איי מריאנה הצפוניים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איי מריאנה הצפוניים
Commonwealth of the Northern Mariana Islands
Flag of the Northern Mariana Islands.svg Northern Mariana Islands seal.png
דגל סמל
מוטו לאומי: אין
המנון לאומי: Gi Talo Gi Halom Tase
מיקום איי מריאנה הצפוניים
יבשת אוקיאניה
שפה רשמית אנגלית, צ'מורואית, קרוליניאלית
עיר בירה קפיטל היל
משטר דמוקרטיה נשיאותית ייצוגית
ראש המדינה
מושל
ברק אובמה
אלוי אינוס
הקמה
אין (באיחוד פוליטי עם ארצות הברית)
שטח[1]
- דירוג עולמי
464 קמ"ר 
197 בעולם
אוכלוסייה[2]‏ (הערכה ליולי 2014)
- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות
51,483 נפש 
208 בעולם
110.95 נפש לקמ"ר
93 בעולם
תמ"ג[3]‏ (הערכה לשנת 2010)
- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש
733 מיליון $ 
210 בעולם
14,238 $
93 בעולם
מטבע דולר אמריקאי ‏ (USD)
אזור זמן UTC +10
סיומת אינטרנט .mp
קידומת בינלאומית 670 1+
מפת איי מריאנה הצפוניים

איי מריאנה הצפונייםאנגלית: Northern Mariana Islands) הם קבוצה של 15 איים באוקיינוס השקט הנמצאים באיחוד פוליטי עם ארצות הברית. שטחם הכולל של האיים עומד על 464 קמ"ר, על פי הערכות מיולי 2011 מתגוררים באיים 46,050 תושבים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכיבוש האירופי[עריכת קוד מקור | עריכה]

האירופאי הראשון שהגיע לאזור היה פרדיננד מגלן ,אשר בשנת 1521 הגיע לגואם והכריז עליה כשטח בשליטת ספרדית. הספרדים התקבלו בהכנסת אורחים על ידי הילידים בני הקאמורו, אולם הבדלי התרבויות הביאו להתפרצות אלימה כאשר נעשה שימוש על ידי הילידים בסירה ספרדית ללא קבלת רשותם, כמקובל אצלם, דבר שנתפס על ידי הספרדים כגנבה. במעשי האלימות נהרגו שישה ילידים, וכפר בן 40 בתים נשרף לחלוטין. שלושה ימים לאחר מכן נמלט מגלן מהאיים.

למרות זאת הוכרזו האיים כשטח חסות ספרדי ונשלטו מן הפיליפינים כחלק מאיי הודו המזרחית הספרדיים. גואם נחשבה כתחנת עצירה חשובה בדרך ממקסיקו לספרד עבור ספינות הסוחר בדרכן מן הפיליפינים. בשנת 1668 נקבע שמם של האיים על שם המלכה מריאנה מאוסטריה, אלמנתו של המלך הספרדי פיליפ הרביעי.

רובה המוחלט של אוכלוסיית הילידים באיים, מת או נישא בנשואי תערובת לכובשים האירופאים בהתאם לחוק הספרדי. החוק דרש בין היתר שהייה בגואם לצורך חיזוק תהליך ההיטמעות בתרבות הספרדים על חשבון המקומית. הספרדים העבירו מתיישבים חדשים לאיים בעיקר מן הפיליפינים ומהאיים הקרולינגיים. למרות זאת נשמרה השפה הילידית של בני הקאמורו, ובנוסף להבדלים אתניים אחרים, מובחנים בני איי מאריאנה הצפוניים כקבוצה אתנית משלהם.

תקופת השליטה הגרמנית והיפנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסיום מלחמת ארצות הברית-ספרד בשנת 1898 הועברה השליטה בגואם לידי ארצות הברית ואילו איי מאריאנה הצפוניים ואיתם איי מרשל והאיים הקרולינגים נמכרו לגרמניה. במהלך מלחמת העולם הראשונה נכבשו האיים מידי גרמניה על ידי היפנים.

בשנת 1919 נתן חבר הלאומים מנדט ליפן לשליטה על האיים. בתקופת שלטונם באיים פיתחו היפנים את תעשיית קנה סוכר, והעבירו לאיים עובדים יפנים ואחרים מאיים נוספים שהיו בשליטתם.

בתאריך 8 בדצמבר 1941 מיד לאחר ההתקפה היפנית על פרל הארבור, נשלחו כוחות יפנים מאיי מריאנה הצפוניים לצורך כיבוש גואם שתחת שליטת ארצות הברית והעבירו חלק מבני האיים איתם.

הכיבוש בידי ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתאריך ה-15 ביוני 1944 לקראת תום מלחמת העולם השנייה, פלשו כוחות אמריקנים לאיים וכבשו אותם מידי היפנים, ולאחריהם שיחררו גם את גואם ואיים נוספים בסביבה: טיניאן וסאיפאן. האי המבודד רוטה שהיה חסר כל חשיבות צבאית הושאר תחת שליטה יפנית עד לכניעתה. בתקופת הכיבוש האמריקני ועד לכניעת יפן הוחזקו תושבי האיים במחנות מעצר, ורק בתום המלחמה שוחררו לבתיהם.

קהילת האיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סיום מלחמת העולם השנייה ותבוסת יפן, נקבעה השליטה באיים על ידי ארצות הברית כנאמנות עבור האומות המאוחדות, כחלק מכל איי האוקיינוס השקט.

בשנת 1970 הוחלט על ידי תושבי האיים שלא לדרוש עצמאות ובמקום זאת להסתפח לארצות הברית. בשנת 1972 החלו הדיונים המעשיים על מהות ההצטרפות ובשנת 1975 סוכם על יסוד קהילה מאוחדת כחלק מארצות הברית. הממשלה והחוקה החדשים נכנסו לתוקפם ב-1978.

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפוליטיקה של איי מריאנה הצפוניים מבוססת על שיטת ממשל של דמוקרטיה ייצוגית נשיאותית. המושל הוא ראש הממשלה. הבחירות נערכות בשיטה הרובנית במערכת רב-מפלגתית.

האיים נמצאים באיחוד פוליטי עם ארצות הברית וכמו שטחי חסות אחרים של ארצות הברית, אין לאיי מריאנה הצפוניים נציגות בסנאט של ארצות הברית, אולם יש להם נציגות בבית הנבחרים של ארצות הברית, בו הם בעלי זכות הצבעה בוועדות אך לא במליאה עצמה.

התקציב הפדרלי של המדינה מגיע ממחלקת הפנים של ארצות הברית.

חלוקה מנהלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינה מנהלית איי מריאנה הצפוניים מחולקת ל-4 מחוזות. עקב הפעילות הסייסמית, כל תושבי המחוז הצפוני עזבו את האיים.

מס' שם בירה שם בשפת המקור אוכלוסייה
נכון לשנת 2004
שטח
1 מחוז האיים הצפוניים - Northern Islands Municipality 0 155
2 מחוז סאיפן - Saipan 62,392 115
3 מחוז טיניאן - Tinian 3,540 41
4 מחוז רוטה - Rota 3,283 33

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלכלת איי מריאנה הצפוניים נשענת בעיקר על הסיוע מארצות הברית. הסיוע משתנה בהתאם להכנסות העצמיות של האיים מדי שנה, ומופנה בעיקר לצורכי פיתוח התשתיות באיים. אחד ממקורות ההכנסה העצמיים הנמצא בתהליך של גידול הוא ענף התיירות, בעיקר מיפן ומקוריאה. הענף מעסיק כיום כמחצית מכח העבודה של האיים. ענף החקלאות הוא בעל חשיבות משנית וכולל בעיקר גידול בקר, קוקוס, ירקות ופירות. קיימת תעשיית טקסטיל הנשענת בעיקר על פועלים סינים, אך זו נתונה לביקורת שכן המוצרים נחשבים כ"תוצרת ארצות הברית" למרות שיצורם אינו כפוף לחוקי העבודה האמריקנים הנוקשים. נכון לשנת 2009 מתקיים תהליך מואץ של סגירת מפעלי התעשייה בלחץ ארגון הסחר העולמי, כתוצאה מהדרישה להימנע מהעסקת פועלים סינים ולהקפדה על חוקי העבודה מבחינת שכר מינימום, עבודת ילדים, שעות עבודה ומנוחה, וכדומה אשר מבטלים את היתרון התחרותי של היצור התעשייתי באיים.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת מיקום

היחידה המנהלית של איי מריאנה הצפוניים כוללת 15 איים, המשתרעים בין קווי הרוחב 14° עד 20.3° צפון וקווי האורך 144° עד 146° מזרח בקירוב. שטחם הכולל 463.63 קמ"ר. נכללים בה כל איי מריאנה, הקבוצה הצפונית-מערבית באיי מיקרונזיה, פרט לאי גואם שמדרום.

האיים נחלקים גאוגרפית לשתי קבוצות, הקבוצה הדרומית הכוללת את סאיפאן והאיים שמדרום לו: טיניאן ורוטה והאי הקטן אגויג'ן, והקבוצה הצפונית הכוללת את האיים שמצפון לסאיפן. רוב האוכלוסייה שוכנת באי סאיפן, וכמה אלפים שוכנים בטיניאן וברוטה. האיים הצפוניים מצויים בסכנה של התפרצות וולקנית וכמעט שאינם מיושבים.

האיים הצפוניים הם וולקניים, ויש בהם הרי געש פעילים. האיים הדרומיים מורכבים מאבן גיר, ולחופיהם מצויות שוניות אלמוגים. באיים שורר אקלים טרופי. הטמפרטורות גבוהות וכמעט שאינן משתנות לאורך השנה; גשמים יורדים בעיקר בין החודשים יולי לנובמבר, והאיים מועדים לסופות טייפון.

משאב הטבע העיקרי הוא דגים.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוכלוסייה הוערכה ב-2008 בכ-86,600 נפש. במפקד האוכלוסין האחרון נמנו 69,221 תושבים, בשנת 2000. מתוכם, 56.3% היו ממוצא אסייתי, 36.3% היו צאצאים לילידי האוקיינוס השקט, מעט פחות מ-2% היו ממוצא אירופי ועוד כאחוז השתייכו למוצא אחר. כ-4.8% היו ממוצא מעורב.

האוכלוסייה מתאפיינת בשיעור גבוה של נשים - היחס בין נשים לגברים באי הוא 1.3 נשים לכל גבר. זאת כתוצאה מהגירה של נשים שמועסקות בענף הטקסטיל.

דתם של התושבים היא נצרות, ורובם נוצרים קתולים. מקצת האמונות והמנהגים המסורתיים נשמרים לצד הנצרות.

התושבים דוברים במגוון שפות. שיעור הדוברים בשפות פיליפיניות עומד על קצת פחות מרבע מהאוכלוסייה (על-פי מפקד האוכלוסין של 2000). מעט פחות מרבע דובר שפות סיניות, ושיעור דומה דובר צ'מורו, שפה ילידית. קצת יותר מעשירית האוכלוסייה דוברת אנגלית כשפת אם, ושיעור מעט נמוך יותר דובר בשפות של ילידי האוקיינוס השקט שאינן צ'מורו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  2. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  3. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014