יון איליאסקו

יון איליאסקו
Ion Iliescu

לידה	3 במרץ 1930 (בן 94) אולטניצה, רומניה
מדינה
השכלה	המכון להנדסת אנרגיה של מוסקבה אוניברסיטת פוליטכניקה בבוקרשט אוניברסיטת מוסקבה
מפלגה	המפלגה הקומוניסטית הרומנית, החזית הדמוקרטית להצלה לאומית, חזית ההצלה הלאומית, המפלגה הסוציאל-דמוקרטית
בן או בת זוג	Nina Iliescu (21 ביולי 1951–?)
נשיא רומניה ה־2 22 בדצמבר 1989 – 29 בנובמבר 1996 (7 שנים) → ניקולאה צ'אושסקו אמיל קונסטנטינסקו ←
נשיא רומניה ה־4 20 בדצמבר 2000 – 20 בדצמבר 2004 (4 שנים) → אמיל קונסטנטינסקו טראיאן בססקו ←
פרסים והוקרה
מדליית הרפובליקה המזרחית של אורוגוואי (28 במאי 1996) אביר הצלב הגדול עם חגורה של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית (15 באוקטובר 2003) מסדר הפיל (16 במרץ 2004) עיטור המופת האזרחי (2003) הצלב הגדול של מסדר הצלב הכפול הלבן (9 בספטמבר 2002, רודולף שוסטר, נשיא סלובקיה) עיטור הכוכב של רומניה אות המסדר 23 באוגוסט העיטור הלאומי להצטיינות של רומניה מסדר ההצטיינות של הרפובליקה ההונגרית כוכב הרפובליקה של אינדונזיה מסדר המופת האזרחי מסדר הכוכב של יוגוסלביה מסדר הצלב הכפול הלבן אות המסדר הכוכב של רומניה מסדר ההערכה של הרפובליקה של פולין מסדר ויטאוטאס הגדול מסדר ההצטיינות הלאומי המלטזי עיטור מסדר העיט הלבן של פולין הצלב הגדול של מסדר ויטאוטאס הגדול מסדר הצלב של טרה מריאנה המסדר הגדול של המלך טומיסלב מסדר דוסטיק, דרגה 1 הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות הרומני צווארון של מסדר הכוכב של רומניה העיטור הלאומי לשירות נאמן מסדר החירות מסדר הכוכב היוגוסלבי הגדול מסדר איסתיקלאל מסדר סיקטונה המסדר המלכותי של השרפים הצלב הגדול של מסדר ההערכה של הרפובליקה של פולין הצווארון של מסדר הצלב של טרה מריאנה מסדר מוגונגווה
חתימה

יון איליאסקו (ברומנית: Ion Iliescu; נולד ב-3 במרץ 1930) הוא מדינאי רומני שכיהן פעמיים בתפקיד נשיא רומניה: פעם ראשונה משנת 1989 עד 1996 (אז הוחלף על ידי אמיל קונסטנטינסקו), ופעם שנייה, כאשר החליף את קונסטנטינסקו, מ-2000 עד 2004 (אז הוחלף על ידי טראיאן בססקו). איליאסקו היה חבר המפלגה הקומוניסטית הרומנית ועלה לשלטון לאחר מהפיכת 1989, בה הופל ניקולאה צ'אושסקו והמשטר הקומוניסטי איתו.

אביו של איליאסקו היה חבר במפלגה הקומוניסטית הרומנית כבר בשנות ה-20 של המאה ה-20. הוא גנב את הגבול לברית המועצות, השתתף בקונגרס המפלגה הקומוניסטית בשנת 1931, ונשאר שם עוד ארבע שנים. כשחזר לרומניה נידון למאסר ומת בבית הסוהר. אמו של איליאסקו זנחה אותו בגיל צעיר, והסבים הם שגידלו אותו. בגיל 9 אימצה אותו דודתו אריסטיצה, שהייתה לאחר מכן משרתת וטבחית של אנה פאוקר, שהייתה למנהיגה היהודיה של המפלגה הקומוניסטית. אנה פאוקר סייעה לאיליאסקו להגיע למוסקבה וללמוד שם במכון להנדסת אנרגיה וחשמל. לאחר שחזר לרומניה מילא תפקידים בכירים במפלגה הקומוניסטית.

קריירה פוליטית

איליאסקו הצטרף לאיגוד הנוער הקומוניסטי בשנת 1944 ולמפלגה הקומוניסטית בשנת 1953 – והפך מאותו רגע לפוליטיקאי מקצועי. ב-1956 הוא מונה ונבחר למזכיר הוועד המרכזי של איגוד הנוער הקומוניסטי. כעשור מאוחר יותר, ב-1965, הוא נבחר לוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הרומנית ואף כיהן לזמן קצר כראש מחלקת התעמולה. ב-1967, למונה לשר לענייני נוער. בשנת 1972, לחצו עליו להתפטר מכיוון שצ'אושסקו לא נתן בו אמון.

לאחר נקודה זו, הוא הודר למעשה מהזירה הפוליטית הלאומית אך שמר על מושבו בוועד המרכזי של המפלגה; עם זאת, צ'אושסקו לא יכול היה להדיח אותו עד 1985 מכיוון שנדרש רוב בוועדה כדי לאשר צעד כזה. איליסקו מונה לתפקידים שוליים במערכת הפוליטית לאחר הדחתו מהוועד המרכזי בשנת 1985, הסקוריטטה, המשטרה החשאית, עקבה אחריו, מכיוון שהיה אופוזיציה גלויה לשלטונו של צ'אושסקו.

איליסקו הציע שיטת בחירות רב-מפלגתיות. מקובל לחשוב שכוונתו הייתה לאימוץ רפורמות בסגנון הפרסטרויקה ולא להחלפה מוחלטת של המוסדות הקיימים; ניתן לקשר זאת לקבלת הפנים החמה שקיבל המשטר החדש ממיכאיל גורבצ'וב ולעובדה שההסכם הבין-לאומי הראשון שנחתם על ידי רומניה לאחר המהפכה היה עם אותה מדינה. מאוחר יותר, איליסקו העלה את האפשרות לקדם מודל סוציאל-דמוקרטי.

שמועות רבות התהלכו במשך שנים שאיליסקו ובכירי מפלגה אחרים תכננו להפיל את צ'אושסקו, אך אירועי דצמבר 1989 הקדימו אותם. איליסקו הכחיש זאת, באומרו שאופי משטרו של צ'אושסקו – במיוחד הנוכחות בכל מקום של הסקוריטטה – הפך את התכנון המוקדם של הפיכה לבלתי אפשרי כמעט.

המהפכה הרומנית

ערך מורחב – המהפכה הרומנית (1989)

המהפכה הרומנית החלה כהתקוממות עממית בטימישוארה. לאחר הפלתו של צ'אושסקו ב-22 בדצמבר, ארגון בשם חזית ההצלה לאומית, הוקם על ידי חברי מפלגה קומוניסטים מדרג שני שהתנגדו למדיניותו של צ'אושסקו ומובילים נוספים של המהפכה. איליסקו הוכר במהירות כמנהיג הארגון ואז כראש הרשות הזמנית. הוא למד לראשונה על המהפכה כאשר הבחין שהסקוריטטה כבר לא עוקבת אחריו.

בני הזוג צ'אושסקו נלכדו, הובאו בפני בית דין צבאי שדה חפוז, והוצאו להורג ביום חג המולד. שנים מאוחר יותר, איליסקו הודה שהמשפט וההוצאה להורג היו "די מביישים, אך הכרחיים" כדי לסיים את התוהו ובוהו שקרע את המדינה מאז הפלתו של צ'אושסקו.

איליסקו, יחד עם דמויות אחרות בהנהגת החזית ההצלה הלאומית, היה לכאורה אחראי לקריאה לכורי עמק ז'יו להגיע לבוקרשט בינואר וביוני 1990 כדי לסיים באלימות את מחאות האזרחים שהתקבצו בכיכר האוניברסיטה בבוקרשט, מחאות שכוונו נגד המנהיגים הקומוניסטים לשעבר של רומניה, שאחד מהם היה איליאסקו. אירועים אלימים אלה זכו לשם "מינריאדות".

איליסקו קרא לעם הרומני לבוא ולהגן על הממשלה, מה שהוביל מספר קבוצות של כורים להגיע לבירה, חמושים באלות עץ ומקלות. הם פגעו את באוניברסיטת בוקרשט, מספר משרדי עיתונים ובמטות מפלגות האופוזיציה, בטענה שאלה היו מקלטים של ניוון ואי-מוסריות, ומסתור לסמים, כלי נשק ותחמושת.

באפריל 2018, התובע הכללי ביקש להעמיד את איליסקו לדין. הנשיא קלאוס יוהאניס אישר בקשה זו. הוא הואשם בחלקו, לכאורה, בהריגתם של 862 אנשים במהלך המהפכה הרומנית, בזמן שכיהן כראש ממשלת המעבר וכן בהפצת מידע מטעה. ההאשמות כללו את מעורבותו לכאורה מינריאדות. ב-8 באפריל 2019, איליסקו הואשם רשמית בפשעים נגד האנושות.

נשיאות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. פעילות כנשיא.

באוקטובר 2003 איליאסקו כינס ועדה בין-לאומית של היסטוריונים וחוקרים, בראשותו של אלי ויזל – "ועדת ויזל" – לבדיקה, ריכוז ופרסום המידע האמיתי על שואת יהודי רומניה, וחשיפת מעורבות שלטונות רומניה דאז באירועים. הוא גם התחייב לפעול למימוש המלצות אותה ועדה לגבי הוראת תולדות השואה במוסדות חינוך ברומניה.

קישורים חיצוניים

• יון איליאסקו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• יון איליאסקו, באתר Discogs (באנגלית)