ג'ורג' רוכברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ג'ורג' רוכברג
אין תמונה חופשית
לידה 5 ביולי 1918
פטרסון, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 29 במאי 2005 (בגיל 86)
ברין מאוור, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים מכון קרטיס למוזיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה אופרה, סימפוניה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מלחין עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים מלגת גוגנהיים
פרס רומא
תוכנית פולברייט עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ג'ורג' רוכברגאנגלית: George Rochberg5 ביולי 1918 - 29 במאי 2005) היה מלחין יהודי-אמריקאי.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוכברג נולד בפטרסון שבניו ג'רזי. הוא למד במאנס קולג' למוזיקה אצל גיאורג סל, ובמכון קרטיס למוזיקה בפילדלפיה אצל רוסאריו סקאלרו וג'אן קרלו מנוטי. בתקופת מלחמת העולם השנייה שירת בצבא ארצות הברית, בחיל הרגלים.

רוכברג כיהן כראש מחלקת המוזיקה באוניברסיטת פנסילבניה עד 1968 והמשיך ללמד שם עד 1983. בין תלמידיו הנודעים סטיבן אלברט, גסטון אלר, ויליאם בולקום, אורי קיין, מריאן אמאכר וסטיבן יפה. בעונת 1970-71 כיהן רוכברג כמלחין אורח בסדרת הקונצרטים "טסטימוניום" בירושלים. בשנת 1985 התמנה לחבר באקדמיה והמכון האמריקאים לאמנויות ולספרות.[1]

בשנת 1941 נשא לאישה את ג'ין רוזנפלד. נולדו להם שני ילדים, פול ופרנצ'סקה. בשנת 1984 נפטר בנו מגידול במוח.

ג'ורג' רוכברג מת בברין מור, פנסילבניה בשנת 2005, בן 86. רוב יצירותיו שמורות בארכיב של קרן פאול זאכר בבזל שבשווייץ. את חלקן אפשר למצוא גם במחלקת המוזיקה בספרייה הציבורית של ניו יורק, בספריית הקונגרס בוושינגטון, במרכז לינקולן לאמנויות הבמה בניו יורק, באוניברסיטת פנסילבניה, במכון קרטיס ובאוניברסיטת ניו יורק.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר תקופת יצירה ממושכת בטכניקת הסריאליזם, נטש אותה רוכברג בעקבות מות בנו בן העשרה בשנת 1964. הוא הסביר זאת באמרו, שהסריאליזם ריק מביטוי רגשי ואין בו כדי לבטא את יגונו ואת זעמו.[1] השימוש שעשה בשנות ה-70' בקטעים טונאליים ביצירותיו היה שנוי במחלוקת. היצירה שפרסמה את דבר הטונאליות בכתיבתו הייתה רביעיית המיתרים מס' 3 (1972), הכוללת מערכת שלמה של וריאציות בסגנון בטהובן המאוחר. פרק אחר של הרביעייה כולל קטעים, המזכירים את המוזיקה של גוסטב מאהלר.[2] השימוש הזה בטונאליות גרם למבקרים לסווג אותו כמלחין נאו-רומנטי. הוא השווה אטונאליות לאמנות מופשטת ואת הטונאליות השווה לאמנות שימושית. הוא שווה את התפתחותו האמנותית לזו של פיליפ גסטון ואמר, כי "המתח בין הקונקרטי לאבסטרקטי " מהווה שאלת יסוד לשניהם גם יחד (רוכברג 1992). עוד תוארה המוזיקה שלו כ"פוסט מודרניזם נאו-שמרני".

מבין היצירות שחוברו בראשית הקריירה של רוכברג, בולטת הסימפוניה השנייה (1955-56) כחיבור סריאלי מושלם של מלחין אמריקאי. פרסומו העיקרי של רוכברג בא לו אולי מרביעיות המיתרים מס' 3 עד 6 (1972-78). רוכברג ראה במס' 4 עד 6 סט שלם וכינה אותן "רביעיות קונקורד", על שם רביעיית קונקורד, שניגנה אותן בביצוע בכורה והקליטה אותן. רביעיית המיתרים מס' 6 כוללת סדרת וריאציות על הקנון ברה מז'ור של פכלבל.

אחדות מיצירותיו היו קולאז'ים של מובאות מיצירות מוזיקליות של מלחינים אחרים. Contra Mortem et Tempus, למשל, מכילה קטעים מיצירות של פייר בולז, לוצ'אנו בריו, אדגר וארז וצ'ארלס אייבס.[3]

רוכברג מתאר את הדברים שהוא חותר להשיג בכתיבתו:

מגוון מירבי של תנועה ומרקם וקשת הצבעים הרחבה ביותר שבגדר האפשר... מן הדיאטוניות הצרופה עד לכרומטיות המורכבת ביותר

[4]

הסימפוניות הראשונה, השנייה והחמישית, והקונצ'רטו לכינור הוקלטו ב-2001-02 בנגינת תזמורת הרדיו הסימפונית של זארבריקן, בניצוח כריסטופר לינדון ג'י ויצאו לאור בחברת נאקסוס.

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מארק-אנטוניו בארון אמר על רוכברג,

רוכברג השקיע אותה מידה של קפדנות, עוצמה ומקצועיות ביצירות שנכתבו בניב טונאלי, שמרני מאין כמותו למשמע אוזן, כמו בכתיבתו האולטרה-מודרנית ביותר בשיטת שנים-עשר הטונים. הכל נבע ממה שרצה לבטא באשר למצב האדם.

ג'יימס פרימן, מוזיקאי ומורה בסוורת'מור קולג', אמר את הדברים הבאים על רוכברג וסריאליזם,

אם גורג' רוכברג יכול לעשות משהו כזה, אין דבר שאני לא אוכל לעשות ולצאת ממנו בשלום. אינני חייב לכתוב מוזיקה של 12 טונים; אני יכול אם זה מה שארצה. אני יכול לכתוב מוזיקה שתישמע כמו ברהמס. אני יכול לעשות כל מה שארצה. אני חופשי. ואני חושב, שהייתה זו הרגשה יוצאת דופן בסוף שנות ה-60' לגבי מלחינים צעירים, שרבים מהם הרגישו שכופים עליהם לחבר מוזיקה סריאלית.

כתבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בשנת 1955 התפרסם בברין מור, פנסילביניה, חיבורו "ההקסאקורד ויחסו לשורת 12 הטונים".
  • קובץ מאמריו של רוכברג יצא לאור בהוצאת אוניברסיטת מישיגן בשנת 1984 בשם "האסתטיקה של השרידה". מהדורה מתוקנת ומורחבת (רוכברג, 2005), שיצאה לאור זמן קצר לפני מותו, קיבלה את פרס אגודת המלחינים והנגנים האמריקאית (ASCAP) ע"ש דימס טיילור בשנת 2006.
  • מבחר מהתכתבותו עם המלחין הקנדי אישטוון אנהאלט יצא לאור ב-2008 בהוצאת הספרים של אוניברסיטת וילפריד לוריה (גילמור, 2007).
  • זכרונותיו, "חמש שורות, ארבעה רווחים" יצאו לאור בהוצאת אוניברסיטת אילינוי במאי 2009 (רוכברג, 2009).

יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירות לבמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירות לתזמורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

סימפוניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סימפוניה מס' 1 (1948-57; עיבוד 1977; 2003)
  • סימפוניה מס' 2 (1955-56)
  • סימפוניה מס' 3, למקהלה כפולה, מקהלה קאמרית, סולנים ותזמורת גדולה (1966-69)
  • סימפוניה מס' 4 (1976)
  • סימפוניה מס' 5 (1984)
  • סימפוניה מס' 6 (1986-87)

אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "קנטיקו סאקרה",לתזמורת קטנה (1954)
  • קונצ'רטו צ'לטנהאם, לתזמורת קטנה (1958)
  • "אימאגומונדי", לתזמורת גדולה (1973)
  • "מוזיקת לילה", לתזמורת עם צ'לו סולו (1948) (מבוססת על הפרק ה-2 של סימפוניה מס' 1)
  • "מוזיקה לתיאטרון קסמים", לתזמורת קטנה (1966-69)
  • "משך-זמן I‏" (1960)
  • "משך זמן II ‏"
  • "וריאציות טרנסצנדנטליות", לתזמורת מיתרים (מבוססות על הפרק ה-2 של רביעיית מיתרים מס' 3)
  • "זודיאק" (מחזור של 12 קטעים), (1964-65) (תזמור של היצירה לפסנתר "שתים-עשרה בגטלות")

קונצ'רטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרכב כלי נשיפה מעץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיקה קאמרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני נגנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דואו לאבוב ובסון (1946; עיבוד 1969)
  • דואו קונצ'רטנטה, לכינור וצ'לו (1955-59)
  • "דיאלוגים", לקלרנית ופסנתר (1957-58)
  • "לה בוקה דלה וריטה", לאבוב ופסנתר, (1958-59); גרסה לכינור ופסנתר (1964)
  • "ריקורדנצה סולילוקווי", לצ'לו ופסנתר (1972)
  • "מדורות איטיות של סתיו" (Ukiyo-E II), לחליל ונבל (1978-79)
  • סונאטה לוויולה (1979)
  • "בין שני עולמות" (Ukiyo-E III), לחליל ופסנתר (1982)
  • סונאטה לכינור (1988)
  • "מוזת האש", לחליל וגיטרה (1989-90)
  • "אורה פרו נוביס", לחליל וגיטרה (1989)
  • "רפסודיה ותפילה", לכינור ופסנתר (1989)

שלושה נגנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שלישיות פסנתר
    • שלישיית פסנתר מס' 1 (1967)
    • שלישיית פסנתר מס' 2 (1986)
    • שלישיית פסנתר מס' 3 "קיץ" (1990)
    • שלישייה לקלרנית, קרן ופסנתר (1980) ראו הקלטה למטה

ארבעה נגנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רביעיות מיתרים
    • רביעיית מיתרים מס' 1 (1952)
    • רביעיית מיתרים מס' 2, עם סופרן (1959-61)
    • רביעיית מיתרים מס' 3 (1972
    • רביעיית מיתרים מס' 4 (1977)
    • רביעיית מיתרים מס' 5 (1978)
    • רביעיית מיתרים מס' 6 (1978)
    • רביעיית מיתרים מס' 7, עם בריטון (1979)
  • "קונטרה מורטם אט טמפוס", לכינור, חליל, קלרנית ופסנתר (1965)
  • רביעיית פסנתר (1983)

חמישה נגנים ומעלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סימפוניה קאמרית לתשעה נגנים (1953)
  • "סרנאטה ד'אסטאטה", לשישה כלים (1953)
  • "אלקטריקליידוסקופ", להרכב מוגבר של חליל, קלרנית, צ'לו, פסנתר ופסנתר חשמלי (1972)
  • "קווינטט" לפסנתר ורביעיית מיתרים
  • "שמינייה: פנטזיה גדולה", לחליל, קלרנית, קרן, פסנתר, כינור, ויולה, צ'לו וקונטרבס (1980)
  • חמישיית מיתרים (1982)
  • "ליער האפל", לחמישיית כלי נשיפה מעץ (1985)

יצירות לכלי סולו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "50 וריאציות קפריס", לכינור (1970)
  • "זר אמריקאי", לגיטרה (1991)

לכלי מקלדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "אריוזו" (1959)
  • "ברטוקיאנה" (1959)
  • "ספר של קטעים קונטרפונקטיים לכלי מקלדת"
  • "מוזיקת קרנבל" לפסנתר (1976)
  • "מעגלים של אש", לשני פסנתרים (1996-97)
  • ארבע סונאטות קצרות, לפסנתר (1984)
  • "נאך באך: פנטזיה", לצ'מבלו או פסנתר (1964)
  • וריאציות-פרטיטה, לפסנתר (1976)
  • סונאטה סריה, לפסנתר
  • סונאטה-פנטזיה, לפסנתר (1956)
  • שלושה קטעים אלגיים, לפסנתר
  • שתים-עשרה בגטלות, לפסנתר (1952)
  • וריאציות על נושא מקורי, לפסנתר (1941)

יצירות ווקאליות/כוראליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הבט וראה, משרתי", למקהלה מעורבת, א-קפלה (1973)
  • שירי בלייק, לסופרן והרכב קאמרי (1957; עיבוד 1962)
  • "דוד, משורר התהילים", לטנור ותזמורת (1954)
  • "אחד-עשר שירים לפואמות של פול רוכברג, למצו-סופרן ופסנתר (1969)
  • "פנטזיות", לקול ופסנתר (1971)
  • "ארבעה שירים של שלמה", לקול ופסנתר (1946)
  • "מוזיקה לאלכימאי",לסופרן ואחד-עשר נגנים (1966; עיבוד 1968)
  • "פסיונים [לפי המאה העשרים]", לזמרים, חמישיית ג'אז, הרכב כלי נשיפה ממתכת, כלי הקשה, פסנתר וסרט מגנטי (1967)
  • "פדרה", מונודרמה למצו סופרן ותזמורת (1973-74)
  • "מזמור לפיוס" לבריטון ותזמורת (1970)
  • "שבעה שירי אהבה מוקדמים", לקול ופסנתר (1991)
  • "שירי תהילה לקרישנה", לסופרן ופסנתר (1970)
  • "שירי אינאנה ודומצי", לאלט ופסנתר (1977)
  • "תמונה חיה", לסופרן, שני קריינים, מקהלת גברים קטנה ושנים-עשר נגנים (1968)
  • "שלושה שירי פלמנקו", לבריטון גבוה (1969)
  • "שלושה מזמורי תהילים", למקהלה מעורבת, א-קפלה (1954)

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1952-1950 מענק פולברייט
  • 1952-1950 חבר האקדמיה האמריקאית ברומא
  • 1952 - פרס לזכר ג'ורג' גרשווין על "מוזיקת לילה"
  • 1956 - פרס האגודה לפרסום מוזיקה אמריקאית על רביעיית המיתרים מס' 1
  • 1956 - מענק גוגנהיים
  • 1959 - פרס ראשון בתחרות הבינלאומית של האגודה האיטלקית למוזיקה בת זמננו (ISCM) על קונצ'רטו צ'לטנהם
  • 1961 - פרס חברת ההקלטות נאומבורג על הסימפוניה מס' 2
  • 1962 - תואר כבוד מאוניברסיטת מונטקלייר
  • 1966 - פרס איטליה על "צלילים שחורים"
  • 1966 - מענק גוגנהיים
  • 1972 - פרס נאומבורג ליצירה קאמרית על רביעיית המיתרים מס' 3
  • 1972-74 - מתת לאומית למענקים לאמנויות
  • 1979 - פרס פרידהיים של מרכז קנדי על רביעיית המיתרים מס' 4
  • 1980 - תואר כבוד מאוניברסיטת מישיגן
  • 1985 - תואר כבוד מאוניברסיטת פנסילבניה
  • 1985 - מדליית זהב בפרסי ברנדייס ליצירה אמנותית
  • 1986 - פרס לנקסטר למלחיני סימפוניות
  • 1987 - פרס אנדרה וקלרה מרטנס של אוניברסיטת ברידג'פורט למלחין בן-זמננו
  • 1987 - פרס אלפרד א. דופון-אוניברסיטת קולומביה
  • 1988 - תואר כבוד ממכון קרטיס למוזיקה
  • 1991 - אמן הבית של בלאג'ו
  • 1994 - תואר כבוד מאוניברסיטת מיאמי
  • 1997 - פרס מצוינות מבית ספר לונגי למוזיקה
  • 1998 - פרס גראמי (מועמדות) "רביעיית המיתרים מס' 3"
  • 1999 - פרס מפעל חיים של איגוד המלחינים והמבצעים האמריקאי (ASCAP)
  • 2004 - פרס גראמי (מועמדות) "רביעיית מיתרים מס' 5"
  • 2005 - פרס דימס טיילור על "האסתטיקה של השרידה: חוות דעת של מלחין על המוזיקה של המאה העשרים"

האזנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קלרקסון וג'ונסון,שם
  2. ^ אוסטין קחרקסון וסטיב ג'ונסון, "ג'ורג' רוכברג", מילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין
  3. ^ קלרקסון וג'ונסון, שם
  4. ^ קלרקסון וג'ונון,שם