ינעם ליף

**ינעם ליף**
לידה	21 בדצמבר 1953 (בן 70); ירושלים, ישראל
מוקד פעילות	ישראל
מקום לימודים	האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים, אוניברסיטת פנסילבניה
עיסוק	מלחין, מרצה, נשיא האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים לשעבר
שפה מועדפת	עברית
שיתופי פעולה בולטים	האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים
צאצאים	דפני ליף

ינעם (נמי) לִיף (נולד ב-21 בדצמבר 1953) הוא מלחין ומרצה למוזיקה ישראלי, שכיהן עד 2021 כנשיא האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ינעם ליף נולד ב-21 בדצמבר^[1] 1953 בירושלים לנמרוד ליף (1924 - 2001), מנהל המכון לפוטוגרמטריה בירושלים ובנו של המהנדס זלמן ליפשיץ.^[2] בנערותו התגורר בשכונת רחביה, ולמד בגימנסיה העברית רחביה (סיים בשנת 1971). לאחר שירותו הצבאי, למד באקדמיה למוסיקה על שם רובין בירושלים, כתלמיד של מרק קופיטמן להלחנה. אחרי קבלת תואר ראשון ותעודת אמן, זכה במלגה מקרן התרבות אמריקה-ישראל לשנת 1977–1978. בטלוויזיה הוא הנחה את התוכנית "מועדון כיסאות מוזיקליים". בשנת 1979 יצא לארצות הברית, שם המשיך בלימודי ההלחנה באוניברסיטת פנסילבניה, אצל ריצ'רד ורניק, ג'ורג' רוכברג וג'ורג' קראמב.

ינעם ליף זכה במלגות שונות, בין השאר לטנגלווד, שם למד בקיץ 1982 אצל לוצ'אנו בריו ושם גם סיים את מחזור השירים "הכרמל האי-נראה" למילים של המשוררת זלדה. הוא לימד באוניברסיטת פנסילבניה ובמכללות שונות בארצות הברית. בשנת 1985 חזר לישראל ותפס את מקומו בסגל ההוראה של האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים, ומאז הוא מלמד שם קומפוזיציה ותאוריה מוזיקלית. בין שאר תפקידיו הוא מרכז גם את פעולות הסדנה למוזיקה בת זמננו. באקדמיה כיהן בתפקיד מנהל הסדנה למוזיקה בת זמננו, דקאן הסטודנטים של האקדמיה, ראש החוג לקומפוזיציה, ניצוח ותורת המוזיקה ודקאן הפקולטה לקומפוזיציה, ניצוח וחינוך מוזיקלי.^[3] עד אוקטובר 2021 כיהן כנשיא האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים.

בתו, דפני ליף, היא מיוזמי מחאת האוהלים של שנת 2011.

יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

"גלגולים" לאבוב, קלרינט ובסון (1976); שוכתבה ב-1978; ביצוע ראשון באקדמיה בירושלים, 1977.
"שלושה קטעים לפסנתר" (1977); בוצעה לראשונה באקדמיה בירושלים.
רביעיית מיתרים (1978); בהזמנת סדנת המחול הירושלמית לטקס אזכרה לחללי השואה בקיבוץ יד מרדכי.
K.O. לאבוב סולו (1978); בוצעה לראשונה בידי נגן האבוב ג'ורג' האס באקדמיה בירושלים.
"הבור" לבסון ושני נגני כלי הקשה (1978); נכתבה לנגן הבסון טים וורד ולנגנית כלי ההקשה פמלה ג'ונס, שניגנו אותה בירושלים יחד עם נגן כלי ההקשה מייקל סירוטה.
"קינות" לתזמורת קאמרית (1979); נכתבה לתזמורת הסינפונייטה הישראלית באר שבע ובוצעה שם לראשונה ב-1979 בניצוח אלי יפה.
"פרחים וחרקים וקו דק מאוד" לחליל, אבוב, כינור, צ'לו ופסנתר (1979); נכתבה בהזמנת סדנת הכוריאוגרפים באקדמיה של ירושלים ובהשראת השיר "אורחת נפשי בעידן הבדידות" של זלדה. ביצוע ראשון במרכז למוזיקה בירושלים.
"גלגולים" בגרסה לשלישיית מיתרים (1980) וכן "ארבעה קטעים לפסנתר לילדים".
סימפוניה מס' 1" לתזמורת גדולה (1981).
"פנטזיה כנענית לפסנתר" (1981); ביצוע ראשון בפילדלפיה על ידי ג'יימס פרימוש.
"הכרמל האי-נראה" (1982); מחזור שירים לסופרן, אבוב או קרן אנגלית, קלרינט או קלרינט בס, כינור, קונטרבס וכלי הקשה, למילים של זלדה ("הכרמל האי-נראה", "ציפור אחוזת קסם", "אתה שותק אלי", "גירשתי מלבי"). ביצוע ראשון בפסטיבל טנגלווד, 1982.
קונצ'רטו לכינור ותזמורת (1983); בן שלושה פרקים - פרלוד, פנטזיה ווריאציות.
"אוקטט - שמונה מיניאטורות לשמונה כלים לפי ציורים של וסילי קנדינסקי (1984);
"מקום של אש" לפי שיר של זלדה באותו שם, למצו-סופרן ואחד-עשר נגנים (1985).
"תרועות ולחישות" לחצוצרה סולו ותזמורת כלי מיתר (1986).
"צלילים, צללים..." למקהלה א-קאפלה (!1987); לטקסטים באספרנטו מאת אליעזר לודוויג זמנהוף.
"כמה למזרח ועד כמה למזרח" לפסנתר (1988); ליום הולדתו ה-70 של המלחין ג'ורג' רוכברג.
"שלישייה" לקרן יער, אבוב וכינור (1988) נכתבה בהזמנת התיכון שליד האקדמיה למוזיקה בירושלים כמוזיקה למחול לכוריאוגרפיה של מירי חרובי. ביצוע ראשון של תלמידי התיכון ב-1988.
"סקרצות וסרנדות" לתזמורת (1989) נכתבה בהזמנת הסנפונייטה הישראלית באר שבע ומנצחה מנדי רודן.
"יזכור" לחליל יחיד, חוברה בדצמבר 1995 בעקבות הירצחו של יצחק רבין והיא מוקדשת לזכרו.
"ממראות עיר האבן" סימפוניה מס' 2 (1995) נכתבה בהזמנת התזמורת הסימפונית ירושלים לרגל חגיגות 3000 לירושלים.
"אור לילה", נוקטורן לתזמורת בעקבות ציורי אסף בן צבי (1996).
"טריפטיך - מחווה לעדן פרטוש" לקלרינט, כינור, ויולה, צ'לו ופסנתר (1997) בהזמנת מרכז המוזיקה ירושלים משכנות שאננים.
קונצ'רטו לויולה ולתזמורת (1998) נכתבה עבור הויולנית טביאה צימרמן בהזמנת התזמורת הסימפונית ירושלים.
רביעיית מיתרים מס' 2 (2001) נכתבה בהזמנת האגודה למוזיקה קאמרית של פילדלפיה עבור רביעיית קולורדו.
"שלווה אבודה" - דיפטיך לכינור ואנסמבל של 10 נגנים (2004).
רביעיית מיתרים מס' 3 "תמונות רומזות" (2005) נכתבה בהזמנת רביעיית מנדלרינג.
"פנטזיה כנענית מס' 5" שלישייה לקלרינט, כינור ופסנתר (2006) נכתבה בהזמנת שלישיית ורדר.
"וצללים כיסו את כל המשעולים", לרביעיית מיתרים ופסנתר בארבע ידיים (2007).
"מתוך סיבי השקט" (2007) בהזמנת "אנסמבל מיתר"