כריסטיאן רקובסקי
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
| ||
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
לידה |
1 באוגוסט 1873 (יוליאני) גראדץ, ליד קוטל | ||||
---|---|---|---|---|---|
הוצאה להורג |
11 בספטמבר 1941 (בגיל 68) אוריול, ברה"מ | ||||
שם לידה | כרסטיו גאורגייב סטאנצ'ב | ||||
מדינה | ממלכת רומניה, ברית המועצות, הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית, האימפריה העות'מאנית | ||||
מפלגה | המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות, המפלגה הסוציאל דמוקרטית הרומנית (היסטורית) | ||||
| |||||
פרסים והוקרה | |||||
עיטור הדגל האדום | |||||
חתימה | |||||
כריסטיאן רקובסקי (ברומנית: Cristian Racovski, בבולגרית: Кръстьо Раковски שמו בלידה Кръстьо Георгиев Станчев - כרסטיו גאורגייב סטאנצ'ב, ברוסית: Xристиан Георгиевич Раковский באוקראינית: Християн Георгійович Раковський 13 באוגוסט 1873 – 11 בספטמבר 1941) היה מהפכן, פוליטיקאי ופובליציסט קומוניסטי ממוצא בולגרי, בעל אזרחות רומנית, שפעל גם בגלות מערב אירופה וברוסיה הסובייטית, נמנה עם מנהיגי הקומינטרן וכיהן גם כדיפלומט סובייטי וכראש הממשלה (מועצת קומיסרי העם) ושר החוץ של הרפובליקה הסוציאליסטית הסובייטית אוקראינה. היה רופא בהכשרתו. נפל קרבן לטיהורים הגדולים הסטליניסטיים בברית המועצות.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ילדות וצעירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]רקובסקי נולד ב-1873 בשם כרסטיו גאורגייב סטנצ'ב בגראדץ, ליד קוטל באזור סליבן בהרי הבלקן המזרחיים, אז ברומליה המזרחית תחת שלטון עות'מאני (כיום בבולגריה), במשפחה בולגרית אריסטוקרטית. אמו, מריה לבית טרפנסקי, הייתה אחיינית של גאורגי סאבה רקובסקי (1867-1821), מהפכן וגיבור המאבק לשחרור בולגריה מהעול העות'מאני. גאורגי סאבה רקובסקי נולד גם הוא בקוטל ונפטר בגלות בבוקרשט ברומניה. הוא עצמו היה אחיין של גאורגי ממרצ'ב, שלחם ב-1834 כמסגרת הצבא הרוסי נגד הטורקים. אביו של רקובסקי, גאורגי סטאנצ'ב היה גם הוא מצאצא של ממרצ'ב וגאורגי סאבה רקובסקי והתחתן עם קרובת המשפחה שלו, מריה, באישור מיוחד שהשיג מהפטריארכיה האורתודוקסית היוונית בקונסטנטינופול. סטאנצ'ב היה סוחר וחוואי אמיד, תומך במפלגה הדמוקרטית הבולגרית המרכז-ימנית. ב-1880 עברה משפחת סטאנצ'ב זמנית לאדמות שכשה בחבל דוברוג'ה שסופח לא מזמן לממלכת רומניה. הם התיישבו בגרנג'יק, כיום פצ'יניאגה, על יד מנגליה וכנוצרים-אורתודוקסים קיבלו בקלות את האזרחות הרומנית. מילדותו הרגיש רקובסקי הערצה כלפי רוסיה ובגיל חמש נשאר עם רשמים עזים מהמלחמה הרוסית-עות'מאנית ב-1878-1877 ומנוכחות הצבא הרוסי המשחרר על אדמת בולגריה. לימים הוא נהג לספר שפגש בילדותו את הגנרל הרוסי אדוארד טוטלבן. כמתבגר בווארנה הוא שינה את שמו לכרסטיו רקובסקי, לכבוד הדוד המפורסם של אמו מבלי לעורר התנגדות מצד אביו. את לימודי תיכון עשה רקובסקי בממלכה הבולגרית החופשית, בווארנה ובגברובו. מכיוון שהיה נונקונפורמיסט, פעמיים - ב-1886 וב-1890 - הוא סולק מבית הספר על רקע השתתפותו במהומות ובפעילות מהפכנית. בהשפעת אבתים דאבב (1946-1864) ב-1889 הוא התלהב מהרעיונות המרקסיסטיים ושיתף פעולה עם דאבב בתרוגמם ובהוצאתם לאור של ספרי קרל מרקס ופרידריך אנגלס בבולגריה. בגיל 17 יחד עם סאבה בלבאנוב, שלימים פעל יחד איתו בשווייץ, פרסם עיתון מרקסיסטי מחתרתי בשם "זרקלו" ("הראי") .
פעיל סוציאליסט במערב אירופה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בנעוריו פגש את פרידריך אנגלס והתכתב איתו. הוא הוסמך כרופא במונפלייה שבצרפת. הוא התחבר עוד בנעוריו עם רוזה לוקסמבורג ועם קארל ליבקנכט והיה מקושר למנהיגים סוציאליסטים נוספים, כמו ורה זסוליץ', גאורגי ולנטינוביץ' פלחנוב (כונה בטעות ניקולאי), וילהלם ליבקנכט, פאבל אקסלרוד, ז'אן ז'ורס, ז'ול גד (Jules Guesde), קארל קאוצקי ועוד. ב-1913 אירח את טרוצקי באחוזה המשפחתית במנגליה, בעת שזה ערך סיור בבלקנים כעיתונאי.
בשנת 1908 גורש מרומניה יחד עם עוד סוציאליסטים נוספים, בתירוץ שקרא למרד האיכרים ברומניה. הוא נהיה פעיל סוציאליסטי שפקד ארצות שונות באירופה וחזר לרומניה ב-1912. בשנת 1916, עם כניסת רומניה למלחמת העולם הראשונה, נחשד כסוכן גרמני ונעצר. החשדות התבססו על פעילותו באיטליה ב-1915 נגד ההצטרפות למלחמה.
רקובסקי ניסה ב-1916, ללא הצלחה, להיבחר לפרלמנט הרומני מטעם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית. החל מ-23 בספטמבר 1916 הועמד תחת פיקוח משטרתי ונאסר עליו לעזוב את בוקרשט; לאחר שחצר המלך והממשלה נסוגו ליאשי, בגלל אילוצי המלחמה, גם מגוריו הכפויים הועברו לשם. בפברואר 1917 התרחשה המהפכה הקומוניסטית ברוסיה, וב-1 במאי 1917 נערכה ביאשי עצרת-עם של אוהדי המהפכה, אחריה נמלט רקובסקי לאודסה שבאוקראינה. מאז הפך רקובסקי למנהיג בולשביקי שהשתלב במנגנון. הוא המשיך להיות מעורב בענייני רומניה והציג עצמו כאחד מראשי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הרומנית. בברית המועצות תכננו אז להשתלט על השלטון ברומניה הכבושה חלקית בידי הגרמנים, ולהפכה לרפובליקה סובייטית. רקובסקי, יחד עם אלקו קונסטנטינסקו ומיכאי גאורגיו-בוז'ור, היו מיועדים להנהיג את ממשלת רומניה הסובייטית. כמאה סוכנים נשלחו ליאשי להכין את הפלת הממשלה, אך הקשר התגלה והוכשל, והסוכנים נעצרו. בתגובה נעצרו בברית המועצות שר רומני, ק. דיאמנדי (C. Diamandy) והנציגות הדיפלומטית, ורומניה נדרשה לשחרר תוך 24 שעות את אנשי הצבא הסובייטים בתמורה לשחרור הרומנים. הממשלה הרומנית הכחישה את מעצר אנשי הצבא הסובייטים ובהוראת רקובסקי נעצרו גם אנשי הקונסוליה הרומנית באודסה. ביום 5 בדצמבר 1917 חתמו הסובייטים על הפסקת אש עם הכוחות הגרמניים. גם רומניה חתמה על הפסקת אש עם הגרמנים ונתגלע סכסוך בין רומניה לברית המועצות בנוגע למחוז של בסרביה. ממשלתו של לנין הכריזה בשל כך מלחמה על רומניה וניתקה את היחסים עימה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פוליטיקאים בולגרים
- דיפלומטים בולגרים
- עיתונאים בולגרים
- רופאים בולגרים
- רופאים צבאיים
- עורכי עיתונים בולגרים
- עורכי דין בולגרים
- קומוניסטים בולגרים
- שגרירים בצרפת
- רומנים ממוצא בולגרי
- אישים שהוצאו להורג ברוסיה וברית המועצות
- אישים שהוצאו להורג במלחמת העולם השנייה
- שגרירי ברית המועצות
- בולגרים במלחמת העולם הראשונה
- קורבנות הטיהורים הגדולים
- מגורשים ממולדתם
- האופוזיציה השמאלית
- שגרירי ברית המועצות בממלכה המאוחדת
- ילידי 1873
- סובייטים שנפטרו ב-1941