דפני ליף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דפני ליף
Daphni-Leef (cropped).jpg
דפני ליף, 2015
מדינה ישראל
תאריך לידה 7 בינואר 1986 (בת 31)
מקום לידה ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים תל אביב, ישראל
ידועה בשל מעורבות ביוזמת מחאת האוהלים בישראל של שנת 2011 ובהנהגתה
השכלה בוגרת החוג לקולנוע וטלוויזיה, אוניברסיטת תל אביב
מקצוע עורכת וידאו
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דפני נעמי ליף (נולדה ב-7 בינואר 1986) היא פעילה חברתית ופוליטית ישראלית, מיוזמי "מחאת האוהלים" וממנהיגיה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליף היא בתם של המלחין ינעם ליף, ושל טניה, מנהלת מיזמי רווחה במוסד לביטוח לאומי. ליף נולדה וגדלה בשכונת רחביה בירושלים. למדה בגימנסיה העברית רחביה. בגיל 14 חוותה אונס[1]. בשנת 2002, בגיל 16, עברה עם משפחתה לכפר שמריהו, והמשיכה את לימודיה בתיכון אלון שברמת השרון, במגמת קולנוע.

באותה שנה חתמה ליף על "מכתב השמיניסטים" שבו חותמיו הצהירו כי הם "מסרבים להיות חיילים של הכיבוש".[2] בשל מחלת הנפילה בה היא חולה, לא גויסה לצה"ל.[3][4]

בשנת 2005 עברה לתל אביב והחלה את לימודיה בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב שאותם סיימה ב-2008.

במרץ 2013 החלה לעבוד במשרה חלקית בחברת הזנק.[5] בשנת 2016, אימצה אורח חיים טבעוני.

מחאת האוהלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דפני ליף בהפגנה
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מחאת האוהלים

ביולי 2011, עם סיום חוזה שכירות הדירה שלה בתל אביב,[6] התקשתה ליף לשכור דירה אחרת בשל מחירי השכירות הגבוהים. ליף הקימה אוהל מגורים בשדרות רוטשילד ופתחה דף "אירוע" ברשת החברתית פייסבוק, שבו הזמינה אנשים להצטרף למאהל מחאה נגד מחירי הדיור שהוקם ב-14 ביולי בשדרות רוטשילד, סמוך לכיכר הבימה בתל אביב.[7] רבים הצטרפו למחאה, שזכתה לשם "מחאת האוהלים", והציגו דרישות בנוגע ליוקר המחיה ולמקורות ההכנסה של מעמד הביניים בישראל.

ליף נאמה בעצרות המחאה המרכזיות, והייתה מראשי דוברי המחאה בראיונות באמצעי התקשורת. ב-1 באוגוסט נמנתה עם קבוצת מובילי המחאה שנפגשה עם נשיא המדינה שמעון פרס במשכן הנשיא בירושלים.

ב-22 באוגוסט הייתה בקבוצת המוחים שפלשו לבית צעירות מזרחי הנטוש בתל אביב במחאה על אוזלת ידה של עיריית תל אביב, שלטענתם אינה מסבה את המבנה למגורים לצעירים. ב-24 באוגוסט השתתפה במסיבת עיתונאים שערכו כמה ממובילי המחאה וקראה ליו"ר ועדת טרכטנברג פרופ' מנואל טרכטנברג להתפטר מתפקידו כראש הוועדה, שאותה כינתה: "הצינית, המטעה והאכזרית מכולן".

פעילותה של ליף בהנהגת המחאה ספגה ביקורת מצד חלק מהמוחים, שטענו כי היא ממעטת ללון במאהל המחאה, שהיא פוגעת במשא ומתן ושאינה חלק ממעמד הביניים.[8]

בספטמבר 2011 נבחרה על ידי המגזין "ליידי גלובס" לאשת השנה.

בנובמבר 2011 הודיעה כי היא מעוניינת להפוך את תנועת המחאה בה היא חברה לעמותה, על מנת לאפשר תשלום משכורת לפעילי המחאה.[9] בדצמבר 2011 ניסתה להקים תנועה פוליטית שכל אחד יוכל לרכוש בה מניה ולהשתתף בהחלטותיה.[10]

פעולות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 2012 הצטרפה לעתירה שהוגשה לבג"ץ לעצירת מיקור החוץ לתחזוקת קרונות רכבת ישראל, בטענה שהדבר יביא להפרטת הרכבת, אך העתירה נדחתה והעותרים אף חויבו בהוצאות משפט בסך 30 אלף ש"ח.[11]

ב-22 ביוני 2012 נעצרו דפני ליף ומספר פעילים לאחר שניסו להקים מאהל מחאה לא מאושר בשדרות רוטשילד והתעמתו עם פקחים ושוטרים.[12] במהלך העימותים נשברה ידה של ליף. היא שוחררה למחרת.[13] בעקבות אירוע זה הוגש נגדה בינואר 2013 כתב אישום באשמת השתתפות בהתפרעות, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ושימוש בכוח או באיומים כדי למנוע מעצר.[14] באפריל 2014, לאחר פתיחת שלב ההוכחות במשפט, הורה היועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין, לבטל את כתב האישום נגד ליף ו-9 פעילי מחאה נוספים[15] ובעקבות זאת זיכה אותה בית המשפט מאשמה.[16]

באוקטובר 2012 השיקה ביחד עם פעילים חברתיים נוספים חברה לתועלת הציבור בשם "ישראל מחר", האמורה לשמש כארגון חוץ-פרלמנטרי חברתי, מול קהל של מאות מפגינים בתל אביב.[17]

ב-13 ביולי 2013 אורגנה הפגנה על ידי דפני ליף, במלאת שנתיים למחאה ושנה למותו של משה סילמן.

באמצע 2014 חברה למספר פעילים חברתיים ומנהלי קבוצות פייסבוק כדי ליצור את ועד שוכרי הדירות של ישראל.

בספטמבר 2015 יזמה ליף יחד עם המוזיקאית יעל דקלבאום פרויקט בשם ״הדרך הביתה״. פרויקט חברתי-מוזיקלי-תיעודי שנדד ברחבי ישראל במשך 45 ימים.[18]

ליף נטלה חלק בארגון המחאה נגד היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט בעניין תיקי החקירה נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו. באוגוסט 2017 מחתה בפני המפגינים על כך שאחד המנהיגים האחרים של המחאה, אלדד יניב, משתמש במחאה לצורך קידומו הפוליטי. עוד אמרה שיש למחות נגד שחיתות בכל המפלגות.[19][20][21]

קריירה קולנועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך לימודיה בחוג לקולנוע החלה ליף לעבוד כעורכת וידאו והמשיכה בכך גם לאחר סיומם. היא ערכה סרטים קצרים,[22] ווידאו קליפים למספר אמנים, ובהם ערן צור, מיכל אמדורסקי ונעם נבו, וכן סרטון לעמותת "ישראל חופשית".[23]

בסוף 2009 - תחילת 2010, הייתה עוזרת במאי בסרטו של אליאב לילטי "מעשייה אורבנית".

סרט הביכורים של דפני ליף כבמאית "לפני שהרגליים נוגעות בקרקע" הוקרן בהקרנות בכורה בפסטיבל דוקאביב בחודש מאי 2017.[24] בסרט דוקומנטרי זה עוסקת ליף באירועים שהובילו למחאת האוהלים ובאירועים שנבעו ממנה בשנים הבאות, בשילוב חומרי גלם תיעודיים ובחינה עצמית מנקודת מבט רטרוספקטיבית.[25]

אזכורים בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 2012 הוציא הרכב הג'ירפות שיר בשם "דפני דפני", כ"מחווה למי שהציתה את הגפרור הראשון".[26]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דפני ליף בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ורד רמון ריבלין, דפני ליף: "עברתי את כל המהפכה הזו עם לב שבור", גלובס, ‏14 בספטמבר 2011
  2. ^ ישראל שלי, דפני ליף: האם את עדיין סבורה שלוחמי צה"ל הם פושעי מלחמה?, 1 בספטמבר 2011;
    מתי טוכפלד, ‏דפני ליף חתמה על מכתב הקורא לסירוב, באתר ישראל היום, 2 בספטמבר 2011;
    יוני קמפינסקי, דפני ליף: אני לא שמאלנית, באתר ערוץ 7, 6 בספטמבר 2011
  3. ^ דפני ליף נגד "החשיפה" של שרון גל: אני עובדת 12 שעות ביום, דהמרקר, 28.06.2012
  4. ^ שרון גל, ליף נשאלה מדוע לא עשתה צבא - ועזבה באמצע ראיון, באתר nana10‏, 29 באוגוסט 2011
    הילה רז, דפני ליף: "מי אמר שהטייקונים יותר חזקים ממסר של אומה?", באתר TheMarker‏, 31 ביולי 2011
  5. ^ דודי טל, דפני ליף עושה לביתה, באתר mynet‏, 17 במרץ 2013
  6. ^ רון גרנות, דיבידנדים: מי פינה את דפני ליף מדירתה השכורה בת"א - והצית המחאה?, באתר כלכליסט, 3 באוגוסט 2011‬
  7. ^ בילי פרנקל ומירב קריסטל, מחאת הנדל"ן יוצאת לרחוב: "זו רק ההתחלה", באתר ynet, 14 ביולי 2011
  8. ^ ‫שירות גלובס, ‏סדקים בהנהגת מפגיני האוהלים: ניסיון להדיח את דפני ליף, באתר גלובס, 4 באוגוסט 2011;‬
    ‫רותם סלע, שמולי נעדר מאסיפת המוחים על רקע מחלוקת עם ליף, באתר nrg‏, 25 באוגוסט 2011‬;
    ‫ נתיב נחמני, "דברי דפני ליף - על דעת עצמה בלבד", באתר nrg‏, 25 באוגוסט 2011‬.
  9. ^ שירות גלובס, ‏"דפני ליף וחבריה רוצים משכורת: "בלי כסף לא תהיה מחאה", באתר גלובס, 3 בנובמבר 2011
  10. ^ 1אורי חודי, ‏דפני ליף התמסדה: התנועה "ב' זה אוהל" יוצאת לדרך, באתר גלובס, 25 בדצמבר 2011
  11. ^ [1]
  12. ^ בועז פיילר ושחר חי, צפו: דפני ליף נעצרה, הפעילים חסמו את הניידת, באתר ynet, 22 ביוני 2012
  13. ^ מערכת וואלה!‏, דפני ליף בגבס: שוחחרה ממעצר ומיהרה לבית החולים, באתר וואלה! NEWS‏, 23 ביוני 2012
  14. ^ אילן ליאור, נדחתה הקראת כתב האישום נגד דפני ליף, באתר הארץ, 7 בינואר 2013
  15. ^ יסמין גואטה, וינשטיין הכריע: המשטרה תבטל כתב האישום נגד דפני ליף ו-9 פעילים נוספים, באתר TheMarker‏, 1 באפריל 2014
  16. ^ גלי גינת‏, בית המשפט קבע רשמית: דפני ליף זוכתה מכל אשמה, באתר וואלה! NEWS‏, 8 באפריל 2014
  17. ^ שחר רן, הילה ויסברג, המחאה חוזרת // דפני ליף ל-400 המפגינים: "מכריזה על ארגון 'ישראל מחר'", באתר TheMarker‏, 11.10.2012
  18. ^ יניב גלעדי‏, הדרך הביתה- דפני ליף במסע בעקבות החולמים לשנות, באתר וואלה! NEWS‏, 3 בנובמבר 2015 סרטונים
  19. ^ ברנו טגניה, משבר בהנהגת ההפגנות בפתח תקווה?, 13 באוגוסט 2017, באתר מאקו
  20. ^ גיא עזרא, צפו: דפני ליף נאמה בהפגנה והותירה את השמאל בהלם, סרוגים, ‏13.08.17
  21. ^ ניר גונטז', "האם זה היה המקום להגיד את הדברים? על זה אני צריכה לתת דין וחשבון", הארץ, ‏17 באוגוסט 2017
  22. ^ Daphni Leef, באתר IMDb (באנגלית)
  23. ^ דוחסים אותנו למסגרת אחת: סרטון שערכה עבור "ישראל חופשית".
  24. ^ "לפני שהרגלים נוגעות בקרקע" - דף הסרט באתר פסטיבל דוקאביב 2017
  25. ^ "שני צירי הזמן יוצרים סרט שיש בו תהפוכות אנרגטיות. קטעי התיעוד מימי המחאה אוצרים בתוכם חשמל. יש בהם התעוררות, התרוממות, הם לוכדים רגע נדיר ופלאי בתולדות הדור שלנו, של התגבשות. זה מפעים לצפות בזה, ומפעים להיזכר בזה. אבל ליף שוב ושוב מאזנת את אקסטזת ההמונים המשכרת הזאת, עם מבט לאחור מאוחר. ברגעי השיא של הסרט נוצר איחוד הרמוני בין ליף הבמאית ובין ליף הדמות. מנהיגת הככרות – שעזבה את לימודי הקולנוע רגע לפני סרט הגמר שלה כדי לצאת להרפתקאה הספונטנית הזאת – חוזרת לנקודת המוצא, לעשייה הקולנועית", יאיר רווה במאמר על הסרט (שכולל פודקסט של ראיון עם דפני ליף) שפורסם ביום 17.5.201 בבלוג הקולנוע שלו סינמסקופ (אוחזר ביום 11.6.2017)
  26. ^ "ג'ירפות - דפני דפני", באתר YouTube