כף הורן
 | |
| נתונים גאוגרפיים | |
|---|---|
| מיקום |
מעבר דרייק  |
| קואורדינטות | 55°58′48″S 67°17′21″W / 55.98°S 67.289166666667°W |
| נתונים מדיניים | |
| מדינה |
צ'ילה |
| על שם |
הורן (עיר) |
  | |
כף הורן (ספרדית: Cabo de Hornos בהולנדית: Kaap Hoorn, על שם העיר הורן בהולנד) הוא צוק סלעי החודר אל הים בארכיפלג ארץ האש, שבדרום צ'ילה. הכף הוא הקצה הדרומי של יבשת אמריקה הדרומית ומהווה את גבולו הצפוני של מעבר דרייק. הכף נמנה עם שלושת הכפים הגדולים. שמו ניתן לו על ידי משלחת ימית הולנדית בשנת 1616 שגילויו נזקף לזכותה.
מיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]
כף הורן נמצא באי הורנוס Hornus והוא הנקודה הדרומית ביותר של יבשת דרום אמריקה בקצה הארכיפלג של ארץ האש בנקודות המיקום 55°59′00″S, 067°16′00″W. הכף תוחם את החלק הצפוני של מעבר דרייק בין דרום אמריקה לאנטארקטיקה[1]. בנקודה זו מתמזגים החלק הדרום-מערבי של האוקיינוס האטלנטי והחלק הדרום-המזרחי של האוקיינוס השקט והוא ממשיך דרומה אל עבר האוקיינוס הדרומי. 980 ק"מ דרומה מכף הורן נמצא חצי האי האנטארקטי בחלק הצפוני ביותר ביבשת והקרוב ביותר לקצה הדרומי של דרום אמריקה. כף הורן זוהתה על ידי יורדי ים ועוגל לראשונה בשנת 1616 על ידי ההולנדי וילם שוטן והבלגי ג'ייקוב לה מאייר.
הכף נמצא בתחומי המים הטריטוריאליים של צ'ילה. חיל הים הצ'יליאני מאייש דרך קבע מגדלור הניצב על האי ועליו גם קפלה קטנה Stella Maris chapel ומונומנט כף הורן(אנ').
ייחוד[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2005 ארגון אונסק"ו הכריז על אזור כף הורן כעל שמורה ביולוגית ואקולוגית בינלאומית.
בכף נמצאת אנדרטת זיכרון, כולל פסל גדול שנעשה על ידי הפסל הצ'יליאני José Balcells ובו צללית של אלבטרוס, לזכר המלחים שמתו בזמן כשניסו להקיף את הכף. הוא הוקם בשנת 1992 ביוזמת המדור הצ'יליאני של אחוות קברניטי כף הורן.
גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחד המקומות הבודדים שנותרו כמעט בתולים על כדור הארץ. באזור בו כמעט ואין פעילות אנושית, בו אין זיהום והוא גם רחוק מפליטת תעשייה, בפינה זו של העולם חיו עד כה הצומח ובעלי החיים את חייהם מבלי התערבות .
צורת הנוף[עריכת קוד מקור | עריכה]
כף הורן הוא מרבץ סלעי ענק המזדקר לגובה 425 מטרים מעל לפני הים והוא צופה על מימיו הגועשים של מעבר דרייק (Drake Passage).
אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אזור של אקלים קר בשל מיקום בקוי הרוחב הדרומיים.
לא קיימות באזור תחנות מדידה או חיזוי מזג האויר.
המדידה היחידה נמדדה בכף הורן במשך שנה בין 1882 - 1883. נמדדו משקעים בכמות של 1,357 מ'מ 53.4 אינץ' והטמפרטורה הממוצעת שנמדדה הייתה 5.2 צלזיוס- 41.4 פרנהייט. מהירות הרוח הממוצעת שנמדדה הייתה 30 קמ"ש 19 מייל לשעה עם משבים ערים של למעלה מ-100 קמ"ש, 62 מייל לשעה המתרחשים כל עונות השנה.
בשנים אלה הטמפרטורות נמדדות באופן מסודר מאושואיה הנמצאת 144 ק"מ / 91 מייל מקייפ הורן. הטמפרטורה הממוצעת בקיץ, ינואר - פברואר היא בטווח של 14 מעלות צלזיוס/57 פרנהייט - ל-5 צלזיוס/42 פרנהייט. בחורף ממוצע הטמפרטורות נע בין 4 צלזיוס/40 פרנהייט - ל-2-צלזיוס/29 פרנהייט. עננים גבוהים מכסים את השמים מיולי עד דצמבר ינואר. גשמים קלים יורדים במשך כל השנה.
בקצה הדרומי של יבשת אמריקה אנו יכולים למצוא את המים הנקיים ביותר וכמה מהיערות הירוקים ביותר בעולם. אזור שהצליח לחמוק מהצמיחה המהירה של האוכלוסייה האנושית.
עם זאת, גם נופים אלה החלו לסבול מהשפעות שינויי האקלים. למרות שמדובר באזור מוגן, החוקרים לא יודעים אם הוא יוכל לעמוד בפני פלישת מינים שמגיעים מצפון.
פאונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מינים קיימים[עריכת קוד מקור | עריכה]
כף הורן הוא הגבול הדרומי של טווח הפינגווין המגלן.
מינים שנכחדו[עריכת קוד מקור | עריכה]
הטמפרטורות עולות בהדרגה על 6 מעלות צלזיוס באזור זה וגורמות לכך מחזור החיים של חרקים ימיים, כמו זבובים שחורים, מתקדם. כאשר המקום הזה מתחמם, חילוף החומרים של מינים מסוימים מואץ וגורם לקיצור מחזור חייהם. יש לכך השפעות על המערכת האקולוגית, במיוחד על ציפורים נודדות.
צמחייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
משלחת מחקר משנת 2019 מצאה את העץ הדרומי ביותר בעולם צומח, אשור מגלן כפוף בעיקר לקרקע, במדרון הפונה לצפון-מזרח בפינה הדרומית-מזרחית של האי.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כף הורן נקראה על שם העיירה הורן בהולנד.
במאות ה-19 ותחילת המאה ה-20, ספינות קליפר הפליגו סביב קייפ הורן במסעותיהם בין אירופה לאסיה. הרוחות הסוערות והסערות המתרחשות באזור גרמו לאוניות מפרש רבות להתרסק על האיים הסלעיים, ואלפים מתו בניסיון להיחלץ מעבר לקייפ הורן. המלחים שחזרו הביתה בשלום סיפרו לעיתים קרובות סיפורים מחרידים על חוויותיהם בקייפ הורן.
לאורך תקופה ארוכה היווה המעבר בכף הורן נקודת ציון במסען של אוניות הקְלִפָּר, אוניות מפרש אשר נשאו סחורות ברחבי העולם.
מגלה-הארצות הבריטי הנודע ג'יימס קוק היה האיש, שתרם יותר מכל אדם אחר לפניו למיפוי איי האוקיינוס השקט. במסעו בשנים 1769 ו-1770 הפליג סביב כף הורן[2].
ציוני דרך חשובים בדרך אל הקוטב היו גילוי הארצות דרומית לכף הורן ב-1619, חציית החוג האנטארקטי של קפטיין ג'יימס קוק ב-1773, והתצפיות המאושרות המוקדמות ביותר של יבשת אנטארקטיקה ב-1820.
הפלגות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכף הוא אתר שיט מפורסם ברמת הקושי שלו וכולל את המגדלור הדרומי בעולם. זה נקרא לעיתים קרובות סוף העולם, כי מזג האוויר הוא לעיתים קרובות סוער מאוד והגלים גבוהים. השיט בכף הורן מאופיין בקרחונים, בסערות, גלים גבוהים וזרמי ים חזקים. נתונים אלה הפכו את הכף לאתר טביעתן של אוניות רבות במהלך ההיסטוריה.
למרות קיום החלופות, שיט סביב כף הורן נחשב לאחד האתגרים הבולטים בקרב שייטי יאכטות, וחלקם עוברים בנתיב זה בניסיונם להקיף את העולם.
הצורך להקיף את יבשת אמריקה הדרומית בכף הורן פחת במידה ניכרת עם פתיחתה של תעלת פנמה בשנת 1914. לאחר פתיחת תעלת פנמה נאלצות רק אוניות בקטגוריית קייפסייז להקיף את כף הורן במסען בין האוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס השקט. אולם, שיט סביב כף הורן נחשב לאחד האתגרים הבולטים בקרב שייטי יאכטות, חלקם עוברים בנתיב זה בניסיונם להקיף את העולם, אולם כמעט כולם בוחרים לעבור בתעלות ים צפונית לכף הורן עצמו כגון מצר מגלן או תעלת ביגל. חלקם עוגנים במעגן שקט בסמוך ומחכים למזג אוויר רגוע כדי לשוט סביב כף הורן.
מספר מרוצי יאכטות אוקיינוס בולטים, בעיקר מרוץ האוקיינוס וולוו 5 אוקיינוסים, והסולו מרוץ גלובוס ונדי וגלובוס הזהב, שטים מסביב לעולם דרך הקרן. שיאי מהירות לשיט מסביב לעולם מוכרים על ביצוע מסלול זה. מרוץ הקליפר מסביב לעולם(אנ') - מרוץ שיצא לראשונה לדרכו ב-16 באוקטובר 1995. הרעיון היה לתת לצוותים של חובבנים הזדמנות לשוט מסביב לעולם ביאכטות. החברה המארגנת ארגנה צוותים של יאכטות זהות, וכל קבוצה הונהגה על ידי קברניט בעל ניסיון. כל צוות יכול לצאת למסע כולו, או לעצור באחת התחנות. המרוץ יצא לדרכו כל שנתיים בין 1996 ל-2002, ושוב ב-2005 ו-2007.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רועי קורן, גברים בעבודה: אחד בסירה אחת, 2012
- איב מיכאל, נסיך, כתר 2003. עמ' 291
- דווה סובל, קו האורך, כתר. תרגום נילי לנדסברג. עמ' 24
- סרחיו רמירס, אלף ואחת מיתות, כתר. עמ' 29
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כף הורן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- משה גלעד, יצאתי להקיף את העולם, תכף אשוב, באתר הארץ, 22 בינואר 2017
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Cape Horn, New World Encyclopedia
- ^ מגלי ארצות, באתר סנופי