון ובין קווי האורך 130 מזרח עד 172 מזרח. שטח זה היווה 4.7% משטח האוקיינוס השקט, אך היה שקול ל-85% משטח ארצות הברית היבשתית.
שטח הטריטוריה כלל כ-2,400 איים, שרק כמאה מהם, בשטח של 1,800 קילומטר מרובע, היו מיושבים. באיים אלו התגוררו בשלהי המאה ה-19 200 אלף תושבים, אך עד 1969 פחת מספרם ל-100 אלף עקב מלחמה, מחלות והגירה. התושבים היו בני קבוצות אתניות שונות, דיברו בתשע שפות שונות והיה להם רק מעט מן המשותף אלה עם אלה.
טריטוריית הנאמנות חולקה לשישה מחוזות:
- בצפון - איי מריאנה (Mariana Islands)
- במזרח - איי מרשל (Marshall Islands)
- בדרום -
- מזרח - פונפיי (Pohnpei)
- מרכז - טרוק (Truk)
- מערב - יאפ (Yap)
- (כל המחוזות מהווים כיום חלקים במדינת מיקרונזיה)
- בדרום מערב - פלאו (Palau)
בתחומי הטריטוריה נמצאו שטחי הניסויים של האוקיינוס השקט (Pacific Proving Grounds) שהשתרעו על פני כ-360 אלף קילומטר רבוע. במרוצת השנים ערכה בהם ארצות הברית 105 ניסויים גרעיניים.
ניהול הנאמנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ניהול טריטוריית הנאמנות על ידי צי ארצות הברית נמשך עד 1951. אז באה במקומו מחלקת הפנים של ארצות הברית. לטריטוריה מונה נציב עליון, אשר מטהו היה ממוקם באי סאיפאן שבאיי מריאנה.
ב-1952 נחקק פרק 14 בספר החוקים (Code) הפדרלי של ארצות הברית, אשר שימש לניהול המשפטי של הטריטוריה. ב-1956 מונתה מועצה מייעצת לטריטוריה, וב-1964 הקימה מחלקת הפנים של ארצות הברית את הקונגרס של הטריטוריה, בעל שני בתים, אשר היה פעיל עד 1979. בתקופה זו נערכו שלוש פעמים בחירות לאיוש הקונגרס.
דגל הטריטוריה עד 1965 היה דגל ארגון האו"ם. מאז ועד שנות השמונים שימש דגל בצבע תכלת כהה שעליו מעגל של שישה כוכבים מחומשים, כמספר המחוזות בטריטוריה. לאחר מכן השתמש כל מחוז בדגל משלו.
תהליך סיום הנאמנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1975 נערך משאל עם שבו הכריעו תושבי איי מריאנה (למעט גואם) על איחוד פוליטי עם ארצות הברית בשם איי מריאנה הצפוניים. השינוי נכנס לתוקף ב-1978 וב-1986 הפכו האיים לטריטוריה של אזור מבודד בארצות הברית.
ב-1979 הכירה ארצות הברית בעצמאות איי מרשל והמדינות הפדרטיביות של מיקרונזיה, והן זכו בעצמאות מלאה ב-1986. תושבי פלאו החליטו שלא להצטרף למדינת מיקרונזיה.
עקב מתחים בין-גושיים קיבלה מועצת הביטחון של האו"ם רק בשנת 1990 את החלטה 683, אשר סיימה את משטר הנאמנות באיי מריאנה הצפוניים, באיי מרשל ובמיקרונזיה.
בשנת 1987 תמה כהונתו של הנציב העליון האחרון של הטריטוריה. לאחר מכן נוהלה הטריטוריה על ידי המשרד לעניינים טריטוריאליים ובינלאומיים (Office of Territorial and International Affairs) (כיום - המשרד לאזורים מבודדים במחלקת הפנים של ארצות הברית).
השריד האחרון של טריטוריית הנאמנות, פלאו, קיבלה את עצמאותה בשנת 1994 (הוקמה כרפובליקה עוד ב-1981). ב-1994 גם אישרה מועצת הביטחון של האו"ם את סיום משטר הנאמנות בפלאו, במסגרת החלטה 956.
מדינות איי מרשל, מיקרונזיה ופלאו חתמו כולן על הסכם התאגדות חופשית (Compact of Free Association) עם ארצות הברית. ההסכם מעניק להן הטבות כלכליות מידי ארצות הברית ומוסר לה את האחריות לשמירת ביטחונן ואת הזכות להציב כוחות צבא בתחומיהן.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- על הטריטוריה, באתר אוניברסיטת הוואי
- טריטוריית הנאמנות של איי האוקיינוס השקט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
